ישוע — חייו ושליחותו
סעודה בבית פרושי
לאחר שישוע השיב למבקריו, שהטילו ספק במקור כוחו לרפא את האיש האילם, הזמינו פרושי אחד לסעוד בביתו. בטרם ישבו לאכול, ערכו הפרושים את טקס טבילת הידיים עד גובה המרפק. הם עשו זאת לפני הארוחה ואחריה, ואף במהלכה. אף־על־פי שמסורת זו לא הפרה את תורתו הכתובה של אלהים, היא הוסיפה על דרישותיו בנוגע לניקיון טקסי.
כשישוע נמנע מלקיים את המסורת, היה מארחו מופתע. למרות שהפתעתו לא באה לידי ביטוי במילים ישוע הבחין בכך ואמר: ”הנה אתם הפרושים מטהרים את הכוס ואת הקערה מבחוץ, אלא שתוככם מלא גזל ורשע. כסילים! היוצר את החוץ האם לא יצר גם את הפנים?”
בכך חשף ישוע את צביעות הפרושים אשר באופן טקסי רחצו את ידיהם אך נמנעו מ’לרחוץ’ את לבם מרשע. הוא יעץ: ”תנו לצדקה את מה שבפנים ואז הכל טהור לכם”. נתינתם צריכה היתה להיעשות מתוך לב אוהב ולא מתוך שאיפה להרשים אחרים בהעמדת פני צדיקים.
”אוי לכם הפרושים,” המשיך ישוע, ”כי נותנים אתם מעשר מִמִּנְתָּה וּפֵיגָם ומכל ירק, ומזניחים את המשפט ואת אהבת אלהים. את אלה היה צריך לעשות ואף את האחרים לא להזניח”. תורת אלהים לעם ישראל דרשה תשלום מעשר, או עשירית, מגידולי השדה. המנתה והפיגם היו צמחים קטנים או עשבים אשר שימשו לתיבול המזון. הפרושים שילמו מעשר בדקדקנות אפילו מאותם צמחים חסרי חשיבות, אולם ישוע גינה אותם משום שהתעלמו מהדרישה החשובה יותר לגלות אהבה, לגלות חסד ולהיות צנועים.
בהמשיכו לגנותם אמר ישוע: ”אוי לכם הפרושים, כי אוהבים אתם את מושב הכבוד בבתי־הכנסת וברכות שלום בשווקים. אוי לכם, כי דומים אתם לקברים שאינם נִכָּרִים ובני־אדם מתהלכים עליהם מבלי לדעת זאת!” טומאתם אינה גלויה לעיני כל. לדת הפרושים היתה חזות חיצונית אך לא ערך פנימי! היא היתה מבוססת על צביעות.
בהאזינו לגינויים הללו, הגיב אחד מבעלי־תורה, שהיה בקיא בתורת אלהים: ”רבי, בדבריך אלה אתה פוגע גם בנו”.
ישוע התייחס לאותם בעלי־תורה כאחראים גם כן, באומרו: ”אוי גם לכם בעלי התורה, ... כי מעמיסים אתם על בני אדם משאות כבדים מנשוא, ואתם בעצמכם אינכם נוגעים במשאות גם באחת מאצבעותיכם. אוי לכם, כי בונים אתם את קברות הנביאים והרי אבותיכם הרגום”.
המשאות שישוע ציין היו המסורות שבעל־פה, אולם אותם בעלי־תורה לא אבו להסיר ולו גם תקנה קטנה אחת כדי להקל על האנשים. ישוע גילה שהם אף הסכימו לרצח הנביאים, והזהיר: ”יידרש מן הדור הזה דם כל הנביאים אשר נשפך מאז היווסד תבל, מדם הבל עד דם זכריהו אשר נהרג בין המזבח והבית. כן, אומר אני לכם: דרוש יידרש מן הדור הזה”.
התבל עם האנושות, שנועדה להיפדות, החלה בלידת ילדים לאדם וחוה; לכן, הבל חי ”מאז היווסד תבל”. לאחר הרצח המרושע של זכריה, בזזו חילות ארם את יהודה. אך, ישוע ניבא על ביזה קשה יותר של דורו הוא, עקב רישעותו הרבה יותר. אותה ביזה אירעה שלושים ושמונה שנים מאוחר יותר, בשנת 70 לספירה.
בהמשיכו בדברי הגינוי שלו, הוסיף ישוע ואמר: ”אוי לכם בעלי־התורה! כי הסירותם את מפתח הדעת; אתם עצמכם לא נכנסתם ומן הבאים מנעתם מהיכנס”. על כתפי בעלי־התורה רבצה האחריות להסביר את דבר אלהים לעם כולו מבלי להעלים את משמעותו. אולם, הם לא עשו זאת ואף גזלו מן האנשים את האפשרות להבין.
הפרושים ובעלי־התורה הרשמיים רתחו מזעם על ישוע שחשף אותם. כשיצא מן הבית החלו להתנגד לו בעוינות רבה, והציפו אותו בשאלות רבות. הם ניסו ללכוד אותו במילים, בגורמם לו לומר דבר־מה, שבעטיו יוכלו להביא למאסרו. לוקס י״א:37–54; דברים י״ד:22; מיכה ו׳:8; דברי־הימים ב׳. כ״ד:20–25.
(מקור המאמר: 1988/9/1)
◆ מדוע גינה ישוע את הפרושים ואת הלמדנים, בעלי־התורה?
◆ אילו משאות העמיסו בעלי־התורה על כתפי האנשים?
◆ מתי ’נוסדה תבל’?