האם אנו חיים באחרית הימים?
הביטוי ”זמנים קשים” מתורגם מן המילים היווניות קאי–רוי כַא–לֶי–פּוֹי (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). המלה כַא–לֶי–פּוֹי היא צורת הרבים של מלה שמובנה המילולי הוא ”פראי” וטמון בה הרעיון של איום וסכנה. פרשן מקרא אחד אומר, שהמלה מתייחסת ל”מתקפת רשע עצומה”. לפיכך, בשעה שתקופות קדומות סבלו אי־שקט, תקופת ”אחרית הימים” נועדה להיות פראית בצורה בלתי רגילה. כפי שמנסח זאת טימותיאוס ב׳. ג׳:13, ”אנשים רעים ומדיחים יגבירו רעתם”.
האם הדבר מתאר את ימינו? הבה נבחן מספר ראיות, המופיעות בטימותיאוס ב׳. ג׳:2–5, כדי להיווכח אם הן מצביעות על כך שאנו חיים באחרית הימים.
”יהיו האנשים... אוהבי כסף” (טימותיאוס ב׳. ג׳:2).
ההונאה הפכה, כפי שכתב־העת יו. אס ניוז אנד וורלד ריפורט מכנה זאת, ל”אורגיה של פשיעה כלכלית”. בארצות־הברית, רק ההונאה בטיפולים רפואיים גובה מדי שנה בין 50 ל־80 מיליארד דולר. למרבה הצער, אי־יושר זה הפך לדבר שבשגרה. לדברי גארי אדוארדס, נשיא המרכז למקורות אתיקה: ”אנו חיים בחברה המהללת לעתים אי־יושר”. הוא מסביר: ”אנו הופכים נוכלים — אנשי פוליטיקה ואנשי עסקים המרמים את הרשויות ומתחמקים מעונש — לגיבורים”.
”שחצנים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:2).
השחצן מביט על זולתו בבוז. עד כמה ניכר הדבר בדעות הקדומות הרווחות כיום על רקע גזעי ולאומי! ”כל המיעוטים הפכו למטרות”, טוען כתב־העת גלוב אנד מייל של טורונטו, קנדה. ”אלימות גזענית בגרמניה נמצאת במגמת עלייה, הקו־קלוּקס־קלן פעיל בארצות־הברית, וצלבי־קרס משחיתים את פני המדרכות ובתי־הכנסת בטורנטו”. אירווינג אבֵּלה, נשיא הקונגרס היהודי בקנדה, אומר: ”אנו רואים זאת בכל מקום: בשבדיה, באיטליה, בהולנד ובבלגיה וכן בגרמניה”.
”ממרים את פי הוריהם” (טימותיאוס ב׳. ג׳:2).
”רבים זוקפים לזכותם של אלה שנולדו לאחר מלחמת־העולם השנייה גידול דור של ילדים חצופים, מחרחרי מריבות, וחסרי נימוסים”, מציין העיתון טורונטו סטאר. מרדנות שמתחילה בבית ממשיכה תדירות אל בית־הספר. מורה אחת מציינת, שאפילו ילדים קטנים בגיל ארבע עונים בחוצפה. לדבריה, ”המורים מקדישים זמן רב יותר לטיפול בבעיות התנהגות מאשר ללימודים”. כמובן, לא כל בני־הנוער מרדנים. אולם, ”כמגמה”, אומר ברוס מקרגור, מורה ותיק בבית־ספר תיכון, ”נראה כי הם רוחשים מעט מאוד כבוד לכל דבר”.
”חסרי חיבה טבעית” (טימותיאוס ב׳. ג׳:3, ע״ח).
נובא שתקופת אחרית הימים תהיה עדה להידרדרות ניכרת בחוג המשפחה — היכן שחיבה טבעית אמורה לשרור יותר מבכל מסגרת אחרת. הניו־יורק טיימס מדווח, כי ”אלימות בקרב המשפחה היא הגורם מספר אחד לפציעתן ולמותן של נשים אמריקניות, והיא אף מסבה נזק רב יותר מאשר תאונות־דרכים, אונס ושוד גם יחד”. מרבית המקרים של התעללות מינית בילדים מבוצעים על־ידי בני־משפחה קרובים. שיעור הגירושין הגבוה, תקיפת קשישים והפלות מלאכותיות מוכיחים אף הם, כי רבים ”חסרי חיבה טבעית”.
”אכזרים, שונאי טוב” (טימותיאוס ב׳. ג׳:3).
”רוצחים צעירים אינם זקוקים למניע”, כותב בוב הרברט, בעל טור בעיתון. ”ילדים רבים אימצו בהתלהבות את הרעיון של חיסול אדם ללא כל סיבה מיוחדת”. נראה, כי אף להורים אחדים חסרה רגישות מוסרית. כאשר קבוצה של נערים הואשמו על שהתחרו ביניהם מי ישכב עם מספר הנערות הרב ביותר, העיר אחד האבות: ”דבר ממה שבני עשה אינו משהו שכל נער אמריקני נמרץ בגילו לא היה עושה”.
”אוהבים תענוגות יותר משאוהבים את אלוהים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:4).
על־פי אומדן, בני־נוער מקדישים 15 שעות לתקשורת אלקטרונית על כל שעה שהם מקדישים לפעילות דתית. ”כיום”, מדווח העיתון אלטונה מירור, ”התרבות המושפעת מאמצעי־התקשורת והמשגשגת במרכזי הקניות ובמסדרונות בתי־הספר, שולטת על חיי הנוער. אחריה המשפחה. בסוף הרשימה נמצאת הכנסייה”. העיתון מירור מוסיף, ”אם ההורים נעדרים, והכנסיות שותקות, אז אמצעי־ התקשורת נותנים את הטון בחיי הצעירים”.
”לכאורה בעלי יראת־אלוהים אך כופרים בתוקפה” (טימותיאוס ב׳. ג׳:5).
לאמת המקראית יש הכוח לשנות את חיי האדם (אפסים ד׳:22–24). אך כמה מן המעשים הרחוקים מלהעיד על יראת־אלוהים נעשים במסווה הדת. דוגמה טרגית לכך היא ניצולם המיני של ילדים על־ידי הכמורה. לדברי הניו־יורק טיימס, עורך־דין אחד בארצות־הברית ”אומר שיש בטיפולו 200 מקרים ב־27 מדינות המחכים להכרעה, של לקוחות הטוענים כי נוצלו מינית על־ידי כמרים”. אכן, כל העמדת־פנים של מסירות לאלוהים מצד אנשי כמורה אלה נחשפת כצביעות על־ידי מעשיהם המרושעים.
ראיות נוספות לאחרית הימים
בטימותיאוס ב׳. ג׳:2–4 נאמר גם כי יהיו האנשים...
◻ גאוותנים
◻ מגדפים
◻ כפויי טובה
◻ חסרי קדושה
◻ בלתי מתרצים
◻ מלשינים
◻ הוללים
◻ בוגדים
◻ פוחזים
◻ יהירים
”אות נוכחותך”
זמן קצר לפני מותו, נשאל ישוע: ”מהו אות נוכחותך וסיום סדר־הדברים?” (מתי כ״ד:3, ע״ח) ישוע תיאר בפרוטרוט תנאים ומאורעות שיאפיינו את אחרית הימים. הבה נבחן כמה מהם.
”גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה” (מתי כ״ד:7).
”המאה העשרים — אף שבאופן כללי חל בה שיפור חברתי וגברה בה הדאגה הממשלתית לחיי העניים — נתונה לשליטתם של המקלע, הטנק, המפציץ 52–B, הפּצצה הגרעינית ולבסוף הטיל. היא מאופיינת במלחמות עקובות־מדם והרסניות יותר מבכל עידן אחר” Milestones of History (ציוני־דרך בהיסטוריה).
”רעידות־אדמה במקומות רבים” (מתי כ״ד:7).
במהלך המאה הנוכחית, רעידות־אדמה שעוצמתן נעה בין 5.7 ל־3.8 דרגות בסולם ריכטר התחוללו בצ׳ילי, סין, הודו, איראן, איטליה, יפן, פרו וטורקיה.
’יהיו מוראים’ (לוקס כ״א:11).
עקב ההתפתחויות מטילות האימה של השנים האחרונות, ייתכן שהפחד הוא הרגש העז ביותר היחיד בחיי האדם. אנשים מפחדים מפני מלחמות, פשע, זיהום, מחלות, אינפלציה ומפני דברים רבים נוספים המאיימים על בטחונם ועל עצם חייהם.
”רעב” (מתי כ״ד:7).
”הרעב גובר בשעה שארגוני סיוע נאבקים זה בזה”, הצהירה כותרת בכתב־העת ניו סיינטיסט. לדברי אחד מנשיאי ארצות־הברית לשעבר, הרעב מאיים להחריב את כדור־הארץ בתוך שני עשורים. במאמר נמסר, כי ”על־אף תחזיות מחרידות אלו, כמות הסיוע שארצות עשירות מגישות לפיתוח חקלאי במדינות מתפתחות קטֵן באופן דרמטי”.
”במקום אחר מקום מגיפות” (לוקס כ״א:11 ע״ח).
על־פי צוות מומחים, מלחמתה של ממשלת ארה״ב באיידס — בעלות של יותר מ־500 מיליון דולר בשנה — נכשלה כישלון חרוץ. ”אנו מאבדים דור שלם של פריון עבודה בשל האיידס”, מאיימת ד״ר דונה סוויט, שמטפלת בכ־200 עד 300 חולים. בארצות־הברית, האיידס הוא גורם המוות מספר אחד בקרב גברים שגילם נע בין 25 ל־44.
”תרבה ההפקרות” (מתי כ״ד:12).
סקר שנערך בארצות־הברית בקרב 500,2 בני־נוער העלה, ש־15 אחוז מהם נשאו אקדח בזמן מסוים ב־30 יום שלפני הסקר, 11 אחוז נורו באותה שנה, ו־9 אחוזים ירו לעבר אדם אחר.
מה טמון בחיק העתיד?
כפי שראינו, האנושות סטתה מהדרך, רחוקה מעולם שליו. התנאים שצויינו לעיל הם חסרי תקדים בממדיהם.
אמת, המשפחה האנושית מוצאת עצמה בשטח לא מוכר. היא עוברת תקופה המכונה אחרית הימים.
מה יבוא בעקבות עידן זה?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]
Michael Lewis/Sipa Press