האם אתה מושפע מהציניקנים?
”הציניקן לעולם אינו רואה את מעלותיו של הזולת ותמיד רואה את מגרעותיו. הוא ינשוּף בגוף אדם, עירני בחשיכה ועיוור לאור, תר אחר מזיקים ושרצים ולעולם אינו מבחין בבעלי־חיים אציליים”. אמירה זו יוחסה להנרי וורד בִּיצֶ’ר, מטיף אמריקני בן המאה ה־19. רבים יאמרו שזהו תיאור מדויק של הרוח הציניקנית בת זמננו. המילה ”ציניקן” מקורה ביוון הקדומה, והיא שימשה לא רק להגדרת אדם המגלה גישה כזו. מאות שנים הגדירה המילה אסכולה מסוימת של פילוסופים.
כיצד התפתחה פילוסופיית הציניקנים? מה לימדו פילוסופים אלה? האם כדאי למשיחי לאמץ את תכונות הציניקן?
הציניקנים הקדומים — מוצאם ואמונותיהם
יוון הקדומה היתה חממה לוויכוחים ולהתנצחויות. במאות השנים שלפני הספירה הגו אישים כגון סוקרטס, אפלטון ואריסטו, פילוסופיות שבזכותן קנו לעצמם שם עולמי. לתורותיהם נודעה השפעה רבה על ההמונים, ודעות אלו עדיין מוצאות אחיזה בתרבות המערבית.
סוקרטס (470–399 לפה״ס) טען שרדיפת נכסים או תענוגות הבשר אינם הדרך למציאת שמחה בת קיימא. הוא האמין ששמחה אמיתית מקורה בחיים המוקדשים לחיפוש אחר המידות הטובות. סוקרטס ראה במידות הטובות את הטוב המוחלט. להשגת המטרה דחה מעליו מותרות חומריות וכל פעילות בלתי נחוצה, משום שסבר כי הללו יסיחו את דעתו מן העיקר. הוא הטיף למתינות ולחיי התנזרות, וחי חיי דלות פשוטים.
סוקרטס פיתח שיטת הוראה הידועה בשם השיטה הסוקראטית. בשעה שרוב הוגי הדעות העלו רעיון והציגו טיעונים תומכים, עשה סוקרטס את ההיפך. הוא הקשיב לתיאוריות שהגו פילוסופים אחרים וחיפש בהן פגמים. התייחסות זו עודדה גישה ביקורתית ורחישת בוז כלפי אחרים.
עם חסידיו של סוקרטס נמנה הפילוסוף אַנטיסְתֶנֶס (בערך 445–365 לפה״ס). הוא ועוד כמה אחרים הוסיפו על משנתו הבסיסית של סוקרטס וטענו שהמידות הטובות הן הטוב היחידי. לדידם, רדיפת תענוגות לא היתה אך ורק בבחינת הסחת דעת, אלא גם צורה של רוע. הם נעשו אנטי חברתיים עד להחריד והפגינו בוז עמוק לזולת. לימים נודעו בשם ציניקים או קיניקים. שם זה מקורו כנראה במילה היוונית קיניקוס אשר שימשה להגדרת התנהגותם הזועפת והלא־ידידותית. מילה זו משמעה ”דומה לכלב”.a
ההשפעה על אורח חייהם
לצד העובדה שיסודות מסוימים בפילוסופיה הקיניקית, כמו דחיית החומרנות וההתמסרות להנאות, נחשבו כשלעצמם ראויים לשבח, הקצינו הציניקים את עמדותיהם. הדבר ניכר בחייו של הציניקן הידוע ביותר — הפילוסוף דְיוֹגֶנֶס.
דְיוֹגֶנֶס נולד ב־412 לפה״ס בסינוֹפֶּה, עיר ששכנה לחוף הים השחור. לאחר שעבר עם אביו לאתונה, התוודע לתורותיהם של הקיניקים. הוא למד לרגלי אַנטיסְתֶנֶס והתמסר כל כולו לפילוסופיה הקיניקית. סוקרטס חי חיים פשוטים, אַנטיסְתֶנֶס חי חיים נטולי תענוגות ואילו דְיוֹגֶנֶס ניהל חיי סגפנות. מספרים שכדי להמחיש את התנזרותו מנוחוּיוֹת חומריות, חי דְיוֹגֶנֶס זמן מה בחבית.
בחיפושו אחר הטוב המוחלט, אמרו עליו שהיה מתהלך באתונה לאור יום כשבידו מנורה ואומר שהוא מחפש אדם ישר! התנהגות זו משכה תשומת לב והיתה מן הדרכים שבהן הוא וקיניקים אחרים לימדו את משנתם. מסופר שאלכסנדר הגדול שאל אותו פעם במה הוא חפץ יותר מכל. בתגובה אמר לו דְיוֹגֶנֶס שהוא פשוט רוצה שאלכסנדר יזוז הצידה ולא יסתיר לו את אור השמש.
דְיוֹגֶנֶס וקיניקים אחרים חיו כפושטי יד. לא היה להם פנאי ליחסי אנוש נורמליים, והם דחו מעליהם את חובותיהם האזרחיות. ייתכן שבהשפעת שיטת הוויכוח הסוקראטית נהגו באחרים בחוסר כבוד משווע. דְיוֹגֶנֶס נודע בסרקזם שלו. הקיניקים הביאו על עצמם את הכינוי ”הכלביים”, ודְיוֹגֶנֶס עצמו כונה ”הכלב”. הוא מת בגיל 90 ב־320 לפה״ס בערך. על קברו הונחה מצבת שיש בצורת כלב.
היבטים מסוימים מן הפילוסופיה הקיניקית חדרו לאסכולות אחרות. ברבות הימים, המוזרות שאפיינה את דְיוֹגֶנֶס וחסידים נוספים הוציאה שם רע לאסכולה הקיניקית, ובסופו של דבר היא נעלמה כליל.
הציניקנים של היום — האם כדאי לך לגלות את תכונותיהם?
במילון רב מילים של יעקב שויקה מוגדר הציניקן כ”אדם המאמין כי בני האדם פועלים מתוך מניעים אנוכיים בלבד ולא מתוך אצילות או טוב לב והמבטא זאת באמצעות לעג ועוקצנות”. תכונה זאת מוצאת ביטוי בעולם הסובב אותנו, אך אין לה מקום, כמובן, באישיות המשיחית. תן דעתך לעיקרי האמונה המקראיים שלהלן.
”רחום וחנון יהוה, ארך אפיים ורב חסד. לא לנצח יריב ולא לעולם יטור” (תהלים ק״ג:8, 9). המשיחיים נדרשים ’ללכת בדרכי אלוהים’ (אפסים ה׳:1). אם האל הכל־יכול מוכן לנהוג במידת הרחמים וברוב חסד ואינו מחפש את השלילי באחרים, מן הראוי שהמשיחיים ינהגו כמותו.
ישוע המשיח, ההשתקפות המושלמת של יהוה, ’השאיר לנו מופת כדי שנלך בעקבותיו’ (פטרוס א׳. ב׳:21; עברים א׳:3). לעתים חשף ישוע שקרים דתיים והעיד על מעשיו הרעים של העולם (יוחנן ז׳:7). אולם, הוא דיבר גם בשבחם של אנשים ישרי לב. למשל, על־אודות נתנאל אמר ישוע: ”הנה באמת בן ישראל שאין בו מרמה” (יוחנן א׳:47). כשחולל נסים הדגיש במקרים מסוימים את אמונתו של בעל הנס (מתי ט׳:22). וכאשר היו שחשבו שמתנה שנתנה לו אשה לאות הוקרה העידה על בזבזנות, לא שפט ישוע את מניעיה בצורה צינית אלא אמר: ”בכל מקום שתוכרז הבשורה הזאת, בכל העולם, יסופר גם מה שעשתה היא, וזה לזכרה” (מתי כ״ו:6–13). ישוע היה ידיד שבטח בזולת ואהב את תלמידיו ”עד תום” (יוחנן י״ג:1).
מאחר שהיה מושלם, הוא יכול היה בנקל למצוא מגרעות בבני אדם לא־מושלמים. אך במקום להיות אדם חשדן המחפש פגמים בזולתו, השתדל ישוע להעניק מרגוע לאחרים (מתי י״א:29, 30).
”[האהבה] תאמין בכל” (קורינתים א׳. י״ג:7). אמירה זו עומדת בניגוד גמור לגישתו של הציניקן המטיל ספק במניעיהם ובמעשיהם של אחרים. זה נכון שהעולם מלא באנשים הפועלים מתוך מניעים לא־כשרים; וזו הסיבה שצריך להיות זהירים (משלי י״ד:15). למרות זאת, האהבה מוכנה להאמין, משום שבעליה בוטח באחרים ואינו חושד בהם שלא לצורך.
אלוהים אוהב את משרתיו ובוטח בהם. הוא יודע את מגבלותיהם אפילו טוב יותר מהם. אך לעולם אין יהוה נוהג במשרתיו בחשדנות ואין הוא מציב להם דרישות בלתי סבירות (תהלים ק״ג:13, 14). בנוסף לכך, אלוהים מחפש את הטוב בבני אדם ומפקיד בידי חסידיו זכויות וסמכויות כעדות לביטחונו בהם על אף היותם בלתי מושלמים (מלכים א׳. י״ד:13; תהלים פ״ב:6).
”אני, יהוה, חוקר לב, בוחן כליות, ולתת לאיש כדרכיו, כפרי מעלליו” (ירמיהו י״ז:10). יהוה יכול לדעת במדויק מה טמון בלב האדם. לנו אין היכולת לעשות כן. עלינו להישמר אפוא לבל נייחס מניעים שליליים לאחרים.
אם נרשה לציניות להכות בנו שורשים ולהשתלט על אורח החשיבה שלנו, עלולים להיווצר פילוגים בינינו לבין אחינו לאמונה. הדבר עלול להפר את השלום בקהילה המשיחית. אם כן, הבה ננהג על־פי דוגמתו של ישוע, שראה את תלמידיו באופן מציאותי אך חיובי. הוא היה ידידם והוא בטח בהם (יוחנן ט״ו:11–15).
”מה שתרצו שיעשו לכם בני אדם, כן תעשו להם גם אתם” (לוקס ו׳:31). יש דרכים רבות ליישם את העצה הזו שנתן ישוע המשיח. למשל, כל אחד מאיתנו מעדיף שידברו אליו באדיבות ובכבוד. יוצא מכך שעלינו לדבר אל אחרים באדיבות ובצורה מכובדת. גם כאשר חשף ישוע בתקיפות את תורות הכזב של מנהיגי הדת, הוא מעולם לא עשה כן בציניות (מתי כ״ג:23–36).
דרכים להיאבק בציניות
אם חווינו אכזבות בחיים אנו עלולים בנקל לאמץ גישה צינית. כדי להיאבק בנטייה זו עלינו להבין שיהוה בוטח במשרתיו הלא־מושלמים. הבנה זו תעזור לנו לקבל עובדי אלוהים אחרים כפי שהם — בני אדם לא־מושלמים המשתדלים לעשות את הטוב.
חוויות מכאיבות עלולות להוביל לחוסר אמון באחרים. אמת, אין זה מן החוכמה לשים את כל מבטחנו באנשים לא־מושלמים (תהלים קמ״ו:3, 4). אלא שרבים בקהילה המשיחית רוצים במלוא הכנות לעודד את אחיהם לאמונה. חשוב על כל האלפים שהם כמו אימהות, אבות, אחיות, אחים וילדים לכל מי שאיבדו את משפחתם (מרקוס י׳:30). חשוב על רבים שהוכיחו עצמם כידידי אמת בעתות מצוקהb (משלי י״ח:24).
לא ציניות כי אם אהבת אחים היא שמזהה את תלמידי ישוע, שהרי הוא אמר: ”בזאת ידעו הכל שתלמידי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:35). הבה נגלה אהבה ונתמקד במעלות של אחינו לאמונה. אם נעשה כן יהיה לנו קל יותר לא להיות מושפעים מהציניקנים.
[הערות שוליים]
a אפשרות אחרת היא שהשם נגזר מן המילה קינוסאַרגֶס, שמו של גימנסיון באתונה שבו לימד אַנטיסְתֶנֶס.
b ראה המאמר ”הקהילה המשיחית — מקור נחמה” בחוברת המצפה מ־15 במאי 1999.
[תמונה בעמוד 21]
דְיוֹגֶנֶס, הציניקן הידוע ביותר
[שלמי תודה]
מן הספר גברים גדולים ונשים מפורסמות (Great Man and Famous Women)