הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
5–11 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | ירמיהו נ״א עד נ״ב
”דבר יהוה מתגשם לפרטי פרטים”
בנ–2–א 360 §2, 3
מדים, מדי
הבסת בבל בשיתוף פעולה עם הפרסים. במאה השמינית לפה״ס חזה ישעיהו הנביא שיהוה יקים נגד הבבלים את ”מדי, אשר כסף לא יחשובו, וזהב לא יחפצו בו. וקשתות נערים תרטשנה” (ישע י״ג:17–19; כ״א:2). המונח ”מדי” יכול לכלול בתוכו את הפרסים, שהרי ההיסטוריונים היוונים הקלאסיים נהגו להשתמש במונח כדי לתאר הן את המדים והן את הפרסים. כשנאמר שהמדים יבוזו לכסף ולזהב, הכוונה היא שכיבוש בבל עמד בראש מעייניהם ולא השגת שלל. מכאן ששום מתנה או שוחד לא יגרמו להם לסגת ממטרתם. בדומה לפרסים, גם אצל המדים הקשת הייתה הנשק העיקרי. קשתות העץ, שלעיתים צופו בברונזה או בנחושת (השווה תה י״ח:35), ככל הנראה ’ריטשו את נערי בבל’ על־ידי מטר של חצים. כל אחד מן החצים לוטש כדי שיוכל לחדור עמוק יותר (ירמ נ״א:11).
ראוי לציין שירמיהו (ירמ נ״א:11, 28) מנבא כי ”מלכי מדי” יהיו בין תוקפי בבל. צורת הרבים אולי מצביעה על כך שמלך מדי אחד או יותר היו כפופים לכורש, מצב שלא היה יוצא דופן בימי קדם. (השווה גם עם ירמ כ״ה:25.) לפיכך לאחר שנכבשה בבל על־ידי הכוחות המשולבים של מדי, פרס, עילם והשבטים השכנים, דריווש המדי ”הומלך על מלכות כשדים”. הוא ככל הנראה מונה על־ידי המלך כורש הפרסי (דנ ו׳:1; ט׳:1; ראה דריווש מס׳ 1).
בנ–2–א 459 §4
נבונאיד
מעניין לציין מה נאמר בכרוניקה של נבונאיד באשר ללילה שבו נפלה בבל: ”צבאו של כורש נכנס לבבל ללא קרב”. משמע הדבר שככל הנראה לא התנהל מאבק. הדבר עולה בקנה אחד עם נבואת ירמיהו לפיה ’גיבורי בבל יחדלו להילחם’ (ירמ נ״א:30).
בנ–1–א 237 §1
בבל
מאז אותו תאריך בלתי נשכח, שנת 539 לפה״ס, זוהרה של בבל החל להתפוגג עם שקיעתה של העיר. תושבי העיר מרדו פעמיים בשליט הפרסי דריווש הראשון (הִיסְטַאסְפֵּס), ובפעם השנייה הוחרבה העיר. העיר שוקמה באופן חלקי ולימים מרדו תושביה בכסרכסס הראשון, מה שהביא לבזיזתה. אלכסנדר הגדול חפץ להפוך את בבל לבירתו, אך הוא מת באופן פתאומי בשנת 323 לפה״ס. ניקטור כבש את העיר בשנת 312 לפה״ס והעביר לגדות החידקל כמות רבה מחומרי הבניין שלה כדי לבנות את סלאוקיה, בירתו החדשה. בכל זאת, בבל המשיכה להתקיים והייתה בה קהילה יהודית גם בימיה הראשונים של המשיחיות. לכן השליח פטרוס ביקר בבבל כמצוין באיגרתו (פטא ה׳:13). מכתובות שנתגלו עולה שהמקדש הבבלי של האל בֵּל עמד על תלו עד 75 לספירה. במאה הרביעית לספירה הייתה העיר לעיי חורבות, ובסופו של דבר חדלה להתקיים. היא הפכה ל”גלים”, כלומר לערימת אבנים (ירמ נ״א:37).
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–2–א 444 §9
הר
מסמל ממשלות. הרים יכולים לסמל במקרא מלכויות או ממשלות. (דנ ב׳:35, 44, 45; השווה ישע מ״א:15; התג י״ז:9–11, 18.) באמצעות כיבושיה הצבאיים המיטה בבל חורבן על ארצות אחרות, ולכן היא מכונה ”הר המשחית” (ירמ נ״א:24, 25). באחד ממזמורי התהלים מתוארים פעלי יהוה נגד לוחמים, והוא מוצג כ”נאור [מוקף אור] ... אדיר מהררי טרף” (תה ע״ו:5). ”הררי טרף” אולי מסמלים ממלכות אלימות (השווה נח ב׳:12–14). באשר ליהוה אמר דוד: ”ברצונך העמדתה להררי עוז”. ככל הנראה כוונת הדברים היא שיהוה רומם את מלכות דוד וייסד אותה בעוז (תה ל׳:8; השווה שמב ה׳:12). העובדה שהרים לעיתים מסמלים ממלכות מסייעת בהבנת משמעות המראה המתואר בההתגלות ח׳:8 כ”מעין הר גדול בוער באש”. דימוי זה של הר בוער באש מצביע על צורת שלטון הרסנית כאש.
בנ–2–א 882 §3
ים
צבאות עצומים. ירמיהו תיאר את קולות תוקפי בבל כקול ’ים הומה’ (ירמ נ׳:42). מכאן שכאשר הוא ניבא ש”הים” יעלה על בבל, הוא למעשה התכוון לשיטפון של כוחות כובשים בפיקודם של המדים והפרסים (ירמ נ״א:42; השווה דנ ט׳:26).
12–18 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | איכה א׳ עד ה׳
”הנכונות ’להוחיל לאלוהים’ מסייעת לנו להחזיק מעמד”
מ12–א 6/1 14 §3, 4
”תשוח עליי נפשך”
למרות הצער מתמלא ירמיהו תקווה. הוא קורא ליהוה: ”זכור תזכור ותשוח עליי נפשי [נפשך, תיקון סופרים]” (פסוק 20). לירמיהו אין צל של ספק. הוא יודע שיהוה לא ישכח אותו — וגם לא את בני עמו המתחרטים. מה יעשה האל הכול יכול? (ההתגלות ט״ו:3).
ירמיהו סמוך ובטוח שיהוה ’ישוח’, או ירכון, אל מי שמגלים חרטה אמיתית. בתרגום אחד נאמר: ”אנא זכור והתכופף אליי”. המילים הללו מציירות בדמיוננו תמונה לבבית. יהוה, האל ה”עליון על כל הארץ”, כביכול יתכופף אל משרתיו וירומם אותם ממצבם הנחות ויטה להם את חסדו (תהלים פ״ג:19). ירמיהו שואב כוח מתקווה זו ומוצא נחמה אמיתית ללבו הדואב. הנביא הנאמן נחוש להמתין בסבלנות עד למועד שבו יושיע יהוה את עמו המתחרט (פסוק 21).
19–25 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | יחזקאל א׳ עד ה׳
”יחזקאל נהנה להכריז את המסר האלוהי”
בנ–1–א 1214
מעיים
המזון הגשמי נספג במעיים. כדי להמחיש את תהליך העיכול השכלי והרוחני, נאמר ליחזקאל בחזון לאכול מגילה כך שהיא תמלא את מעיו. יחזקאל שאב כוח רוחני מהרהורים בכתוב במגילה ומשינון תוכנה. כך הוא ניזון מבחינה רוחנית וקיבל מסר להכריז לאחרים (יחז ג׳:1–6; השווה התג י׳:8–10).