חוכמה קדומה לעת המודרנית
לסלוח ברוחב לב
עיקרון מקראי: ”סלחו זה לזה ברוחב לב גם אם יש למישהו יסוד לטענה נגד רעהו. כשם שיהוה סלח לכם ברוחב לב, כך גם עליכם לסלוח” (קולוסים ג׳:13).
מה משמע הדבר? במקרא מדומה החטא לחוב, והסלחנות לביטול החוב (לוקס י״א:4). על־פי ספר עיון אחד, המילה היוונית המתורגמת בכתבי־הקודש ל”סלח” משמעה ”לוותר על חוב ולא לתבוע אותו”. לכן כשאנו מחליטים לסלוח לאדם שפגע בנו, אנו מרפים מהעניין ולא מצפים ממנו לפיצוי. נכונותנו לסלוח אין משמעה שאנו מסכימים עם התנהגותו הפסולה של האדם או ממעיטים מחומרת הפגיעה שנגרמה לנו. למעשה, אנו מחליטים להרפות מהתרעומת גם אם יש לנו יסוד מוצדק לטענה נגד רענו.
האם זה מעשי כיום? בתור אנשים לא־מושלמים כולנו חוטאים (רומים ג׳:23). לכן יהיה זה נבון לסלוח לאחרים, שהרי במוקדם או במאוחר נזדקק לסליחתם. יתר על כן, כשאנו מחליטים לסלוח, גם אנו מפיקים מכך תועלת. כיצד?
כשאנו שומרים בתוכנו כעס ותרעומת ומסרבים לסלוח, אנו פוגעים בעצמנו. רגשות שליליים אלה עלולים לגזול את שמחתנו, להגביל את חיינו ולהפוך אותנו לאנשים אומללים. הם גם עלולים לפגוע קשות בבריאותנו. במאמר שהתפרסם בירחון הקולג’ האמריקאי לקרדיולוגיה (Journal of the American College of Cardiology) כתבו ד״ר יואיצ׳י צ׳ידה ואנדרו סטפטו, פרופסור לפסיכולוגיה: ”הממצאים העכשוויים מצביעים על כך שקיים קשר מסוכן בין כעס ועוינות לבין מחלות לב כליליות”.
לעומת זאת, תן דעתך ליתרונות הסלחנות. כשאנו סולחים לאחרים ברוחב לב, אנו תורמים לאחדות ולשלום ושומרים על יחסים טובים עם הזולת. חשוב מכך, אנו מראים שאנו מחקים את אלוהים. הוא סולח ברוחב לב לחוטאים המגלים חרטה ומצפה מאתנו לנהוג כמותו (מרקוס י״א:25; אפסים ד׳:32; ה׳:1).