יצורים מעולם אחר — חלום ישן נושן
סופרי המדע הבדיוני בן־זמננו לא המציאו את המונח ’יצורים מעולם אחר’. לפני כ־300,2 שנה לימד פילוסוף יווני בשם מטרודורוס, שאין זה מתקבל על הדעת שהיקום מכיל אך ורק עולם מאוכלס אחד, ממש כשם שבשדה לא גדֵלה שיבולת חיטה אחת בלבד. לוקרֵטיוס, משורר רומי בן המאה הראשונה לפה״ס, כתב כי ”בחלקים אחרים של החלל יש עולמות אחרים וגזעים שונים של בני־אדם.”
התורה הזאת, הקרויה בשם ריבוי העולמות, לא היתה אהודה על הנצרות משך מאות שנים. אך, בערך מאז 1700 לספירה ועד לראשית המאה שלנו, רוב האנשים המשכילים, כולל אחדים מגדולי המדענים בהיסטוריה, האמינו בלב ונפש בחיים בעולמות אחרים. למען האמת, אחד המחנכים מאמצע המאה התשע־עשרה הותקף בצורה נרחבת, כאשר העז לכתוב מחקר המפריך את התורה הזאת.
נראה שאנשים השתוקקו להאמין בקיומם של יצורים מחוץ לכדור־הארץ, אפילו לנוכח הראיה הקלושה ביותר. ב־1835 כתב עיתונאי אחד, שאסטרונומים גילו חיים על־פני הירח. הוא כתב שבעלי־חיים מוזרים, צמחים אקזוטיים, ואפילו אנשים קטנים בעלי־כנפיים, המרחפים אנה ואנה ושניתן להבחין בתנועותיהם, נראו מבעד לטלסקופ! תפוצת עיתונו הרקיעה שחקים. רבים המשיכו להאמין בסיפור הזה, אפילו לאחר שנחשף כסיפור־בדים.
גם מדענים גילו אופטימיות. בשלהי המאה התשע־עשרה היה האסטרונום פרסיוול לואל משוכנע, שהוא יכול לראות מערכת מסובכת של תעלות על־פני כוכב־הלכת מאדים. הוא מיפָּה אותן לפרטיהן, וכתב ספרים על הציוויליזציה שיצרה אותן. בצרפת היתה האקדמיה למדעים כה בטוחה שיש חיים על־פני המאדים, עד כי הציעה פרס לאיש הראשון אשר ייצור קשר עם יצורי־חלל כלשהם מלבד אנשי המאדים.
היו שהציעו תחבולות שונות ומשונות כדי ליצור קשר עם יצורים בעולמות קרובים אלינו, החל מהדלקת משוּאות־ענק במדבר הסהרה, ועד לנטיעת יערות מעוצבים בצורה גיאומטרית ברחבי סיביר. ב־1899 הציב ממציא אמריקני תורֵן שבראשו כדור־נחושת, ושיגר דרכו פעימות חשמליות אדירות, כדי לאותת לאנשי המאדים. שערם של אנשים סמר, ואורות היבהבו בקוטר של 50 קילומטר, אך מן המאדים לא היה כל מענה.
מלאי תקווה
בעוד שהטכנולוגיה שמאחורי המחקר לחיפוש חיים בעולמות אחרים עשויה להיות חדישה, דבר אחד נותר בלא שינוי: מדענים עדיין בטוחים שהמין האנושי איננו בודד ביקום. כפי שכתב האסטרונום אוטו וורבאך בעיתון הגרמני Nürnberger Nachrichten (חדשות נירנברג): ”כמעט שאין מדען העוסק במדעי־הטבע, אשר לא ישיב בחיוב לשאלה בנוגע לקיומם של חיים מחוץ לתחום כדור־הארץ.” ג׳ין בילינסקי, מחבר הספר Life in Darwin’s Universe (חיים ביקום של דארווין), ניסח זאת כך: ”אם להאמין לדברי העוסקים ברדיו־אסטרונומיה, הרי שבכל יום עתה עלול לפלח את מרחבי החלל העצומים אות מן הכוכבים, כדי לשים קץ לבדידותנו הקוסמית.”
מדוע מדענים כה בטוחים בקיומם של חיים בעולמות אחרים? האופטימיות שלהם מתחילה בכוכבים. יש כל־כך הרבה כוכבים — אלפי מיליונים רק בגלאקסיה שלנו. כיון שכך, מתחילות ההשערות — ודאי שלרבים מאותם כוכבים יש כוכבי־לכת הסובבים אותם, ואין ספק שבאחדים מהם התפתחו חיים. בעקבות קו־מחשבה זה, מדענים משערים שיש אלפֵי ואולי מיליוני ציוויליזציות בגלאקסיה שלנו בלבד!
האם זה משנה?
האם זה משנה אם יש חיים מחוץ לכדור־הארץ, או לא? ובכן, מדענים סבורים שלתשובה, לכאן או לכאן, תהיה השפעה אדירה על המשפחה האנושית. הם אומרים שאם ניווכח שאנו נמצאים לבד ביקום, ילמד הדבר את האנושות להעריך את החיים כאן, לאור המיוחדוּת שבהם. מאידך גיסא, מדען מכובד אחד סבור שציוויליזציות זרות תהיינה, ככל הנראה, מתקדמות מזו שלנו במיליוני שנים, והן יחלקו עימנו את אוצרות הידע שלהן. הם עשויים ללמד אותנו לרפא את חוליינו, לשים קץ לזיהום, למלחמות ולרעב. הם עשויים אפילו להראות לנו כיצד להתגבר על המוות עצמו!
לא עוד חולי, מלחמות, מוות — לתקווה מן הסוג הזה יש משמעות רבה לאנשים החיים בימים טרופים אלה. אין ספק, שגם אתה חש כך. אך, יתכן שתסכים שמוטב לחיות בלא תקווה, מאשר להישען על תקוות־שווא. משום כך, חשוב לנו לגלות אם יש יסוד מוצק לטענת המדענים, שהיקום גדוש בעולמות מאוכלסים.
[קטע מוגדל בעמוד 12]
היש יסוד מוצק לטענת המדענים, שהיקום גדוש בעולמות מאוכלסים?