הגרלות — מדוע כה פופולריות?
מדוע משתתפים אנשים בהגרלות? ”זה מבדר, זה מהנה”, אמרה דוברת של מפעל־הגרלות. אולי זה כך, אך המשיכה העיקרית הוא הפרס הכספי. כמעט שאין אדם שאיננו זקוק למעט כסף בצד. וההגרלות מבטיחות הרבה כסף. בעולם שאינו מספק ביטחון רב, שבו מחירים מאמירים, בורסות מתמוטטות ואין סיכויי־קידום במקומות עבודה רבים, מיליוני אנשים מאמינים שהזכייה בהגרלה מהווה את הדרך האפשרית היחידה להפוך לעשירים מופלגים.
לכוח־משיכה זה מוסיפה העובדה, שההגרלות לא־מסובכות וקל להשתתף בהן. ישנם סוגי הגרלות רבים, כגון לוטו, חיש־גד, ומשחקים אחרים בהם מגרדים קלף כדי לחשוף ספרות נסתרות. אך, לכולם שני מאפיינים משותפים: האחד — שהמשתתפים זוכים כאשר הספרות שעל הכרטיס שלהם זהות לאלה הנשלפות על־ידי המארגנים. השני — שלא כבהימורים אחרים, אין צורך במיומנות או בידע מיוחדים כדי לזכות. הזכייה או ההפסד אינם אלא יד־המקרה.
אנשים משתתפים בהגרלות גם משום שקל לקנות כרטיסים. רוב האמריקנים יכולים להשיגם בחנות־המכולת המקומית. במקומות אחרים, אם דוכן־הפיס רחוק מדי, יכולים המשתתפים לשלוח את הניחוש באמצעות הדואר, הטלפון, הטלקס או הפאקס, או למסור הוראת־קבע לבנק.
היש חידוש בנושא ההגרלות?
האם ההגרלות הן תופעה חדשה? כלל וכלל לא. בחגיגות שנערכו ברומא העתיקה, העניקו הקיסרים נירון ואוגוסטוס עבדים ונכסים כפרסים. אחד הפרסים הראשונים בכסף מזומן שנרשמו בהיסטוריה, שוּלם, כפי הנראה, ב–1530 בהגרלה שהתקיימה בפירנצה, איטליה. במאות שלאחר־מכן, פרחו ההגרלות באירופה. הן שיגשגו גם באמריקה בראשיתה, והכניסו רווחים שבעזרתם מימנו את העיר ג׳יימסטאון, את הצבא האירופי ואת הקמתן של אוניברסיטאות יוקרתיות כמו הרווארד, דארטמות, ייל וקולומביה.
אך, במאה ה־19 נתקל העסק בקשיים. המתנגדים תקפו את ההימורים ההמוניים וטענו ש”השליפות” זויפו. שוחד, שחיתות ומעורבות של עולם הפשע החלו להתפשט בניהול ההגרלות. יזמים פרטיים גרפו סכומי־עתק. כתוצאה מכך, נאסר על קיום הגרלות בארצות־הברית, צרפת ובריטניה.
האם בכך הושם קץ לתופעה? ברור שלא. ההגרלות המשיכו לשגשג במקומות אחרים — בין היתר באיטליה ובאוסטרליה. קארלוס השלישי, מלך ספרד, יזם הגרלות ב־1763; הגירסה שלהן בת־זמננו נקבעה על־פי חוק שנחקק ב־1812. מדינה אחר מדינה ”קפצה” על עגלת ההגרלות. ב־1933 הסירה צרפת את החרם שהטילה, והקימה את ההגרלה הלאומית. בשנות השלושים יסדה אירלנד את ה”סוויפסטייק” האירי המפורסם לטובת בתי־החולים. הטָאקָארָקוּג׳י של יפן נפתח ב־1945. בריטניה הירשתה ניחושים לגבי תוצאות משחקי הכדורגל וכן איגרות־חוב נושאות־פרסים, שאינן אלא ”הגרלות” שלא נוקבים בשמן. וב־1964 חזרה ארצות־הברית אל ה”עסק”.
או־אז, ב־1970, שינו שתי התפתחויות את עולם ההגרלות. הראשונה היתה הכנסתם לפעולה של מחשבים הקשורים למסופים בדוכני־הפיס. עתה ניתן היה לארגן ”משחקים” בשיעור ובתדירות גבוהים, בהם יכולים המשתתפים לבחור לעצמם את הספרות. לא עוד היה צורך להמתין שבועות או חודשים לתוצאות הזכייה; המשתתפים יכולים היו לגלות זאת תוך ימים, שעות ואפילו דקות.
ההתפתחות השנייה היתה הצגתו של הלוֹטוֹ, משחק בו הסיכויים לזכייה קלושים. בלוטו, אם אין זוכים בפרס הגדול, מועבר הסכום להגרלות הבאות. כתוצאה מכך יכול סכום הפרס להגיע למיליונים. מכירת כרטיסי הלוטו הלכה וגאתה, והעסקים הפכו גדולים באמת.
מקור משיכה ליזמים
מדוע מעודדות ממשלות את ההימורים? משום שזוהי דרך קלה להכנסות כספיות, ללא העלאת המסים. בשעה שמכונות־ההימורים ומשחקי הרולטה מחזירים באמצעות כספי הפרסים 95 אחוז מכלל הכנסותיהם, מחזירות ההגרלות למשתתפים פחות מ־50 אחוז. בארצות־הברית, למשל, כ־48 סנט מכל דולר שהוקדש להגרלות הוחזרו בצורת פרסים, ו־15 סנט הוקדשו לפירסום, מכירות והוצאות ניהול. 37 הסנט הנותרים הופנו למימון שיפורים במוסדות־ציבור, בחינוך, בבריאות ובסיוע לקשישים. מבחינה לאומית, הסתכמו אלה ב־2.7 מיליארד דולר.
אך, במקומות רבים אין ממשלות מארגנות הגרלות אך ורק כדי להרוויח כספים. אם לא יקיימו אותן, עלולות הן להפסיד כספים. אזרחיהן עלולים להשתתף בהן במקומות אחרים. מכך שאם ארץ או מדינה מסוימות יוזמות הגרלות, המדינות השכנות נתונות ללחצים לנהוג כמותן. השפעה זו, דמוית ”כדור־השלג” המתגלגל, באה לידי ביטוי בארה״ב. בעוד שב־1964 נערכו הגרלות במדינה אחת בלבד, הרי שב־1989 גדל מספר המדינות לשלושים.
החלום להתעשר
כמובן, ישנם רבים המנסים ”לנגוס” מן הדולר של הצרכן. כיצד, אם כן, משכנעים היזמים את הציבור להשקיע כספים בהגרלות? בעזרת הפירסומת! הם מגייסים את עזרת ”מקצועני השיכנוע”!
בארצות רבות הפרסומות אינן מבליטות את העובדה שחלק (אם כי קטן) מן הרווחים יוקדש לצרכי חינוך, או לטיפול בקשישים. תחת זאת, הן מדגישות עד כמה מהנה יהיה לזכות במיליונים. להלן מספר דוגמאות:
◻ ”סגנון־החיים המופלא של העשירים והמפורסמים יוכל להיות שלך, ומיד... אם תשתתף בלוטו 49⁄6 רב־המוניטין של קנדה, ובפרס מיליוני הדולרים.”
◻ ”הגרלות פלורידה ... התעשר בעזרת ההגרלה הגדולה של אמריקה.”
◻ ”כסף שעושים בגרמניה — התעשר והפוֹך למיליונר בן־לילה.”
אין ספק, שלחצים עזים מופעלים על הקונים. המאמצים למתֵן את הפירסומות מסתיימים בדרך־כלל כשהכרטיסים אינם נמכרים. היזמים פונים למשחקי־מזל ולשיטות־שיווק נמרצים יותר כדי לפתות משתתפים חדשים ולשמור על הוותיקים. היזמים חייבים להציע בהתמדה דבר־מה חדש, כביכול. ג׳יימס דאווי, מנהל מפעל ההגרלות של מדינת אורגון, אמר: ”יש לנו נושאי הימורים, אנו עוסקים בתחרויות אולימפיות. בחג־המולד, אנו עוסקים בהגרלות של ’מזומנים לחג’. בהגרלות של ’כוכבי־מזל’, אנו פונים לגלגל־המזלות האסטרולוגי של הציבור. נוכחנו שאם אנו מריצים שניים או שלושה, ארבעה או חמישה משחקי־מזל בעת ובעונה אחת, אנו מוכרים יותר כרטיסים.”
אך, מוקד־המשיכה הגדול ביותר הוא הצטברותו של פרס ענק. כאשר סכום הפרס בלוטו מאמיר, כפי שהיה ב־1989 כאשר הגיע הפרס בפנסילבניה לסך 115 מיליון דולר, זה עושה כותרות. אנשים שועטים כדי לקנות כרטיסים. סופר אחד כינה זאת בשם ”טירוף הזלילה של המהמר”. בהיסטריה הסוחפת את הציבור, אפילו מי שבדרך־כלל אינו משתתף בהגרלות, מושיט יד לעבר ארנקו.
[תיבה בעמוד 25]
קדחת ההימורים והדת
”הכנסיה הקתולית לימדה אותי להמר. אין כלל הבדל בין הבינגו לבין ההגרלות. אם תשתלט הכנסיה על העניינים ותשים קץ לכל ההימורים, אשקול מחדש את הרעיון להימנע מלהשתתף בהגרלות. אם אני רודף־בצע, הרי זה משום שהדבר כמעט מקודש לכנסיה.” — מכתב של קורא לכתב־העת U.S. Catholic (הקתולי של ארה״ב).
”לאחר המיסה של יום א׳, הפעילות השנייה בגודלה מבחינת הנוכחות בכנסיות הקתוליות, הם משחקי הבינגו השבועיים. כך העלה סקר שהתקיים מטעם אוניברסיטת נוטרדאם”. אך, מספר כמרים טוענים, שרוב הנוכחים במשחקי הבינגו אינם הולכים לכנסיה. — העיתון סאנדיי סטאר־לג׳ר, ניו־ג׳רסי, ארה״ב.
”פַנקרַס הקדוש הביא מזל טוב למדריד”, היתה הכותרת בשבועון הספרדי ABC, במהדורתו הבינלאומית. המאמר הוסיף: ”’היה זה פַנקרַס הקדוש’ — הצהירו שוב ושוב שני בעלי דוכן־ההגרלות... בו נמכרה הסידרה היחידה של 21515, ה’גוֹרדוֹ’ [הגדול] השווה 250 מיליון [פזטות, כיום 000,500,2 דולר], שחולק במדריד. [בעלי־הדוכן] הודו כי התפללו אל הקדוש, שדיוקנו התנוסס בדוכנם, ואשר עליו הניחו גבעול פטרוזיליה, כדי שיתמזל מזלם למכור את ה’גורדו’ של חג־המולד.”
”בנסותם למצוא דרכים להסביר את מזלם הטוב, נטו זוכים קשישים להאמין שאלהים ויד־הגורל בחרו בהם כדי שיזכו בכסף. ... ’אנו רוצים להאמין שהמזל הטוב והמזל הרע מתייחסים למשהו, לא ליד־המקרה גרידא,’ אמר ד״ר ג׳ק קפצ׳אן, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת מיאמי, ’ולמה עוד אפשר לייחסם, אם לא לאלהים?’” — הניו־יורק טיימס.
אך, מה אומר המקרא בנושא המזל? לאנשים שסרו מדרך־הישר בעם־ישראל הקדום, אמר יהוה: ”ואתם עוזבי יהוה, השכֵחים את הר קדשי, העורכים לגד [אל המזל] שולחן, והממלאים למְנִי [אל הגורל] מימסָך”. — ישעיהו ס״ה:11.
כמה מן הזוכים, המעטים יחסית, מקדישים זמן למחשבה שמזלם הטוב היחידי מבוסס על מזלם הרע של מיליוני מפסידים? האם משקפים ההימורים בדרך כלשהי ’אהבת רֵעַ’? האם הגיוני או מקראי לחשוב, שריבון היקום שותף לחטאים אנוכיים כמו ההימורים? — ויקרא י״ט:18.