הגרלות — מי מרוויח? מי מפסיד?
הטיעון היסודי לטובת ההגרלות הממשלתיות הוא, שהן מכניסות לממשלה מיליונים — כסף שניתן היה קרוב לוודאי להשיגו רק על־ידי העלאת מסים. ’וכמה קל הדבר!’ אומרים המצדדים בכך. זה כמו מס שאיש איננו נדרש לשלמו; אנשים משלמים אותו מרצונם החופשי, בעצם משתוקקים לשלמו; הם עומדים בתור כדי לשלם!
אך, מה הן כמה מן הטענות שכנגד?
אחת מהן היא, שהפירסומות להגרלות אינן מספקות בדרך־כלל מידע מלא, או פשוט מטעות. הן מפרסמות את הרעיון שאתה עומד לזכות. הפירסומת הקנדית הבאה טיפוסית לכך: ”אנו מקלים על... הזכייה!!”
אך, האמנם כה קל לזכות? אלי משתתף בהגרלות מזה כמה שנים. הפירסומת מלהיבה: ”יש לך סיכויים אדירים לזכות!” אך, הוא מקונן: ”אני משתתף בהגרלות מזה עשר שנים, ומעולם לא זכיתי במשהו. ואינני מכיר אדם אחר שזכה.”
על כל זוכה גדול, ישנם מיליוני מפסידים כדוגמת אלי, שהניחו את כספם על קרן־הצבי שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה, ואינם זוכים במאומה. בארצות־הברית, מי שזוכים במיליון דולר הם 000008.0 אחוז מ־97 מיליון משתתפי ההגרלות שם.
הסיכויים לזכות בפרס הגדול אינם רק אחד למיליון (בערך כסיכוייו של אדם להיפגע ממכת־ברק); הם עשויים להיות אחד למיליונים רבים. למשל, כשהתברר שככל שהפרס גדול יותר, כך נמכרים יותר כרטיסים, ”קפצו” הסיכויים לזכות בלוטו של ניו־יורק מ־1 ל־6 מיליון — ל־1 ל־9.12 מיליון!
אין פלא, איפוא, שאנשים מאשימים את מפעלי ההגרלות בלחצים לא־הוגנים על צרכנים לא־זהירים, שאינם מודעים לסיכויים האדירים נגדם. ד״ר ואלרי לורנץ, מנהל המרכז הלאומי של ארה״ב לטיפול בהימור חולני, אומר במלים פשוטות: ”ההגרלות הן ההתערבות ה’פריֶירית’ הגדולה ביותר שקיימת. הסיכויים הם נגדך במידה מזעזעת.”
ומה אם הנך זוכה במיליון דולר? ממילא לא תקבל את מלוא הסכום. לאחר שרשויות־המס גובות את חלקן, מקבלים הזוכים בארצות־הברית 000,35 דולר לשנה במרוצת עשרים שנה. זהו סך של 000,700 דולר, שערכו פוחת עוד יותר כתוצאה מאינפלציה של עשרים שנה.
ההשפעה על דלי־האמצעים
ביקורת נוספת היא, שהצרכנים הגדולים הם דווקא העניים — מי שהכי פחות מסוגלים להרשות זאת לעצמם. יזמי ההגרלות טוענים שאין זה נכון, וכי הסקרים מגלים שההגרלות נפוצות יותר בקרב אנשים בעלי הכנסה ממוצעת. המשתתפים עושים כן מרצונם החופשי, אומרים הם; לא מכריחים איש ליטול חלק בהן. אך, הפירסומות משלהבות במתכוון את תשוקות המשתתפים, ורבים מהם הם אנשים מיעוטי־יכולת. קופאי במיני־מרקט בפלורידה אמר: ”יש לנו קבוצה קבועה של אנשים שאותם אנו רואים מדי שבוע. אחדים מהם קונים עשרה כרטיסים ביום. אחרים מאה כרטיסים בשבוע. אין להם כסף למזון, אך הם משתתפים ב’לוטו’.”
בארצות הפחות מפותחות, המצב תדירוֹת גרוע יותר. לא מכבר חזרה ובדקה ממשלת אינדונזיה את הגרלות ה’פּורקָס’ שלה, המבוסס על תוצאות משחקי הכדורגל, כאשר כלי־התקשורת מסרו שכפרים שלמים נעשו ”מטורפי פּורקס.” כתב־העת אסיה־וויק דיווח: ”עיתונים [אינדונזיים] היו גדושי סיפורי זוועה: גברים היכו את נשיהם או ילדיהם; ילדים גנבו כסף מהוריהם; ילדים ביזבזו כסף שהושג בעמל רב, ואשר הוקצב להוצאות בית־הספר — כדי להשתתף בפּורקס”.
ככל שההגרלות מתפשטות ברחבי העולם, יותר ויותר אנשים נחשפים להן. יש מהם שהופכים למכורים להימורים ולהגרלות, ולא מדובר רק בעניים. ארני ווקסלר עומד בראש המועצה למכורים להימורים בניו־ג׳רסי, ארה״ב. הוא מציין: ”המחוקקים סבורים כי מצאו דרך לא־מכאיבה, קלה, לגבות כספים, כשלאמיתו־של־דבר הם הורסים משפחות רבות, עסקים רבים, יצורי־אנוש רבים וחיים רבים.”
שאלה של ערכים
דאגה גדולה נוספת היא, שההגרלות הממשלתיות שינו את גישת הציבור כלפי ההימורים. כיום, הגרלות המופעלות על־ידי מדינות שונות מציעות — בארה״ב, למשל — סיכויים של אלף־לאחד, אך מחזירות רק כ־50 אחוז באמצעות כספי הפרסים. קודם שהחלו הממשלות להשתתף ב”עסק”, נחשבו משחקי־מזל לדבר ”מושחת”, לקנוניה פורעת־חוק, לחטא. עתה הם נקראים בשם בידור, שעשוע, מעשה של אחריות אזרחית!
כמובן, הבדל חשוב בין משחקי־מזל בלתי־חוקיים לבין ההגרלות הממשלתיות הוא, שבמקום שהרווחים ייכנסו לכיסיהם של פושעים, הם מסייעים לפעולות ממשלתיות. אך, משקיפים רבים מודאגים מהשפעת ההגרלות על הערכים המוסריים של החברה, לה הן נועדו כביכול להועיל.
זאת, כיון שההגרלות מטפחות את התקווה והנטייה להתעשר בלא מאמץ. פאול דבורין, עורך העיתון Gaming and Wagering Business (משחקי־מזל והימורים), ציין: ”בעבר אמרה המדינה שאם אתה עובד קשה, תצליח. ואילו עתה הסיסמה היא: ’קנה כרטיס ותיהפך למיליונר.’ מוזר שמדינה מעבירה מסר כזה.” וג׳ורג׳ וויל כתב בניוזוויק: ”ככל שאנשים ירבו להאמין בחשיבות המזל, יד־המקרה העיוור, או הגורל, כך תפחת אמונתם בחשיבות הערכים האמיתיים, כמו יצרנות, חסכנות, דחיית הסיפוק המיידי, חריצות, שקידה על הלימודים.”
ערך אחר, שהוא בבחינת עמוד־תווך לחברה האנושית, הוא: אל לו לפרט לנסות להפיק רווחים ממזלו הרע של זולתו. אך, יזמי ההגרלות מעודדים את ההשקפה, שזה צודק שהפרט יגרוף רווחים והנאה על־חשבון הפסדי הזולת. הלך־מחשבה כזה הוא אנוכיי; הוא דוחה את עצת המקרא: ”ואהבת לרעך כמוך.” — ויקרא י״ט:18.
על אף קולות ההתנגדות הרבים, הולכות ההגרלות וגואות ברחבי העולם כולו. תייר במערב־אפריקה ראה מאות אנשים מתגודדים סביב בניין של מפעל־הגרלות ממשלתי. ”מדוע מבזבזים כל האנשים האלה את כספם על הגרלות,” שאל הוא תושב מקומי, והוסיף ”מה גם שהם עניים?”
”ידידי,” השיב האיש, ”הם משתתפים בהגרלה משום שהדבר מעניק להם תקווה. לגבי רבים מהם, זוהי תקוותם היחידה בחיים.”
אך, האמנם הזכייה בהגרלה מעניקה תקווה? היא הרבה יותר בבחינת אשליה, מיקסם־שווא, חלום שאיננו יכול להתממש. בלי ספק, אדם ירא־אלהים לא יבזבז את זמנו ואת ממונו ברדיפה חסרת־שחר אחר העושר שבהימורים. עד כמה טוב יותר לנהוג כעצת כתבי־הקודש, המציינים כי אנשים נבונים ”לא יבטחו בעושר שאין בו ביטחון, אלא באלהים המעניק לנו את הכל בשפע להנאתנו.” — טימותיוס א׳. ו׳:17.
[תיבה בעמוד 27]
העצות הטובות ביותר למהמרים
”אין חיוך קר מן החיוך שבו מקדם סוכן־הימורים במגרש מרוצי־סוסים את פני הלקוח הזוכה. ... סוכן־הימורים נדיר הוא זה המונע מהמר מלהתערב על סוסים, כיון שלקוחו הפסיד יותר מדי. ... זכור, כמו־כן, שמהמרים מצליחים נדירים ממש כמו סוכני־הימורים מרוששים.” — גרהאם רוק, הטיימס של לונדון.
”הפרס הגדול של 45 מיליון דולר בהגרלת הלוטו שתיערך הלילה, הוא הגדול בתולדות מדינת ניו־יורק. אך, הסיכויים לזכות בו בקניית כרטיס של דולר אחד הם 582,913,12 ל־1.” — הניו־יורק טיימס.
”אוויל וכספו נפרדים זה מזה במהירות.” פתגם מן המאה ה־16. — Familiar Quotations (ציטטות מוכרות), מאת ג׳והן בארטלט.
”מהמר, אל תשמח; המרוויח היום יפסיד מחר.” — פתגם ספרדי.