הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
2–8 במרס
אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית כ״ב עד כ״ג
”ניסה האלוהים את אברהם”
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 853 §5, 6
ידיעה מראש, קביעה מראש
שימוש בררני ביכולת הידיעה מראש. החלופה לפְּרֶדֶסְטִינַצְיָה (תורת הגזירה הקדומה) — שימוש בררני או על־פי שיקול דעת בכוחו של אלוהים לדעת דברים מראש — חייבת לעלות בקנה אחד עם אמות המידה הצודקות של אלוהים ולהתאים למה שהוא חושף על עצמו בדברו. בניגוד לתורת הפרדסטינציה מספר פסוקים מצביעים על כך שאלוהים בוחן את המצב הנוכחי ומקבל החלטות על בסיס בחינה זו.
לפיכך, בכתוב בבראשית י״א:5–8 מתואר אלוהים כמי שמסב את תשומת ליבו למתרחש ארצה, בוחן את המצב בבבל ובה בעת מחליט איזו פעולה לנקוט כדי לשים קץ לפרויקט שנעשה שם, פרויקט המנוגד לאמות המידה שלו. לאחר שהתפתחה הרשעה בסדום ועמורה, הודיע יהוה לאברהם על החלטתו לבחון (באמצעות מלאכיו) את המתרחש כדי ”[לראות] הכצעקתה הבאה אליי עשו כָּלָה, ואם לא אדעה” (בר י״ח:20–22; י״ט:1). אלוהים אמר באשר לאברהם ”ידעתיו”, ולאחר שאברהם גילה נאמנות כה רבה עד כי עמד להקריב את יצחק, אמר יהוה: ”עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך, את יחידך, ממני” (בר י״ח:19; כ״ב:11, 12; השווה נחמ ט׳:7, 8; גלט ד׳:9).
התייעל בשירות השדה
בנ–1–א 604 §5
להיחשב לצדיק
כיצד יכול היה אברהם להיחשב לצדיק לפני מות המשיח?
ובכן, בנוסף, אמונתו של אברהם, שהייתה מלווה במעשים, ”נחשבה לו לצדקה” (רומ ד׳:20–22). כמובן, אין זה אומר שהוא וגברים נאמנים אחרים מהתקופה הטרום משיחית היו מושלמים או שלא היה בהם חטא; אך תודות לכך שגילו אמונה בהבטחת אלוהים באשר ל”זרע” ומפני שעשו כל מאמץ לקיים את מצוות אלוהים, הם לא נחשבו, כמו שאר עולם האנושות, לאנשים לא־צדיקים שאינם נהנים ממעמד רצוי לפני אלוהים (בר ג׳:15; תה קי״ט:2, 3). ברוב אהבתו החשיב אותם יהוה לחפים מאשמה, וזאת בהשוואה לעולם האנושות המרוחק מאלוהים (תה ל״ב:1, 2; אפס ב׳:12). מסיבה זו יכול היה אלוהים, בזכות אמונתם, לבוא במגע עם גברים לא־מושלמים אלה ולהעניק להם את ברכתו, ובמקביל להמשיך להיות נאמן לאמות המידה המושלמות שלו באשר לצדק (תה ל״ו:10). אולם אותם אנשים הכירו בצורך שלהם לזכות לפדות מהחטא והמתינו למועד שקבע אלוהים לשם כך (תה מ״ט:7–9; עב ט׳:26).
9–15 במרס
אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית כ״ד
”אישה ליצחק”
לחיות כמשיחיים
סנ08–א 11 §3
אירועים בולטים בשנה שחלפה
ארצות הברית
ז׳קלין בת ה־16 נתנה למורה שלה הזמנה לערב הזיכרון והסבירה את חשיבות המאורע. להפתעתה מורתה הגיעה. מאחר שהתוכנית התקיימה באחד מאולמי הכינוסים של עדי־יהוה, עם סיום התוכנית ערכה ז׳קלין למורתה סיור במתחם. המורה התרשמה מכמה שהמקום היה נקי ומאורגן, ובייחוד מהאופן שבו נבנה המתחם כולו ותוחזק על־ידי מתנדבים. לאחר שהמורה ציינה עד כמה נהנתה מהנאום, היא שאלה: ”כיצד אוכל לקבל את שיעור המקרא שהזכיר הנואם?” ז׳קלין השיבה בשמחה: ”כאן אני נכנסת לתמונה!” ז׳קלין החלה לנהל שיעור מקרא עם מורתה מדי יום שני אחרי שעות הלימודים.
סנ08–א 14 §1
אירועים בולטים בשנה שחלפה
אוסטרליה
בחור צעיר הלומד את המקרא עם עדי־יהוה החל לספר לאחרים במכון הכושר שבו הוא עובד על שיעור המקרא שלו. אחת מהם הייתה אישה שנענתה להזמנתו לנכוח בערב הזיכרון. כשהייתה בגיל ההתבגרות שמעה את השירה שעלתה מאולם מלכות בקרבת מקום ושאלה את הוריה אם תוכל ללכת לאסיפות. אולם הוריה אסרו עליה להיות בקשר עם עדי־יהוה. היא בכל זאת הגיעה לכמה אסיפות, אך איבדה את הקשר עם העדים כשהיא ומשפחתה עברו להתגורר במקום אחר. בערב הזיכרון הציגו אותה בפני אחות אחת והיא החלה ללמוד עם אותה אחות את המקרא. היא התחילה לנכוח באסיפות הקהילה, ובעלה החל גם הוא לגלות התעניינות. בינתיים, הצעיר העובד במכון הכושר הפך למבשר לא־טבול, וכעת הוא מתקדם לקראת טבילה.
16–22 במרס
אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית כ״ה עד כ״ו
”עשיו מוכר את בכורתו”
בנ–1–א 1242
יעקב
בניגוד לעשיו, בנו המועדף של אביו, שהיה צייד פראי, קצר רוח ונודד, יעקב מתואר כ”איש תם יושב אוהלים”, אדם שניהל חיים שלווים של רועה צאן, ושניתן היה לסמוך עליו שידאג לענייני הבית, מי שהיה אהוב במיוחד על אימו (בר כ״ה:27, 28). המילה תם מופיעה במקומות אחרים כדי לתאר אנשים המשביעים את רצון אלוהים. לדוגמה, ”אנשי דמים ישנאו תם”, אך יהוה מבטיח כי ”אחרית לאיש [תם] שלום” (משל כ״ט:10; תה ל״ז:37). איוב הצדיק הוכיח שהוא ”תם וישר” (איו א׳:1, 8; ב׳:3).
בנ–1–א 835
בכור, בכורה
עוד מימי קדם נהנה הבן הבכור ממעמד מכובד במשפחה והיה מי שירש את תפקיד הנהגתה. הוא קיבל בירושה חלק כפול מנחלת אביו (דב כ״א:17). יוסף הושיב את ראובן בארוחה לפי בכורתו (בר מ״ג:33). אולם המקרא אינו תמיד מעניק לבכור את הכבוד ואינו תמיד מונה את הבנים על־פי סדר לידתם. פעמים רבות מי שמוזכר ראשון הוא הבן הבולט או הנאמן ביותר, ולא הבכור (בר ו׳:10; דהא א׳:28; השווה בר י״א:26, 32; י״ב:4; ראה זכות הבכורה; נחלה).
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–2–א 245 §6
שקר
המקרא אומנם אוסר מכול וכול אמירת שקרים זדוניים, אין זה אומר שהפרט מחויב למסור מידע נכון ומהימן לאנשים שאינם זכאים לקבלו. ישוע המשיח אמר: ”אל תיתנו לִכְלבים את מה שקדוש, ואל תשליכו את פניניכם לפני חזירים פן ירמסו אותן ברגליהם ואז יפנו לעברכם ויתקפו אתכם” (מתי ז׳:6). מסיבה זו נמנע ישוע במקרים מסוימים מלמסור מידע מלא או תשובות ישירות על שאלות מסוימות כאשר הדבר עלול היה להסב נזק מיותר (מתי ט״ו:1–6; כ״א:23–27; יוח ז׳:3–10). נראה שההשקפה לגבי פועליהם של יצחק, רחב ואלישע, אשר התעו אנשים שלא עבדו את יהוה או הסתירו מהם את העובדות במלואן, הייתה זהה (בר י״ב:10–19; פרק כ׳; כ״ו:1–10; יהו ב׳:1–6; יעק ב׳:25; מלב ו׳:11–23).
23–29 במרס
אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית כ״ז עד כ״ח
”יעקב מקבל את הברכה שהיה ראוי לה”
בנ–1–א 341 §6
ברכה
בחברה הפטריארכלית היה נהוג שהאב יברך את בניו זמן קצר לפני מותו. לעניין זה הייתה חשיבות רבה והוא היה יקר ערך. מסיבה זו בירך יצחק את יעקב, בחשבו שהוא עשיו, בנו בכורו. יצחק בירך את יעקב בגדולה ובשגשוג רב יותר מאחיו עשיו, ואין ספק שהייתה זו תחינה ליהוה שיממש את הברכה, שהרי יצחק עצמו היה עיוור וקשיש (בר כ״ז:1–4, 23–29; כ״ח:1, 6; עב י״א:20; י״ב:16, 17). בהמשך אישר יצחק את הברכה ביודעין והוסיף פרטים נוספים לגביה (בר כ״ח:1–4). לפני מותו בירך יעקב תחילה את שני בניו של יוסף, ולאחר מכן את בניו שלו (בר מ״ח:9, 20; מ״ט:1–28; עב י״א:21). באופן דומה, משה בירך לפני מותו את עם ישראל כולו (דב ל״ג:1). בכל המקרים הללו הוכיחו התוצאות שדבריהם היו נבואיים. בכמה מקרים בעת מתן הברכה הניח המברך את ידו על ראש המבורך (בר מ״ח:13, 14).
30 במרס עד 5 באפריל
אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית כ״ט עד ל׳
”יעקב מתחתן”
בנ–2–א 341 §3
נישואין
חגיגה. בעוד שבישראל הקדומה לא נערך טקס נישואין רשמי, נערכו חגיגות חתונה מלאות שמחה. ביום החתונה הכלה בדרך כלל התכוננה בקפידה בביתה שלה. תחילה התרחצה ונמשחה בשמן בושם. (השווה רות ג׳:3; יחז כ״ג:40.) לעיתים נעזרה בנשים אחרות כדי לחגור אבנט כלולות וללבוש גלימה לבנה, לרוב רקומה רקמה עשירה, וזאת בהתאם למעמד הכלכלי שלה (ירמ ב׳:32; התג י״ט:7, 8; תה מ״ה:13, 14). היא קישטה את עצמה בקישוטים ובתכשיטים, אם היה באפשרותה לעשות כן (ישע מ״ט:18; ס״א:10; התג כ״א:2), ולאחר מכן התכסתה בבגד דק, סוג של רדיד, מכף רגל ועד ראש (ישע ג׳:19, 23). הדבר מסביר מדוע יכול היה לבן לרמות את יעקב בקלות כה רבה, כך שלא ידע שלבן נתן לו את לאה במקום את רחל (בר כ״ט:23, 25). כאשר פגשה רבקה את יצחק, עטתה על ראשה כיסוי ראש (בר כ״ד:65). הדבר סימל את כניעתה של הכלה לחתן, כניעתה למרותו (קוא י״א:5, 10).
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 50
אימוץ
הן רחל והן לאה החשיבו את הילדים שנולדו ליעקב מהשפחות שלהן לילדיהן, ש’נולדו על ברכיהן’ (בר ל׳:3–8, 12, 13, 24). ילדים אלה ירשו את יעקב יחד עם אלה שנולדו ישירות מנשותיו החוקיות. הם היו בניו הביולוגיים, ומאחר שהשפחות נחשבו לקניינן של הנשים, לרחל וללאה הייתה זכות בעלות על אותם ילדים.