טיפוח נימוסים משיחיים בעולם חסר נימוס
”הנה, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד!” — תהלים קל״ג:1.
1. אילו שינויים חלו באשר לנימוסים?
”במשך 25 השנים האחרונות,” ציינה אַן לַנדֶרס, עיתונאית בעלת־טור, ”חלה נסיגה בגילוי נימוסים. לא מדובר רק בכך שהגברים חדלו לפתוח את דלת המכונית בפני האשה, או שאינם מציעים לה מושב ברכבת או באוטובוס. העניין מורכב הרבה יותר.” ואכן כן: בכל מקום שנביט, אנו נתקלים בראיות לכך שאנו חיים בעולם שחוסר־הנימוס בו הולך ומחמיר. אנשים בתור נדחפים קדימה, מעשנים במעליות דחוסות באנשים, משמיעים מוסיקה רועשת במקומות ציבוריים, ועוד. החיים היומיומיים מוכיחים שלמרות ההזדמנויות המשופרות בתחום החינוך ורמת־החיים הטובה יותר, כללית, תקופתנו הפכה לעידן בו מלים כמו ”תודה” ו”בבקשה”, נימוסים, הליכות, ודרך־ארץ הפכו לנחלת העבר.
2. מדוע אין מפתיענו החוסר נימוס כיום?
2 האם כל זה מפתיע? למעשה, לא. הדבר מזכיר לנו את נבואתו של השליח פאולוס בהשראת־אלהים על התנהגותם של רבים ”באחרית הימים”, כאשר ”יבואו זמנים קשים.” בין יתר הדברים, ניבא פאולוס ש”יהיו האנשים אוהבי עצמם, ... גאוותנים, שחצנים, ... כפויי טובה, ... קשוחי־לב, ... פוחזים.” (טימותיוס ב׳. ג׳:1–3) אפילו מבט חטוף בפּני־הדברים מגלה שהתנהגות מעין זו נפוצה היום בקרב אנשים מכל הגילים, המעמדות והלאומים. מדוע? מה תורם לחוסר הנימוס הכללי השורר היום?
הגורמים לחוסר־הנימוס
3. כיצד האווירה המאפיינת את סדר־הדברים הזה מעודדת גסות?
3 הביטוי ”אוהבי עצמם” מתאר היטב את דור ה”אני”, המתייחס לאלה שגדלו באווירה המעודדת תקיפות, אנוכיות, ו’חופש־ביטוי’. אווירה זו, הסובבת אותנו בכל עבר, נוגדת לחלוטין את עצת כתבי־הקודש: ”אל ידאג [המשיחי] רק לענייניו, אלא גם לענייניו של זולתו.” (אפסיים ב׳:2, 3; פיליפים ב׳:4) תוך אילו תוצאות? אותו דור שגדל עם הסיסמה ’עשה מה שמתחשק לך’, אינו מתעניין כל־כך בהשפעת התנהגותו על הזולת.
4. כיצד מתייחסים היום אל אלה המזלזלים בכללי־התנהגות מקובלים, ומה צריכה להיות השקפתו של המשיחי בנושא?
4 גורם אחד שבעבר שיחק תפקיד מכריע בשמירה על יחס מנומס כלפי הזולת היה לחץ חברתי. בעבר, הדאגה מפני מה שאחרים יחשבו על הפרט, היוותה גורם מרתיע. אך, היום ככל שמעשה כלשהו זוועתי ומזעזע יותר, כך יתכן שיהיה מקובל יותר על רבים. אלה המתעלמים מהערכים המקובלים אינם נחשבים עוד בוּרים או גסים, אלא כאנשים ’מודרניים’ או מתוחכמים, הראויים להערצה רבה. אולם, יש לזכור שהמלה ”מתוחכם” אינה משקפת חכמת אמת, אלא העמדת־פני חכם. דוגמה לשימוש במונח מאותו שורש, אנו מוצאים בפטרוס ב׳. א׳:16. מובן שעל המשיחי להימנע מהשקפה מעין זו.
5. מהו גורם נוסף התורם לגוויעתם של הנימוסים?
5 קהלת ח׳:11 מציין: ”אשר אין נעשה פתגם [פסק־דין, משפט] מעשה הרעה מהרה, על־כן מלא לב בני־האדם בהם לעשות רע.” בעובדה זו טמון גורם נוסף התורם לחוסר בנימוסים חברתיים. בשל העובדה שאנשים רואים שקל להימלט מעונש, חושיהם נעשים קהים בנוגע להפרת כללי־התנהגות מקובלים. ”אזרחים שהיו מזועזעים אם היו מזהים אותם בפומבי עם פושעים, בכל זאת מפרים בגלוי קשת רחבה של חוקים — חוקי תנועה, חוקים הנוגעים לשימוש בסמים, חוקים האוסרים השלכת פסולת,” ציין מאמר־מערכת בניו־יורק טיימס. כתוצאה מכך, ”התפרעויות, השחתת רכוש, וציורי ’גרפיטי’” נעשו חלק בלתי־נפרד מהחיים היומיומיים. דרך־ארץ, ביחד עם יחס־כבוד כלפי זכויותיו, רכושו ופרטיותו של הזולת, סובלים נסיגה מתמדת.
6. כיצד מושפעים נימוסיהם של האנשים על־ידי חייהם העסוקים, וכיצד היה ישוע שונה במובן זה?
6 מאחר שהנימוסים נחשבים לחלק המעודן יותר של החיים, הם נשכחים בנקל כשאנשים ממהרים — ונראה שרוב בני־האדם ממהרים כיום! כתוצאה מכך, הם חולפים זה ליד זה מבלי להחליף מלה או לשנות את הבעת־פניהם. הם נדחפים ונדחקים בתורים או עוברים בחוסר־סבלנות מנתיב לנתיב בכביש סואן, רק כדי להרוויח דקות או שניות ספורות נוספות. לעתים קרובות, בני־אדם כה טרודים בענייניהם האישיים, או שסדר־יומם כה עמוס בתכניות רבות, עד כי כל התפתחות מפתיעה או אורֵחַ לא־צפוי מרגיזים או מפריעים. עד כמה שונה הדבר מהאופן בו הגיב ישוע לאנשים שבאו אליו אפילו בעתים לא־נוחות. — מרקוס ז׳:24–30; לוקס ט׳:10, 11; י״ח:15, 16; יוחנן ד׳:5–26.
7. מפני מה על המשיחי להישמר במה שנוגע לנימוסים?
7 אף־על־פי שאנו חיים בעולם שבו הכל מתנהל בקצב מהיר, והדרישות הגוזלות מזמננו וממרצנו הולכות וגוברות, לא יתרום לשיפור האווירה, אם נתיר ללחצים אלה להשפיע עלינו לנהוג בגסות־רוח. נהפוך הוא, תגובות מעין אלה מובילות תדירות לרבים ממעשי האלימוּת חסרי ההיגיון שנעשו כה נפוצים — ויכוחים, סיכסוכים, מריבות־דמים, ואפילו רציחות — הכל כתוצאה מהחזרת גסות תחת גסות. כל אלה משקפים את רוח העולם, שממנו מתרחק המשיחי האמיתי. — יוחנן י״ז:14; יעקב ג׳:14–16.
דוגמאות נעלות לנימוסים
8. על־אף היותו מוקף באנשים לא־מנומסים, מה על המשיחי לעשות?
8 בהיותנו מוקפים אנשים המגלים אך מעט דאגה לזולת, קל מאוד להיכנע ללחצים ולשכוח את נימוסנו. ברם, אם נזכור תמיד את דברי־העידוד שבכתבי־הקודש ש’לא להידמות לעולם הזה,’ נוכל להיעזר בדוגמאות מצוינות רבות מתוך כתבי־הקודש, ולהתאמץ לחיות את חיינו על־פי הערכים הנעלים שבנימוסים המשיחיים בעולם חסר נימוס זה. (רומיים י״ב:2, 21; מתי ה׳:16) על מעשינו להראות שאנו מסכימים בלב שלם עם דברי מחבר התהלים, שהכריז: ”הנה, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד!” — תהלים קל״ג:1.
9. מה מגלים כתבי־הקודש באשר לאופן בו נוהג יהוה עם אנשים?
9 הדוגמה הבולטת ביותר לגילוי נימוסים הוא יהוה אלהים עצמו, בורא ואבי הכל. על־פי־רוב, אנשים בעלי מישרות בכירות או כאלה שלהם סמכות על אחרים, מנצלים באנוכיות את מעמדם ודורשים בכל תוקף את סיפוק כל רצונותיהם. לעומת זאת, הישות העליונה, שהוא ריבון היקום, יהוה אלהים, נוהג תמיד באדיבות ביחסיו עם הנחותים ממנו. כאשר בירך את אברהם, אוהבו, אמר: ”שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם.” ועוד: ”הבט נא השמיימה וספור הכוכבים.” (בראשית י״ג:14; ט״ו:5) כאשר העניק למשה אות כסימן לכוחו, ציין אלהים: ”הבא נא ידך בחיקך.” (שמות ד׳:6) כעבור שנים רבות, באמצעות נביאו מיכה, קרא יהוה לעמו המרדני: ”שימעו נא ראשי יעקב וקציני בית־ישראל. ... שימעו נא זאת ראשי בית־יעקב.” (מיכה ג׳:1, 9) במובן זה, האם הולכים אנו ”בדרכי אלהים”, באומרנו ”נא” או ”בבקשה” במגעינו עם הזולת? — אפסיים ה׳:1.
10, 11. (א) מה ניתן לומר על התנהגותו ונימוסיו של ישוע? (ב) כיצד נוכל לחקות את ישוע בכך שנינהג בנימוס כלפי הכל?
10 ישוע המשיח, ”הנמצא בחיק האב,” הינו דוגמה בולטת נוספת הראויה לחיקוי. (יוחנן א׳:18) בכל מגעיו עם בני־אדם, הוא גילה עדינות ורחמים מחד, אך היה תקיף ונמרץ מאידך. עם זאת, מעולם לא נהג בגסות או בחוסר אדיבות כלפי איש. בהתייחסו ל”כישרון היוצא־מן־הכלל שניחן בו להרגיש בנוח עם כל סוגי בני־האדם,” מציין הספר The Man From Nazareth (האיש מנצרת): ”הן בפומבי והן בפרטיות התרועע עם גברים ונשים באופן שווה וכאחד מהם. הוא חש בנוח בקרב ילדים תמימים, ולמרבה הפלא, גם עם עושקים מלאי־החרטה, כגון זכאי. עקרות־בית מכובדות, כגון מרים ומרתה, יכולות היו לשוחח עימו בטבעיות, אך גם נשים מפוקפקות פנו אליו תוך ביטחון שיבין אותן ויטה להן אוזן קשבת... אי־הכרתו המפתיעה באותו חייץ המגדיר את מעמדם של האנשים הפשוטים היתה אחת מהסגולות המיוחדות לו.”
11 הנכונות להתייחס לכל אדם ביחס־כבוד ובהתחשבות הינה סימן־היכר של אדם מנומס, וניטיב לעשות אם נחקה בכך את דוגמתו של ישוע המשיח. נכון, אמנם, הרוב מצליחים לרחוש כבוד כלפי אנשים מסוימים, במיוחד לבעלי מעמדות גבוהים משלהם. אולם, כלפי אלה הנחשבים נחותים מהם, או במעמד שווה להם, הם מתנהגים לעתים קרובות בריחוק, בהסתייגות, ובגסות־רוח. מסיבה כלשהי הם מפיקים מגישה זו תחושת עליונות וכוח. היטב נאמר ש”לאדם החלש גסות־רוח מהווה תחליף למעמד סמכותי.” לפיכך, כתבי־הקודש מעודדים אותנו: ”הקדימו לנהוג כבוד איש ברעהו.” (רומיים י״ב:10) אם נעשה כמיטב יכולתנו לפעול בתואם עם עצה זו, נתקרב יותר למופת שהציב ישוע כשנהג בנימוס עם הכל.
12. מהו עיקר הוראתו של ישוע באשר ליחסי אנוש?
12 מעלה מרחיקת־לכת משתקפת גם בהוראתו של ישוע, במיוחד במה שמכונה ’כלל הזהב’, האומר: ”כל מה שתרצו שיעשו לכם בני־האדם, כן גם אתם עשו להם.” (מתי ז׳:12) מעניין לציין שבספר Analects (אנלקטים), אחד מארבעת ספריו של קונפוצ׳יוס — הנחשב מזה שנים רבות לדוגמה בהא־הידיעה של ההתנהגות המוסרית במזרח — אחד מתלמידיו שאל את המורה אם יש מלה אחת היכול לשמש מורה־דרך בחיים. המורה השיב: ”יתכן שהמלה ’הדדיוּת’ (שו) תספיק,” ואז הוסיף: ”אל תעשה לאחרים את מה שאינך רוצה שיעשו לך.” בהשוואה לכך, ניתן בנקל להבחין בעליונותה של הוראת ישוע. יחסים חמים, נעימים וידידותיים הם יכולים לנבוע רק כאשר הפרט נוקט יוזמה ו’עושה לאחרים’ את הטוב.
נימוסים משיחיים המבוססים על אהבה משיחית
13, 14. (א) במה מבחינים לאחרונה בנוגע לנימוסים בפומבי? (ב) מה מניע את ההתעניינות הגוברת בנימוסים ובגינונים?
13 בשל שכיחותה של התנהגות בלתי־מנומסת, יש המדברים היום על הצורך לשוב להתנהגות נאותה. ”היתה לנו התקוממות נגד הנימוסים בשנות ה־60,” אומרת מריאבל סטיוארט, סופרת ידועה ומורה בנושא, ”אך, מהפכה חדשה משיבה אותם על כנם. אנשים מודעים לחשיבותם וחפצים לדעת מה הם הערכים החברתיים.” התעניינותם המחודשת בנימוסים מתבטאת בריבוי ספרי־עזר, תורי־ייעוץ ותכניות טלוויזיוניות הדנים בכל הקשור בנושא, החל מגינונים, כגון, איזה מזלג יתאים לארוחת־ערב רשמית וכלה באילו תארים הולמים להשתמש בפניות לאנשים שונים במערכת־היחסים החברתית והמשפחית המסובכת, ההולכת ומשתנה במהירות.
14 אך, השאלה הנשאלת היא: מדוע נעשים אנשים מסוימים מודעים יותר לנושא הנימוס? ”בחברה התחרותית של ימינו,” מסבירה סטיוארט, ”נימוסים חיוניים להישרדות.” במלים אחרות, הם רואים בנימוסים אמצעי שהפרט נעזר בו כדי להסתדר עם הזולת ולהתקדם בחברה. לכן, אנשים קוראים ספרים ונוכחים בקורסים על נימוסים והליכות, כדי ללמוד כיצד להתלבש על־מנת להצליח, כיצד ליצור רושם חיובי, כיצד להיות מקובל על מועצת־המנהלים, וכדומה.a אחת הבעיות הקשורות בגישה זו היא, שהנימוס הפך לעניין של כדאיוּת, והוא דומה למסיכה שהאדם לובש במהלך הופעה ופושט אותה בסיומה. אין הדבר מפתיע, איפוא, ששוב ושוב אנו שומעים על מעשי־פשע מזעזעים שבוצעו על־ידי ’אנשי הצווארון הלבן’ הנחשבים ל’שמנת’ או ל’עילית’ החברה.
15, 16. (א) מה ציין מקור מוסמך לענייני נימוס בנוגע ל”כללי־ההתנהגות הנעלים ביותר”? (ב) כיצד הכתוב בקורינתים א׳. י״ג:4–7 מתייחס לנימוסים משיחיים אמיתיים?
15 אין להשוות זאת כלל עם המטרה האמיתית של הנימוס. איימי ונדרבילט, הנודעת כבת־סמכא בנושא, כותבת בסיפרה New Complete Book of Etiquette (ספר חדש ושלם בנושא אטיקטה): ”הכללים הטובים ביותר על גינונים מופיעים בפרק י״ג של האיגרת הראשונה אל הקורינתים, בו ניתן ההסבר המקיף היפהפה על אהבה, מאת פאולוס הקדוש. כללים אלה אינם מתייחסים לסגנוני לבוש או לגינונים שטחיים. הם נוגעים לרגשות וגישות, לאדיבות, ולהתחשבות בזולת.”
16 הקטע אליו התייחסה איימי ונדרבילט מופיע בקורינתים א׳. י״ג:4–7, שם פאולוס מתאר בפרוטרוט את היבטיה השונים של אהבה משיחית. חשוב על התוצאות הנובעות מיישום כמה מהנקודות שציין. לדוגמה, אדם שהוא ’סבלן ונדיב’ ינהג באורך־רוח ובכבוד בכל מגעיו עם הזולת. כמו־כן, הביטוי ”לא תנהג בגסות”, משמעו שתנהג בדרך־ארץ, כלומר, בהתנהגות יפה ובכבוד. מישהו הנוהג באהבה מעין זו לעולם לא ייחשב כאדם לא־מנומס.
17. על מה מעידים הנימוסים שלנו?
17 ברור, אם כן, שנימוסים משיחיים קשורים הדוקות באהבה משיחית. הם אינם רק אמצעי שמשתמשים בו כדי להשיג מטרה מסוימת, או דבר־מה שאנו עוטים כשהדבר לתועלתנו. אדרבה, הנימוסים שלנו — הדרך בה אנו מתייחסים לזולת, התנהגותנו — משקפים עד כמה אנו מעוניינים באחרים ואת עומק אהבתנו כלפיהם. זקנים וצעירים כאחד, עלינו להשתדל לנהוג בתואם עם עצת כתבי־הקודש: ”איש אל יבקש את טובת עצמו אלא את טובת זולתו.” (קורינתים א׳. י׳:24) אם כן, כאחד מהיבטי האהבה המשיחית, הנימוס המשיחי מהווה סימן־היכר לתלמיד אמיתי של ישוע המשיח. — יוחנן י״ג:35.
מנומסים בכל עת
18. מה צריכה להיות החלטתנו הנחושה, חרף המצב הסובב אותנו?
18 בהתייחסו לדורנו, ניבא ישוע ש”מאחר שתרבה ההפקרות תתקרר אהבת רבים.” (מתי כ״ד:12) התקררות זו של האהבה משתקפת בבירור בגישה הלא־איכפתית וההתרכזות־העצמית מצד רבים היום. במקום להתפתות לנהוג באי־איכפתיות, עלינו לזכור תמיד את עצתו של פאולוס: ”אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה. בקשו את הטוב בעיני כל בני־אדם. עד כמה שהדבר בידכם חיו בשלום עם כל אדם.” (רומיים י״ב:17, 18) הבה תהא זו החלטתנו הנחושה לנהוג בנימוס בכל עת, בין אם אנשים מעריכים זאת ובין אם לאו. — מתי ה׳:43–47.
19. כיצד נוגע הנימוס לכל תחומי חיינו?
19 בסיכום, נימוסים משיחיים מהווים ביטוי גלוי־לעין לאהבה שבלבנו ולדאגתנו לזולת. כשם שדיבורנו מגלה את אשר בקרבנו, כך הנימוסים שלנו מגלים עד כמה אנו מתעניינים בזולת, או מאידך אם איננו דואגים להם. (מתי י״ב:34, 35) בתור שכאלה, על הנימוסים ליטול תפקיד חשוב בכל צדדי חיינו. עליהם להוות, בעצם, דרך־חיים. כיצד ניתן ליישמם במידה מליאה יותר? כיצד ניתן לפתח נימוסים משיחיים במידה גדולה יותר? נדון בהיבטים אלה בהוצאה הבאה של המצפה.
[הערת שוליים]
a המלה בלועזית ”אטיקֵט”, המקבילה ל”גינונים” גזורה משורש בשפה הצרפתית, שמשמעו ”תווית” או ”כרטיס”. הספר Word Origins and Their Romantic Stories (מקורות המלים והסיפורים הרומנטיים שבהן), מאת וילפרד פונק, מסביר: ”כללי האטיקטה הראשונים הודבקו במקומות בולטים במחנות צבאיים. הרשימות הציגו את ההוראות עבור היום... אפשר לומר שה’אטיקטה’, או הגינונים, מהווים ’כרטיס כניסה’ לחברה המנומסת.”
התוכל להסביר?
◻ מדוע אין הפתעה בכך שהנימוסים הולכים ודועכים בעולם?
◻ מה הם כמה מהגורמים להתדרדרות שחלה בנימוסים?
◻ כיצד שונים הנימוסים של המשיחי מהגינונים של אנשי העולם?
◻ מדוע חשוב שננסה להיות מנומסים תמיד?