מיהו ”האל האמיתי וחיי העולמים”?
יהוה, אבי אדוננו ישוע המשיח, הוא אל האמת. הוא הבורא, והוא לבדו מעניק חיי עולם לאוהביו. רבים ממי שקוראים במקרא ומאמינים בו ישיבו כך על השאלה שמוצגת בכותרת. לאמיתו של דבר, ישוע עצמו הצהיר: ”ואלה הם חיי עולם: שיכירו אותך, אלוהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת — את ישוע המשיח” (יוחנן י״ז:3).
עם זאת, באי כנסיות רבים מפרשים זאת אחרת. המילים שבכותרת לקוחות מתוך יוחנן א׳. ה׳:20, שם נאמר בחלק מהפסוק: ”ואנחנו באמיתי, בבנו ישוע המשיח. הוא האל האמיתי וחיי העולמים”.
חסידי תורת השילוש מחזיקים ברעיון כי כינוי הרמז ”הוא” (הוּטוֹס) עניינו בקודמָן הקרוב ביותר אליו במשפט, היינו, בישוע המשיח. לדידם, ישוע ”הוא האל האמיתי וחיי העולמים”. ואולם, פירוש זה עומד בסתירה עם יתר כתבי־הקודש. בני־סמכא רבים דוחים פירוש זה התומך בשילוש. לדברי ב. פ. ווסטקוֹט, חוקר מאוניברסיטת קֵימְבְּרִיג׳, ”טבעי ביותר ש[כינוי השם הוּטוֹס] מתייחס לנושא — שאינו הסמוך ביותר אליו — אבל העיקרי במחשבתו של השליח”. נגזר מכאן כי יוחנן התכוון לאביו של ישוע. אריך האוּפט, תיאולוג גרמני כתב: ”יש לקבוע אם [הוּטוֹס] במשפט הבא מתייחס לנושא הקודמן הקרוב... או לאלוהים, הקודמן המרוחק יותר. ... עדות לאל האמת האחד והיחיד הגיונית הרבה יותר — לאור דברי האזהרה האחרונים להישמר מהאלילים — מאשר ביטוי לאלוהותו של המשיח”.
ניתוח דקדוקי של כתבי־הקודש המשיחיים מטעם המכון המקראי הכנסייתי שברומא מציין: ”המילה [הוּטוֹס], כשיא ל[פסוקים] 18–20, מתייחסת כמעט בוודאות לאל האחד והאמיתי, בניגוד חד לעבודת האלילים (פס’ 21)”.
לעתים קרובות המילה הוּטוֹס, המתורגמת בדרך כלל ל”זה” או ל”הזה”, אינה מתייחסת לנושא הסמוך במשפט. פסוקים אחרים ממחישים את הנקודה. ביוחנן ב׳. 7 כותב אותו שליח ומחבר האיגרת הראשונה: ”מתעים רבים באו לעולם, אשר אינם מודים בישוע המשיח הבא בלבוש בשר. זהו [הוּטוֹס] המתעה וצורר המשיח”. במקרה זה כינוי השם אינו יכול להתייחס לקודמן הקרוב — ישוע. ברור שהמילה ”זהו” עניינה במי שמתכחשים לישוע. כקבוצה הם מכונים ”המתעה וצורר המשיח”.
בספר הבשורה שכתב, ציין יוחנן: ”אנדרי, אחיו של שמעון כיפא, היה אחד מן השניים אשר שמעו מפי יוחנן והלכו אחריו. תחילה [הוּטוֹס] מצא את אחיו שמעון” (יוחנן א׳:40, 41). ברור כי הכוונה כאן אינה לאדם האחרון שהוזכר אלא לאנדרי. ביוחנן א׳. ב׳:22 השליח משתמש בכינוי שם זהה.
לוקס משתמש בכינוי השם באופן דומה במעשי השליחים ד׳:10, 11: ”בשם ישוע המשיח מנצרת, אשר אתם הוקעתם ואשר אלוהים הקימו מן המתים, בשם הזה הוא עומד בריא לפניכם. הוא [הוּטוֹס] האבן שמאסתם, אתם הבונים, אשר היתה לראש פינה”. ברור כשמש שכינוי השם ”הוא” אינו מתייחס לאיש שנרפא, למרות שהוא מוזכר בדיוק לפני המילה הוּטוֹס. ללא ספק, בפסוק 11 הכינוי ”הוא” מתייחס לישוע מנצרת, ”אבן הפינה” שעליה מיוסדת הקהילה המשיחית (אפסים ב׳:20; פטרוס א׳. ב׳:4–8).
גם הכתוב במעשי השליחים ז׳:18, 19 ממחיש את הנקודה: ”קם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף. זה [הוּטוֹס] התחכם לעמנו”. ”זה”, שדיכא את בני ישראל, אינו יוסף אלא פרעה מלך מצרים.
קטעים אלה מחזקים את הערתו של חוקר היוונית דניאל וולס שלדבריו בכינוי רמז בשפה היוונית, ”הקודמן הקרוב ביותר במשפט אינו בהכרח הקודמן שאליו התכוון הכותב”.
”האמיתי”
כפי שכתב השליח יוחנן: ”האמיתי” הוא יהוה, אביו של ישוע המשיח. הוא האל האמיתי היחיד, הבורא. השליח פאולוס הכיר בכך: ”הרי לנו יש אלוהים אחד, האב אשר הכול ממנו” (קורינתים א׳. ח׳:6; ישעיהו מ״ב:8). סיבה נוספת שיהוה הוא ”האמיתי” מוזכרת ביוחנן א׳. ה׳:20, שם מצוין שהוא מקור האמת. מחבר התהלים קרא ליהוה ”אל אמת”, מכיוון שהוא נאמן בכל פעליו ואינו מכזב (תהלים ל״א:6; שמות ל״ד:6; טיטוס א׳:2). כשדיבר על אביו שבשמים, הצהיר בנו: ”דברך אמת”, ובאשר לתורתו שלו אמר ישוע: ”תורתי אינה שלי כי אם של שולחי” (יוחנן ז׳:16; י״ז:17).
יהוה הוא גם ”חיי העולמים”. הוא מקור החיים, האחד והיחיד שבאמצעות המשיח מעניק אותם כמתנה שאין אנו ראויים לה (תהלים ל״ו:10; רומים ו׳:23). השליח פאולוס הצהיר כי אלוהים ”נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6). יהוה גמל לבנו וכביטוי לכך הקימוֹ מן המתים. האב יעניק את גמול חיי העולמים לכל מי שמשרתים אותו בלב ונפש (מעשי השליחים כ״ו:23; קורינתים ב׳. א׳:9).
אם כן, מה עלינו להסיק מכך? שיהוה הוא ”האל האמיתי וחיי העולמים” ואין בלתו. הוא לבדו ראוי שברואיו יעבדוהו במסירות בלעדית (ההתגלות ד׳:11).