השליח פטרוס היה נאמן והוא לא אפשר לשום דבר לגרום לו להפסיק ללכת אחרי ישוע.‏ הוא הוכיח את הנאמנות שלו במקרה אחד שבו ישוע אמר משהו שתלמידיו לא הבינו ‎(‏יוח׳ ו׳:‏68‏)‎‏.‏ הרבה מתלמידיו של ישוע הפסיקו ללכת אחריו בלי לחכות להסבר.‏ אבל זה לא מה שפטרוס עשה.‏ הוא הבין שרק אצל ישוע הוא יכול למצוא ”‏דברי חיי עולם”‏.‏ ישוע ידע שפטרוס ושאר השליחים ינטשו אותו.‏ אבל ישוע אמר לפטרוס שהוא בטוח שהוא יתאושש ויחזור להיות נאמן ‎(‏לוקס כ״ב:‏31,‏ 32‏)‎‏.‏ ישוע ידע ש”‏הרוח חפצה,‏ אבל הבשר חלש”‏ ‎(‏מר׳ י״ד:‏38‏)‎‏.‏ ולכן אפילו אחרי שפטרוס התכחש אליו,‏ ישוע לא ויתר עליו.‏ אחרי שהוא הוקם לתחייה הוא התגלה לפטרוס — ככל הנראה כשהוא היה לבד ‎(‏מר׳ ט״ז:‏7;‏ לוקס כ״ד:‏34;‏ קור״א ט״ו:‏5‏)‎‏.‏ אין ספק שזה חיזק ועודד אותו.‏ מ23.‏09 22 §9,‏ 10

יהוה מוכן להעניק מחילה מוחלטת למי שמאמינים בו ולמחות את חטאיהם ‎(‏תהל׳ ל״ב:‏1,‏ 2‏)‎‏.‏ בזכות אמונתם הוא רואה בהם אנשים צדיקים ונטולי אשמה.‏ על אף העובדה שאברהם,‏ דוד ומשרתי אלוהים אחרים זכו למעמד של צדקה,‏ הם עדיין נותרו אנשים לא מושלמים וחוטאים.‏ למרות זאת,‏ יהוה היה מוכן להחשיב אותם לנקיים מאשמה בשל אמונתם בו,‏ וזאת במיוחד בהשוואה לאנשים המנוכרים לו ורחוקים ממנו ‎(‏אפ׳ ב׳:‏12‏)‎‏.‏ כפי שהסביר השליח פאולוס באיגרתו אל הרומים,‏ האמונה היא מרכיב חיוני ביחסיו של האדם עם אלוהים.‏ כך היה נכון במקרה של אברהם ודוד,‏ וזה יכול להיות נכון גם במקרה שלנו.‏ גם אנחנו יכולים לבנות קשר הדוק עם יהוה על בסיס אמונתנו.‏ מ23.‏12 3 §6,‏ 7

כיום לכל המשיחיים יש את הזכות להקריב ליהוה קורבנות ולהשתמש בזמן,‏ בכוח ובמשאבים שלהם כדי לקדם את ענייני מלכותו.‏ נוכל להראות שאנחנו מעריכים את הזכות לשרת את יהוה אם ניתן לו את מיטבנו.‏ השליח פאולוס הזכיר כמה היבטים בעבודת אלוהים שעלינו לא להזניח לעולם ‎(‏עב׳ י׳:‏22–25‏)‎‏.‏ בין היתר,‏ עלינו להתפלל ליהוה,‏ לבשר על תקוותנו,‏ להתאסף עם קהילותינו ולעודד זה את זה ”‏על אחת כמה וכמה [‏בראותנו]‏ כי קרב [‏יום יהוה]‏”‏.‏ לקראת סוף ספר ההתגלות,‏ מלאך יהוה חזר פעמיים על המילים החשובות:‏ ”‏לאלוהים השתחווה!‏”‏ ‎(‏ההת׳ י״ט:‏10;‏ כ״ב:‏9‏)‎‏ לעולם לא נרצה לשכוח את האמת הרוחנית העמוקה שנוגעת למקדש הרוחני הגדול של יהוה ולזכות היקרה שיש לנו לשרת את אלוהינו האדיר.‏ מ23.‏10 29 §17,‏ 18