שליטה־עצמית — מדוע כה חשובה?
”שיקדו בכל מאודכם להוסיף על אמונתכם את המעלה המוסרית, ועל המעלה המוסרית את הדעת, ועל הדעת את כיבוש היצר”. — פטרוס ב׳. א׳:5, 6.
1. איזו הדגמה מפליאה של שליטה על הגוף הוצגה במאה ה־19?
ללא ספק, אחת ההצגות המדהימות ביותר של שליטה גופנית היתה זו שהדגים צ׳ארלס בלונדין במחצית השנייה של המאה ה־19. על־פי הדיווחים, הוא חצה את מפלי הניאגרה מספר פעמים, לראשונה בשנת 1859, על חבל מתוח שאורכו 340 מטר וגובהו 50 מטר מעל למים. לאחר מכן, הוא עשה זאת מספר פעמים, בכל פעם כדי להפגין את כושרו בדרך אחרת: פעם בעיניים קשורות, פעם בתוך שק, כשהוא מגלגל לפניו מריצה, או על קביים ופעם אף נשא אדם על גבו. בהזדמנות אחרת, הוא ביצע גילגולים באוויר על קביים על חבל מתוח בגובה 52 מטר מעל הקרקע. על־מנת לשמור על איזון מעין זה נדרשה ממנו שליטה יוצאת־דופן על גופו. על מאמצים אלה, זכה בלונדין הן בתהילה והן בממון רב.
2. באילו צורות נוספות של פעילות דרושה שליטה גופנית?
2 בעוד שמעטים מסוגלים אך בקושי להתקרב לביצועים מרהיבים אלה, חשיבותה של השליטה על הגוף בהישגים מקצועיים או בתחום הספורט מובנת מאליה. לדוגמה, בתארו את נגינתו העילאית של הפסנתרן המנוח הנודע ולדימיר הורוביץ, אמר מוסיקאי אחד: ”עבורי הדבר המרתק היה תחושת השליטה המליאה... , התחושה של ניצול בל יאמן של אנרגיה”. בתיאור אחר על הורוביץ, נאמר עליו: ”שמונה עשורים של אצבעות מרחפות בשליטה מושלמת”.
3. (א) מהי הצורה הקפדנית ביותר של שליטה, וכיצד היא מוגדרת? (ב) מה משמעות המלה היוונית המתורגמת ”כיבוש היצר” או ”שליטה־עצמית” בכתבי־הקודש המשיחיים?
3 מאמצים רבים דרושים על־מנת לפתח מיומנות מעין זו. ברם, דבר חשוב ומלא־אתגרים עוד יותר הוא טיפוח שליטה־עצמית. היא מוגדרת כ”התאפקות, כיבוש־היצר, ריסון הרֶגשות”. בכתבי־הקודש המשיחיים, המלה היוונית המתורגמת ”כיבוש היצר” (או ”שליטה־עצמית”) בפטרוס ב׳. א׳:6, הוגדרה כ”מעלה של אדם השולט בשאיפותיו ובתאוותיו, בעיקר בתשוקותיו החושניות”. שליטה־עצמית אישית אף כוּנתה ”פיסגת ההישגים האנושיים”.
מדוע שליטה־עצמית כה חשובה
4. איזה פרי שלילי הניב חוסר השליטה־העצמית?
4 איזה יבול הניב חוסר שליטה־עצמית! בעיות רבות בעולם היום נעוצות בחוסר שליטה־עצמית. אכן, אנו חיים ”באחרית הימים”, אשר מאפיינות אותה ”זמנים קשים”. אנשים ”חסרי שליטה־עצמית”, לעתים קרובות בגלל החמדנות, המהווה את אחת הצורות שבהן אנשים מתגלים כ”אוהבי תענוגות במקום אוהבי אלהים”. (טימותיוס ב׳. ג׳:1–5, ע״ח) העובדה שבמרוצת שנת־השירות שחלפה נוּדוּ למעלה מ־000,40 איש מקרב הקהילה המשיחית בשל התנהגות פסולה מחפירה, ממחישה היטב את אמיתותה של אמירה זו. על אלה יש להוסיף את הרבים שהוּכחו על פניהם, בעיקר בשל אי־מוסריות מינית, וכל זאת עקב חוסר שליטה־עצמית. כמו־כן, יש לציין שמאותה סיבה איבדו מספר זקני־קהילה ותיקים את זכויותיהם כמשגיחים.
5. כיצד ניתן להמחיש את חשיבותה של שליטה־עצמית?
5 את חשיבותה של שליטה־עצמית ניתן להדגים על־ידי השימוש במכונית. ברכב ארבעה גלגלים המאפשרים לה לנוע, מנוע רב־עוצמה המסוגל להניע גלגלים אלה במהירות רבה, ובלמים היכולים לעצור אותם. אך, אסון עלול להתרחש אם אין במושב־הנהג מישהו שיחליט לאן ינועו הגלגלים, באיזו מהירות יסתובבו ומתי יעצרו, וכל זאת על־ידי שימוש מבוקר בהגה, בדוושה ובבלמים.
6. (א) איזו הערה לגבי אהבה ניתן לייחס גם לשליטה־עצמית? (ב) איזו עצה נוספת עלינו לזכור תמיד?
6 ככל שנדגיש את חשיבותה של השליטה־העצמית לא יהא בכך מן ההגזמה. את דבריו של השליח פאולוס בקורינתים א׳. י״ג:1–3 בנוגע לחשיבותה של האהבה, ניתן לייחס גם לתכונת השליטה־העצמית. גם אם נהיה מאוד מוכשרים כנואמים, עשירים בידע ואמונה עקב הרגלי לימוד נאותים, ופעילים ביותר במעשים חיוביים למען הזולת, אם לא נגלה שליטה־עצמית, הרי שכל אלה יהיו לריק. עלינו לזכור את דברי פאולוס: ”האם אינכם יודעים שהרצים באיצטדיון אמנם רצים כולם, אבל אחד מקבל את הפרס? בדומה לכך, רוצו למען תשיגוהו. כל מתחרה נוהג להינזר [לגלות שליטה־עצמית, ע״ח] בכל התחומים”. (קורינתים א׳. ט׳:24, 25) אזהרתו של פאולוס בקורינתים א׳. י׳:12 מסייעת לנו להפגין שליטה־עצמית בכל התחומים: ”לכן מי שחושב כי עמידתו איתנה, ייזהר פן יפול”.
דוגמאות שיש בהן אזהרה
7. (א) כיצד הביא חוסר ריסון־עצמי להתדרדרותה של האנושות? (ב) אילו דוגמאות מוקדמות אחרות של חוסר ריסון־עצמי מספק לנו המקרא?
7 האדם הראשון גילה חוסר שליטה־עצמית כשהירשה לרגשות במקום היגיון לשלוט במעשיו. עקב כך, ”בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות”. (רומיים ה׳:12) הרצח הראשון בוצע אף הוא מחוסר ריסון־עצמי; יהוה אלהים הזהיר את קין: ”למה חרה לך, ולמה נפלו פניך? הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו, ואתה תמשול בו?” קין לא שלט על חטאו, ומשום כך רצח את הבל אחיו. (בראשית ד׳:6–12) גם אשתו של לוט הפגינה חוסר שליטה־עצמית. היא פשוט לא יכלה לעמוד בפיתוי להביט אחורה. מה יקר היה המחיר ששילמה בגלל שלא שלטה ברגשותיה! היא איבדה את חייה! — בראשית י״ט:17, 26.
8. חוויותיהם של אילו שלושה אנשים בימי־קדם מספקות לנו אזהרות באשר לצורך בריסון־עצמי?
8 ראובן, בכורו של יעקב, איבד את בכורתו מפאת חוסר שליטה־עצמית. הוא חילל את מיטת יעקב אביו בקיימו יחסים לא־מוסריים עם אחת מפילגשיו. (בראשית ל״ה:22; מ״ט:3, 4; דברי־הימים א׳. ה׳:1) משום שמשה לא שמר על קור־רוחו לנוכח מרירותם של בני־ישראל, תלונותיהם הבלתי־פוסקות ומרדנותם, נמנעה ממנו הזכות הנכספת להיכנס לארץ המובטחת. (במדבר כ׳:1–13; דברים ל״ב:50–52) אפילו המלך דוד הנאמן ’איש כלבבו של יהוה’, נקלע באחד המקרים לבעיות קשות שנבעו כתוצאה מכך שלא ריסן עצמו. (שמואל א׳. י״ג:14; שמואל ב׳. י״ב:7–14) דוגמאות אלה מהוות עבורנו אזהרות רציניות המדגישות עד כמה חיוני שנגלה שליטה־עצמית.
על מה לשלוט
9. ציין פסוקים מכתבי־הקודש המדגישים את חשיבותה של שליטה־עצמית.
9 ראשית, עלינו לגלות שליטה־עצמית במחשבותינו וברגשותינו. כתבי־הקודש מתייחסים אליהם, לעתים קרובות, כאל ”לב” ו”כליות”. מה שאנו מרשים למוחנו לעסוק בו עשוי או לעזור לנו או להקשות עלינו במאמצינו להשביע את רצון יהוה. שליטה־עצמית נדרשת אם אנו חפצים לפעול בתואם עם העצה הניתנת בפיליפים ד׳:8, כלומר, להגות בדברים אמיתיים, טהורים וראויים לשבח. דוד המלך, מחבר התהלים, הביע אותם רגשות בתפילה, באמרו: ”יהיו לרצון אימרי־פי והגיון לבי לפניך, יהוה, צורי וגואלי”. (תהלים י״ט:15) הדיבר העשירי — ”לא תחמוד... כל אשר לרעך” — דרש שליטה על המחשבות. (שמות כ׳:17) ישוע הדגיש את החשיבות שבשליטה על המחשבות והרגשות, כשאמר: ”כל המביט באשה מתוך תאווה אליה כבר נאף אותה בלבו”. — מתי ה׳:28.
10. אילו פסוקים מבהירים את חשיבותה של השליטה על הדיבור?
10 כמו־כן, שליטה־עצמית כוללת גם את השליטה במלים שאנו אומרים, ובצורת הדיבור שלנו. פסוקים רבים מייעצים לנו כיצד לרסן את לשוננו. למשל: ”כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. על כן יהיו דבריך מעטים”. (קהלת ה׳:1) ”ברוב דברים לא יחדל פשע, וחושך שפתיו משכיל”. (משלי י׳:19) ”כל דבר ניבול אל ייצא מפיכם, אלא דבר שהוא טוב בעיתו ויש בו כדי לבנות... הסירו מכם כל... צעקה וגידוף וכל רישעה”. ובהמשך דבריו, ייעץ פאולוס להימנע מכל ”שיחת סיכלוּת” ו”התלוצצות” מפוקפקת. — אפסיים ד׳:29, 31; ה׳:3, 4.
11. מה ציין יעקב באשר לקושי שבריסון הלשון?
11 יעקב, אחיו־למחצה של ישוע, מגנה דיבור בלתי־מרוסן ומראה עד כמה קשה לשלוט בלשון. הוא כתב: ”כן גם הלשון איבר קטן היא, ומדברת גדולות. ראו איזו אש קטנה מבעירה יער גדול! גם הלשון אש היא, עולם של עוולה. הלשון ניצבת בין איברינו ומטמאת את כל הגוף. היא מציתה את גלגל הווייתנו וניצתת באש גיהינום. כל מין בהמה ועוף ורמש וחיות הים, המין האנושי יכול להשתלט עליו, ואכן השתלט. אבל הלשון אין אדם יכול להשתלט עליה; רעה היא וחסרת מעצור, ומלאה ארס מוות. בה מברכים אנו את האדון והאב, ובה מקללים אנו אנשים שנעשו בצלם אלהים. מאותו הפה יוצאת ברכה וגם קללה. אחי, לא צריך שיהיה כדבר הזה”. — יעקב ג׳:5–10.
12, 13. אילו פסוקים מצביעים על חשיבותה של השליטה על מעשינו ועל התנהגותנו?
12 כמובן, ריסון־עצמי כולל את מעשינו. תחום אחד שבו הדרישה לשליטה־עצמית היא גדולה, הוא ביחסינו עם בני המין השני. המשיחיים נצטוו: ”התרחקו מן הזנות”. (קורינתים א׳. ו׳:18) לבעלים נאמר שיגבילו את התעניינותם המינית לנשיהם בלבד, בזה הלשון: ”שתה מים מבורך, ונוזלים מתוך בארך”. (משלי ה׳:15–20) כתבי־הקודש מוסרים לנו גלויות ש”את הזונים והנואפים ישפוט אלהים”. (עברים י״ג:4) בתחום זה, שליטה־עצמית נדרשת בעיקר מאלה החפצים לטפח את מתת הרווקות. — מתי י״ט:11, 12; קורינתים א׳. ז׳:37.
13 ישוע סיכם את כל הקשור במגעינו עם הזולת, כאשר התווה את מה שמכוּנה בפי רבים ”כלל הזהב”, באמרו: ”לכן כל מה שתרצו שיעשו לכם בני־האדם, כן גם אתם עשו להם, כי זאת התורה והנביאים”. (מתי ז׳:12) אמת, שליטה־עצמית דרושה כדי להבטיח שנטיותינו האנוכיות, לחצים חיצוניים או פיתויים פסולים לא יגרמו לנו להתייחס לאחרים בדרך שונה מזו שהיינו חפצים שיתייחסו אלינו.
14. איזו עצה מעניק דבר־אלהים בנוגע לאכילה ושתייה?
14 כמו־כן, יש צורך לכבוש את היצר בתחום האכילה והשתייה. דבר־אלהים מייעץ לנו בתבונה: ”אל תהי בסובאי־יין, בזוללי בשר למו”. (משלי כ״ג:20) במיוחד לגבי ימינו, הזהיר ישוע: ”הישמרו לכם שלא יכבד לבבכם בשתייה ובשיכרון ובדאגות החיים ויבוא עליכם היום ההוא פתאום”. (לוקס כ״א:34, 35) עלינו להשתלט על מחשבותינו ורגשותינו, וכמו־כן על דיבורנו ומעשינו.
מדוע שליטה־עצמית מהווה אתגר
15. כיצד מראים כתבי־הקודש את ממשותה של התנגדות השטן למאמציו של המשיחי לגלות שליטה־עצמית?
15 אין זו משימה קלה לטפח שליטה־עצמית. כשם שכל משיחי יודע, עלינו להתמודד עם שלושה כוחות רבי־עוצמה הערוכים נגד מאמצינו לגלות איפוק. ראשית, קיימים השטן ושדיו. כתבי־הקודש אינם מותירים כל ספק באשר לקיומם ולעוצמת כוחם. למשל, אנו קוראים על יהודה איש־קריות ש”נכנס בו השטן”, כשהלך להסגיר את ישוע. (יוחנן י״ג:27) השליח פטרוס שאל את חנניה: ”למה זה מילא השטן את לבך לשקר לרוח־הקודש?” (מעשי־השליחים ה׳:3) והולמת ביותר היתה אזהרתו הנוספת: ”הייו ערים ועימדו על המשמר. אויבכם השטן משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו”. — פטרוס א׳. ה׳:8.
16. מדוע על המשיחי להפגין איפוק בכל הנוגע לעולם הזה?
16 במאמציו לגלות שליטה־עצמית, על המשיחי להתמודד גם עם עולם זה ה”שרוי בָרַע”, היינו, בידי השטן. בנוגע לכך, כתב השליח יוחנן: ”אל תאהבו את העולם, אף לא את מה שבעולם. איש אם יאהב את העולם אין בו אהבת האב; כי כל אשר בעולם — תאוות בשרים, תאוות העיניים וגאוות הנכסים — לא מן האב הוא כי אם מן העולם. והעולם עובר עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלהים עומד לעד”. אם לא נגלה איפוק והתנגדות נמרצת לכל נטייה לאהוב את העולם, לא נעמוד בפני השפעתו, כשם שאירע לדימס, אחד מעמיתיו של פאולוס. — יוחנן א׳. ב׳:15–17; ה׳:19; טימותיוס ב׳. ד׳:10.
17. עם איזו בעייה בקשר עם ריסון־עצמי נולדנו כולנו?
17 בתור משיחיים, עלינו גם לטפח שליטה־עצמית כדי להתמודד בהצלחה עם נטיות ומגרעות תורשתיות. איננו יכולים להימלט מן העובדה ”כי יצר־לב האדם רע מנעוריו”. (בראשית ח׳:21) עלינו להכיר, כמו המלך דוד, בכך ש”הן בעוון חוללתי, ובחטא יחמתני אמי”. (תהלים נ״א:7) תינוק בן־יומו אינו יודע מאומה על שליטה־עצמית. כשהוא משתוקק לדבר־מה, הוא פשוט ממשיך לבכות עד שהוא משיג אותו. מאמר אחד על גידול ילדים ציין: ’לילד היגיון שונה מאוד מזה של המבוגר. הילד מרוכז בעצמו ולעתים קרובות ההסברים ההגיוניים ביותר אינם משכנעים אותו, משום שהוא אינו מסוגל ”להציב את עצמו במקומו של הזולת”’. ככתוב, ”איוולת קשורה בלב נער”. ברם, בעזרת ”שבט מוסר” הוא לומד בהדרגה שישנם חוקים שחובה לציית להם ושעליו לבלום שאיפות אנוכיות. — משלי כ״ב:15.
18. (א) על־פי דברי ישוע, אילו נטיות שוכנות בלבנו הסמלי? (ב) אילו הצהרות של פאולוס מגלות שהיה מודע לבעיות הכרוכות בגילוי שליטה־עצמית?
18 אכן, נטיותינו האנוכיות התורשתיות מציבות בפנינו אתגרים כשמדובר בגילוי ריסון־עצמי. נטיות אלה שוכנות ב’לבנו’ הסמלי, שבנוגע אליו אמר ישוע: ”כי מן הלב נובעות מחשבות רשע, רציחות, ניאופים, זנונים, גניבות, עדויות שקר וגידופים”. (מתי ט״ו:19) משום כך, כתב פאולוס: ”כי אינני עושה את הטוב שאני חפץ בו, אלא את הרע שאינני חפץ בו — אותו אני עושה. ואם אני עושה את מה שבניגוד לרצוני, הרי שלא עוד אני עושה אותו, אלא החטא השוכן בי”. (רומיים ז׳:19, 20) אך פאולוס לא הפסיד במאבק זה, אלא ניצח, כשם שציין: ”נוהג אני בקשיחות עם גופי ומשעבדו, שמא לאחר שאטיף לאחרים, אני עצמי אמצא פסול”. — קורינתים א׳. ט׳:27.
19. מדוע יכול היה פאולוס לומר בצדק ש’נהג בקשיחות’ עם גופו?
19 היטב אמר פאולוס שהוא ”נוהג בקשיחות” עם גופו, משום שהפגנת שליטה־עצמית דורשת, לעתים, התמודדות עם גורמים גופניים, כגון: לחץ־דם גבוה, עצבים רעועים, נדודי־שינה, כאבי־ראש, בעיות עיכול, וכדומה. במאמר הבא, נדון בתכונות ואמצעי־עזר שיש בהם כדי לסייע לנו לגלות שליטה־עצמית.
(מקור המאמר: 91/11/15)
האם אתה זוכר?
◻ מדוע שליטה־עצמית כה חשובה?
◻ מה הן כמה דוגמאות של אנשים שהפסידו כתוצאה מחוסר ריסון־עצמי?
◻ באילו תחומים עלינו לגלות שליטה־עצמית?
◻ אילו שלושה אויבים מקשים עלינו במאמצינו לגלות שליטה־עצמית?
[תמונה בעמוד 9]
על המשיחי לגלות שליטה־עצמית באכילה ובשתייה
[תמונה בעמוד 10]
שליטה־עצמית תעזור לנו להימנע מרכילות מזיקה
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 7]
Historical Pictures Service