הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
13–19 באפריל
אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית ל״א
”יעקב ולבן כורתים ברית שלום”
בנ–1–א 883 §1
גַּלְעֵד
יעקב ולבן יישבו בשלום את הסוגיות שעליהן דעותיהם היו חלוקות וכרתו ברית זה עם זה. בברית זו לקח יעקב אבן, הציב אותה כמצבה והורה ”לאחיו” להקים גל של אבנים, אולי בצורה של שולחן שעליו נערכה סעודת הברית. לאחר מכן העניק לבן למקום זה שם בארמית, ”יגר שהדותא”, אך יעקב כינה אותו בעברית גַּלְעֵד. לבן אמר: ”גל האבנים הזה הוא עֵד ביני ובינך היום” (בר ל״א:44–48). גל האבנים ומצבת האבן שימשו כעדות לעיני כול. כפי שצוין בפסוק 49, ”המצפה” העיד על כך שיעקב ולבן הסכימו לשמור על השלום ביניהם ובין משפחותיהם (בר ל״א:50–53). מאוחר יותר אבנים במבנה דומה שימשו כעדות אילמת (יהו ד׳:4–7; כ״ד:25–27).
בנ–2–א 1172
המצפה
גל האבנים שהקים יעקב כונה ”גלעד” (שמשמעו גל המשמש כעדות) ו”המצפה”. לאחר מכן אמר לבן: ”יצפה יהוה ביני ובינך כאשר ניסתר איש מעיני רעהו” (בר ל״א:45–49). גל אבנים זה נועד להעיד על כך שיהוה צופה בנעשה ומוודא שיעקב ולבן מקיימים את ברית השלום ביניהם.
20–26 באפריל
אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית ל״ב עד ל״ג
”האם אתה נאבק למען הברכה?”
בנ–2–א 190
צולע, צליעה
צליעתו של יעקב. כאשר היה בערך בן 97, נאבק יעקב לילה שלם במלאך אלוהים שלבש גוף בשר ודם. הוא התמיד במאבקו במלאך עד שבירך אותו. במהלך המאבק נגע המלאך בכף ירכו של יעקב והזיז אותה ממקומה. כתוצאה מכך החל יעקב לצלוע (בר ל״ב:24–32; הוש י״ב:2–4). למעשה המלאך הזכיר ליעקב שאף־על־פי שהוא ’שׂרה [נאבק] עם אלוהים [מלאך אלוהים] ועם אנשים ויצא מנצח’, הוא לא באמת גבר על מלאך אלוהים רב־עוצמה. הייתה זו מטרת אלוהים, והיה זה בהסכמתו, שיעקב ייאבק במלאך, על מנת להוכיח עד כמה הוא מוקיר את ברכת אלוהים וזקוק לה.
בנ–1–א 1228
ישראל
1. השם שהעניק אלוהים ליעקב כאשר היה בערך בן 97. במהלך הלילה שבו חצה יעקב את נחל יבוק בדרכו לפגוש את אחיו עשיו, הוא החל להיאבק במי שהתברר כמלאך. בשל התמדתו העיקשת במאבק, שונה שמו לישראל כאות לברכת אלוהים. לזכר אירועים אלה כינה יעקב את המקום פניאל או פנואל (בר ל״ב:22–31; ראה יעקב מס׳ 1). בהמשך, בבית־אל, אישר אלוהים את שינוי שמו, ומאז ואילך כונה יעקב שוב ושוב ישראל (בר ל״ה:10, 15; נ׳:2; דהא א׳:34). השם ישראל מוזכר למעלה מ־500,2 פעמים, אך לרוב בהקשר של צאצאי יעקב כאומה (שמ ה׳:1, 2).
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 980
אל אלוהי ישראל
בעקבות מאבקו במלאך יהוה בפניאל, קיבל יעקב את השם ישראל. לאחר המפגש המפייס עם אחיו עשיו, הוא חנה בסוכות ולאחר מכן בשכם. שם רכש חלקת אדמה מבניו של חמור ונטה בה את אוהלו (בר ל״ב:24–30; ל״ג:1–4, 17–19). ”הוא הציב שם מזבח וקרא לו אל, אלוהי ישראל”, או אלוהים הוא אלוהי ישראל (בר ל״ג:20). כאשר קשר את שם המזבח בשמו החדש ישראל, הראה יעקב שהוא מקבל ומעריך את השם הזה ואת העובדה שאלוהים הוביל אותו בבטחה חזרה לארץ המובטחת. ביטוי זה מופיע פעם אחת בלבד בכתבי־הקודש.
27 באפריל עד 3 במאי
אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית ל״ד עד ל״ה
”ההשלכות הטרגיות שנובעות מחברה רעה”
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 600 §4
דבורה
1. המיינקת של רבקה. כאשר עזבה רבקה את בית אביה בתואל ועברה לארץ ישראל כדי להתחתן עם יצחק, התלוותה אליה דבורה (בר כ״ד:59). לאחר ששירתה שנים רבות בבית יצחק, הפכה דבורה לאחת מבנות ביתו של יעקב, אולי לאחר מותה של רבקה. נראה שכ־125 שנה לאחר נישואיהם של רבקה ויצחק, מתה דבורה ונקברה תחת עץ גדול בבית־אל. השם שהוענק לעץ (אלון בכות, שמשמעו ”אלון הבכי”) מראה עד כמה הייתה יקרה ליעקב ולמשפחתו (בר ל״ה:8).