יום ו׳, 26 בספטמבר
השכם בבוקר, בעוד חושך, קם [ישוע] ויצא אל מקום שומם והתפלל שם (מר׳ א׳:35).
ישוע הציב דוגמה לתלמידיו באמצעות התפילות האישיות שלו ליהוה. לאורך שירותו ישוע התפלל לעיתים קרובות. הוא היה חייב לפנות זמן לתפילות, כי הרבה פעמים הוא היה עסוק או מוקף בהרבה אנשים (מר׳ ו׳:31, 45, 46). הוא התעורר מוקדם בבוקר כדי שיוכל להיות לבד ולהתפלל. לפחות פעם אחת הוא התפלל לאורך כל הלילה לפני שקיבל החלטה חשובה (לוקס ו׳:12, 13). ובלילה שלפני מותו ישוע התפלל שוב ושוב והתמקד ברצון שלו להשלים את ההיבט הקשה ביותר בשירותו הארצי (מתי כ״ו:39, 42, 44). הדוגמה של ישוע מלמדת אותנו שלא משנה כמה אנחנו עסוקים, אנחנו צריכים למצוא זמן להתפלל. בדומה לישוע אנחנו צריכים לפנות זמן לתפילות. כדי לעשות את זה, נוכל למשל לקום מוקדם יותר בבוקר או ללכת לישון מאוחר יותר. כך נראה ליהוה שאנחנו מעריכים את המתנה המיוחדת הזאת. מ23.05 3 §4, 5
שבת, 27 בספטמבר
אהבת אלוהים הוצקה לתוך ליבנו על־ידי רוח הקודש שניתנה לנו (רומ׳ ה׳:5).
לפי ספר עיון אחד, הפועל ”הוצקה” מתאר זרימה בלתי פוסקת של נחל או נהר. איזה דימוי עוצמתי לתיאור גודל אהבתו של יהוה כלפי המשוחים! בזכות כך הם יודעים שהם ”אהובים על אלוהים” (יהד׳ 1). באחת מאיגרותיו תיאר השליח יוחנן את הרגשות המשותפים לכלל המשוחים: ”ראו מה רבה האהבה שמראה לנו האב, להיקרא ילדי אלוהים!” (יוח״א ג׳:1) אולם האם אהבתו של יהוה מוגבלת רק למשוחים? ודאי שלא. יהוה גם הוכיח שהוא אוהב כל אחד ואחד מאיתנו. מהי ההוכחה החזקה ביותר לאהבת יהוה? קורבן הכופר. זהו ביטוי האהבה הגדול ביותר בהיסטוריה (יוח׳ ג׳:16; רומ׳ ה׳:8). מ24.01 28 §9, 10
יום א׳, 28 בספטמבר
אויביי ייסוגו לאחור ביום שאקרא לעזרה. בזאת אני בטוח: אלוהים לצידי (תהל׳ נ״ו:9).
בפסוק זה אנו קוראים כיצד דוד התגבר על פחדיו. אפילו כשחייו היו בסכנה, הוא המשיך להרהר במה שיהוה יעשה למענו בעתיד. דוד ידע שיהוה יתערב ויציל אותו בדיוק בזמן הנכון, במיוחד מפני שהוא בחר בו להיות המלך הבא של ישראל (שמ״א ט״ז:1, 13). לדוד לא היה ספק שכל מה שיהוה הבטיח אכן יתגשם. מה יהוה הבטיח לעשות למענך? יהוה אומנם לא יפתור את כל בעיותיך כיום, אבל זכור שבעולם החדש הוא ישים קץ לכל הקשיים שאתה מתמודד איתם (יש׳ כ״ה:7–9). אנו בטוחים לחלוטין שלבוראנו האדיר יש את הכוח להקים את המתים לתחייה, לרפא אותנו ולפעול נגד מתנגדינו (יוח״א ד׳:4). מ24.01 6 §12, 13