דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר מתי
הראשון שהעלה על הכתב את הסיפור המרתק אודות חייו ושירותו של ישוע הוא מַתַּי — ידיד קרוב של ישוע המשיח ומוכס לשעבר. ספר הבשורה על־פי מתי, אשר נכתב בתחילה בעברית ואחר כך תורגם ליוונית, הושלם בערך ב־41 לספירה ומשמש כגשר המקשר בין התנ״ך לכתבי־הקודש המשיחיים.
ספר בשורה נוגע ללב ורב משמעות זה, שכנראה יועד בראשונה לקהל היהודי, מתאר את ישוע בתור המשיח המובטח, בן האלוהים. אם נשים לבנו למסר הטמון בו, תתחזק אמונתנו באלוהי האמת, בהבטחותיו ובבנו (עב׳ ד׳:12).
”קרבה מלכות שמיים”
(מתי א׳:1 עד כ׳:34)
מתי מבליט את נושא המלכות ואת תורתו של ישוע, אף שבכך אינו מקפיד להציג את מהלך האירועים בסדר כרונולוגי. לדוגמה, דרשת ההר מוזכרת בפרקים הראשונים בספר, אף־על־פי שישוע נשא אותה בערך באמצע תקופת פעילותו.
במהלך שירותו בגליל ישוע עושה ניסים, מספק הנחיות ל־12 השליחים ביחס לפעילות הבישור, מגנה את הפרושים ומספר משלים אודות המלכות. לאחר מכן הוא יוצא מן הגליל ובא ”לאזור יהודה שבעבר הירדן” (מתי י״ט:1). בהולכם בדרך, אומר ישוע לתלמידיו: ’אנחנו עולים לירושלים ודינו של בן־האדם ייחרץ למוות, וביום השלישי יקום’ (מתי כ׳:18, 19).
תשובות לשאלות מקראיות:
ג׳:16 — באיזה אופן ”נפתחו השמיים” בעת טבילת ישוע? נראה כי מילים אלו מציינות שזכרונו של ישוע בדבר קיומו הקדם־אנושי בשמיים שב אליו.
ה׳:21, 22 — האם הבעת כעס חמורה יותר מכעס עצור? ישוע הזהיר כי אדם המתיר לכעס נגד אחיו לבעור בלבו חוטא חטא חמור. אולם, חמור אף יותר אם הוא מביע את כעסו במילת גנאי, מה שמחייב אותו בפני בית דין גבוה יותר מאשר בפני בית דין מקומי.
ה׳:48 — האם אנו באמת יכולים להיות ”שלמים כמו [שאבינו] שבשמיים שלם הוא”? כן, באופן יחסי. ישוע דיבר בהקשר זה על אהבה, ואמר למאזיניו לחקות את אלוהים בגילוי אהבה שלמה, כלומר מושלמת (מתי ה׳:43–47). כיצד? בכך שירחיבו בלבם את אהבתם ויאהבו גם את אויביהם.
ז׳:16 — אילו ’פירות’ מהווים סימן היכר לדת האמת? פירות אלה מקפלים בתוכם יותר מאשר את התנהגותנו. הם כוללים גם את עיקרי האמונה שבהם אנו דבקים.
י׳:34–38 — האם יש לתלות את האשמה במסר המקראי כאשר יש פילוגים במשפחה? כלל וכלל לא. ההיפך, פילוגים עלולים להיווצר בשל עמדתם של בני משפחה לא־מאמינים. ייתכן שהם דוחים מבחירה את דת האמת או מתנגדים לה, מה שגורם לקרע בתוך המשפחה (לוקס י״ב:51–53).
י״א:2–6 — יוחנן כבר ידע שישוע היה המשיח, מאחר ושמע את קול אלוהים המביע שביעות רצון מישוע. אם כן, מדוע שאל האם ישוע היה זה ”אשר נועד לבוא”? ייתכן שיוחנן רצה שישוע יאשר זאת אישית. אולם, נוסף על כך הוא רצה לדעת האם לצפות למישהו ”אחר” שיבוא עם סמכות מלכותית ויגשים את כל התקוות שהיו ליהודים. תשובתו של ישוע גילתה שלא נועד לבוא יורש אחר.
י״ט:28 — מה מסמלים ”שנים עשר שבטי ישראל” אשר יעמדו למשפט? הללו אינם מסמלים את 12 השבטים של עם ישראל הרוחני (גל׳ ו׳:16; ההת׳ ז׳:4–8). השליחים, שאליהם היפנה ישוע את דבריו, לא היו אמורים לשפוט את ישראל הרוחני אלא להיות חלק מקבוצה זו. ישוע כרת איתם ברית למלכות והם נועדו להיות ’ממלכת כוהנים לאלוהים’ (לוקס כ״ב:28–30; ההת׳ ה׳:10). מי שנמנים עם ישראל הרוחני ”ישפטו את העולם” (קור״א ו׳:2). מכאן ש”שנים עשר שבטי ישראל”, שאותם שופטים אלה היושבים על כיסאות שמימיים, מסמלים כנראה את עולם האנושות שנמצא מחוץ לכיתת מלכים וכוהנים זו, במקביל ל־12 השבטים ביום הכיפורים (וי׳ פרק ט״ז).
לקחים עבורנו:
ד׳:1–10. פרשה זו מלמדת אותנו שהשטן הוא יצור אמיתי ולא יצר רע. כדי לפתות אותנו הוא משתמש ב”תאוות בשרים, תאוות העיניים וגאוות הנכסים”. למרות זאת, אם ניישם את עקרונות המקרא נצליח לשמור אמונים לאלוהים (יוח״א ב׳:16).
ה׳:1 עד ז׳:29. הייה מודע לצורך הרוחני שלך. רדוף שלום. דחה מחשבות לא מוסריות. עמוד במילתך. כאשר אתה מתפלל, תן עדיפות לעניינים רוחניים על פני עניינים חומריים. העשר למען אלוהים. בקש תחילה את מלכות אלוהים ואת צדקתו. אל תחרוץ משפט. עשה את רצון אלוהים. דרשת ההר אכן מקיפה לקחים מעשיים!
ט׳:37, 38. עלינו לפעול בהתאם לבקשתנו מהאדון ”שישלח פועלים לקצירו”, ולהשתתף במלוא המרץ במלאכת עשיית התלמידים (מתי כ״ח:19, 20).
י׳:32, 33. אל לנו לעולם לפחד לדבר על אמונתנו.
י״ג:51, 52. הבנת אמיתוֹת המלכות טומנת בחובה את האחריות ללמד אחרים ולשתף אותם באוצרות הללו.
י״ד:12, 13, 23. פרקי זמן להתבודדות חיוניים לשם הרהורים תכליתיים (מר׳ ו׳:46; לוקס ו׳:12).
י״ז:20. צריכה להיות לנו אמונה כדי להתגבר על מכשולים דמויי הרים העומדים בפני התקדמותנו הרוחנית וכדי להתמודד עם קשיים. עלינו להתמיד לבנות ולחזק את אמונתנו ביהוה ובהבטחותיו (מר׳ י״א:23; לוקס י״ז:6).
י״ח:1–4; כ׳:20–28. חוסר שלמות אנושית ורקע דתי, השם דגש על מעמד חברתי, גרמו לתלמידי ישוע להיות מוטרדים יתר על המידה בנושא הגדוּלה. עלינו לטפח ענווה ולהישמר שמא נפתח נטיות שליליות. כמו כן עלינו לראות באור נכון את הזכויות והתפקידים שיש לנו.
”בן האדם יימסר”
(מתי כ״א:1 עד כ״ח:20)
ב־ט’ בניסן שנת 33 לספירה, בא ישוע לירושלים כשהוא ”רוכב על חמור”, היינו על ”עַיִר בן אתונות” (מתי כ״א:5). למחרת, הוא נכנס לבית המקדש ומטהר אותו. ב־י”א בניסן הוא מלמד במקדש, מטיח דברי תוכחה בסופרים ובפרושים ולאחר מכן מיידע את תלמידיו מהו ’האות לנוכחותו ולסיום הסדר העולמי’ (מתי כ״ד:3, ע״ח). ביום שאחרי, הוא אומר להם: ”אתם יודעים כי בעוד יומיים הפסח בא ובן האדם יימסר [”להוקעה”, ע״ח]” (מתי כ״ו:1, 2).
היום הוא י״ד בניסן. לאחר שכונן את טקס הזיכרון למותו העומד בפתח, ישוע נמסר, נעצר, מתנסה ומוקע. ביום השלישי הוא מוקם לתחייה. לפני עלייתו לשמיים, ישוע שהוקם לתחייה, מצווה על תלמידיו: ”על כן לכו ועשו תלמידים מאנשי כל העמים, הטבילו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש” (מתי כ״ח:19, ע״ח).
תשובות לשאלות מקראיות:
כ״ב:3, 4, 9 — מתי יוצאות שלוש הקריאות לבוא אל החתונה? הקריאה הראשונה לאסוף את כיתת הכלה יצאה כאשר התחילו ישוע ותלמידיו לבשר, משנת 29 ועד שנת 33 לספירה. הקריאה השנייה נמשכה מחג השבועות שנת 33 לספירה, מהיום שבו נשפכה רוח הקודש על התלמידים, ועד 36 לספירה. שתי הקריאות הופנו אך ורק ליהודים, לגרים ולשומרונים. אולם הקריאה השלישית יצאה לאנשים מפרשות הדרכים, כלומר לנוכרים ערלים. היא התחילה ב־36 לספירה, מהיום שבו קורנליוס, שר המאה הרומי, חבק את המשיחיות, ונמשכה עד לתקופתנו.
כ״ג:15 — מדוע אדם שגוייר על־ידי הפרושים נעשה ל”בן גיהנום כפליים” מהפרושים עצמם? חלק ממי שגויירו על־ידי הפרושים היו אולי בעברם חוטאים גמורים. אולם בכך שהמירו את דתם בזאת של הפרושים הקיצוניים, הפכו לגרועים יותר, קרוב לוודאי שהיו קיצוניים אף יותר ממוריהם הידועים לגנאי. לפיכך, היו הם ’בני גיהנום כפליים’ בהשוואה לפרושים היהודים.
כ״ז:3–5 — על מה חש יהודה חרטה? אין כל עדות לכך שחרטתו של יהודה הייתה אמיתית. במקום לבקש מחילה מאלוהים הוא התוודה על חטאו בפני ראשי הכוהנים והזקנים. יהודה, שביצע ”חטא מוות”, הוצף בצדק ברגשות אשם וייאוש (יוח״א ה׳:16). חרטתו נבעה מכך שהיה שרוי במצב נואש.
לקחים עבורנו:
כ״א:28–31. מה שבאמת חשוב בעיני יהוה הוא שאנו עושים את רצונו. למשל, עלינו להשתתף במלוא המרץ בפעילות הכרזת בשורת המלכות ועשיית תלמידים (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20).
כ״ב:37–39. שתי המצוות הגדולות ביותר אכן מסכמות בתמציתיות מה דורש אלוהים ממשרתיו!
[תמונה בעמוד 31]
האם אתה משתתף במלוא המרץ במלאכת הקציר?
[שלמי תודה]
2003 BiblePlaces.com ©
[תמונה בעמוד 31]
מתי מבליט את נושא המלכות