22 יוֹם אֶחָד,‏ כַּאֲשֶׁר הִתְגּוֹרֵר יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִיא,‏ הָלַךְ רְאוּבֵן וְשָׁכַב עִם בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו,‏ וְיִשְׂרָאֵל שָׁמַע עַל כָּךְ.‏+

וּבְנֵי יַעֲקֹב הָיוּ שְׁנֵים עָשָׂר.‏

22 אָמַר אֲלֵיהֶם רְאוּבֵן:‏ ”‏אַל תִּשְׁפְּכוּ דָּם.‏+ הַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל בּוֹר הַמַּיִם הַזֶּה בַּמִּדְבָּר,‏ אַךְ אַל תִּשְׁלְחוּ בּוֹ יָד”‏.‏+ הוּא הִתְכַּוֵּן לְהַצִּילוֹ מִיָּדָם כְּדֵי לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.‏

3 ‏”‏רְאוּבֵן,‏+ בְּכוֹרִי אַתָּה,‏+ כּוֹחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי,‏ נַעֲלֶה בְּכָבוֹד וְנַעֲלֶה בְּעֹז.‏ 4 בְּפַחַז* כְּמוֹ מַיִם סוֹעֲרִים,‏ לֹא תִּתְעַלֶּה,‏ כִּי עָלִיתָ אֶל מִטַּת אָבִיךָ.‏+ חִלַּלְתָּ* אָז אֶת יְצוּעִי — הוּא עָלָה עָלָיו!‏

14 אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵּית אֲבוֹתֵיהֶם:‏ בְּנֵי רְאוּבֵן,‏ בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל,‏+ הָיוּ חֲנוֹךְ,‏ פַּלּוּא,‏ חֶצְרוֹן וְכַרְמִי.‏+ אֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת רְאוּבֵן.‏

ה אֵלֶּה בְּנֵי רְאוּבֵן,‏+ בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל.‏ הוּא הָיָה הַבְּכוֹר,‏ אַךְ הוּא חִלֵּל* אֶת יְצוּעֵי אָבִיו+ וְלָכֵן נִתְּנָה בְּכוֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף+ בֶּן יִשְׂרָאֵל,‏ וְהוּא לֹא נִכְלַל בִּרְשִׁימַת הַיֻּחֲסִין בַּאֲשֶׁר לַבְּכוֹרָה.‏