מה קורה לאש הגיהינום?
על מה אתה חושב כשאתה שומע את המילה ”גיהינום”? האם אתה סבור שהגיהינום הוא מקום ממשי של אש וגופרית, של עינויים וייסורים נצחיים? או האם הגיהינום הוא לדעתך פשוט תיאור סמלי של מצב מסוים?
מנהיגי דת נוצריים האמינו במשך מאות שנים, שגורלם הוודאי של החוטאים הוא עינויים באש הגיהינום, והשקפה זו עדיין רווחת בקרב דתות רבות. ”הנצרות הפכה את המילה גיהינום לבת־בית”, מציין כתב העת יו. אס. ניוז אנד וורלד ריפורט, ”אך אין לה מונופול על עיקר אמונה זה. לאיום להיענש בייסורים לאחר המוות יש מקבילות כמעט בכל הדתות המרכזיות בעולם ובכמה מהדתות הקטנות יותר”. הינדים, בודהיסטים, מוסלמים, ג׳ייניסטים וטאואיסטים מאמינים גם הם בגיהינום בצורה זו או אחרת.
אך הגיהינום מצטייר באופן שונה בעולם המודרני. ”אף־על־פי שיש עדיין חסידים לאמונה בגיהינום לוהט”, מציין כתב העת שהוזכר לעיל, ”מתחילה לצוץ השקפה מודרנית הגורסת, שעינויי הנצח בגיהינום הם בעצם תנאי בידוד לא נעימים. מסתבר לפיהם שאחרי הכול לא כל כך חם בגיהינום”.
כתב עת של מסדר הישועים, לה צ׳יבילטה קתוליקה, מסר: ”זו טעות... לחשוב שאלוהים, באמצעות שדים, מענה את הארורים בעינויי תופת מחרידים”. עוד נאמר בכתב העת: ”הגיהינום קיים, אך לא כמקום אלא כמצב קיומי של אדם הסובל את ייסורי הניתוק מאלוהים”. האפיפיור יוחנן פאולוס השני אמר ב־1999: ”הגיהינום אינו מקום ממשי; הוא מתאר את מצבם של אלה אשר מתנכרים בזדון ובאופן מוחלט לאלוהים, המקור לחיים ולאושר”. באשר לתיאורים של הגיהינום כמקום של עינויי תופת, הוא אמר: ”הללו ממחישים את התסכול והריקנות הגמורים של חיים ללא אלוהים”. אם האפיפיור היה מתאר את הגיהינום במונחים של ”להבות ושטן אדום שבידו קלשון”, אמר ההיסטוריון מרטין מרטי, ”הציבור לא היה מתייחס לדבריו ברצינות”.
שינויים דומים מתרחשים בזרמים דתיים אחרים. דו״ח מטעם ועד הדוקטרינות של הכנסייה האנגליקנית ציין: ”הגיהינום אינו מקום של עינויים נצחיים, אלא בחירה סופית ובלתי הפיכה בדרך חיים המנוגדת למטרת אלוהים באופן כה גמור ומוחלט, כך שהסוף היחיד שנותר הוא אי־קיום נצחי”.
הקטכיזם של הכנסייה האפיסקופלית של ארצות־הברית מגדיר את הגיהינום כ”מוות נצחי ופועל יוצא של התנכרות לאלוהים”. לדברי יו. אס. ניוז אנד וורלד ריפורט, מספר הולך וגדל של אנשים מחזיקים בדעה, ש”גורלם של הרשעים הוא השמדה ולא עינויים נצחיים. ... [הם] טוענים שמי שבסופו של דבר לא יישמעו לאלוהים, פשוט יאבדו ב’אש הבוערת’ של הגיהינום”.
למרות שהמגמה כיום היא התרחקות מן האש והגופרית, רבים עדיין מאמינים שהגיהינום הוא מקום עינויים ממשי. ”כתבי־הקודש מדברים על הגיהינום בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כמקום ממשי של עינויי תופת”, אומר אלברט מוהלר, מן הסמינר התיאולוגי הבפטיסטי הדרומי בלואיסוויל קנטקי, ארה״ב. בנוסף לכך, הדו״ח מהות הגיהינום, מטעם ועד האיגוד האוונגליסטי, מציין: ”הגיהינום הוא התנסות מודעת של ניכור ועינויים”. הוא מוסיף: ”קיימות דרגות שונות של עונשים ועינויים בגיהינום בהתאם לחומרת החטאים שנעשו על כדור־הארץ”.
אם כן, האם הגיהינום הוא מקום ממשי של עינויי תופת או שהוא מסמל אבדון? האם הוא פשוט מצב של ניתוק מאלוהים? מהו באמת הגיהינום?
[תיבה/תמונות בעמוד 4]
קיצור תולדות הגיהינום
מתי אימצו הנוצרים את האמונה באש גיהינום? היה זה אחרי ימי ישוע המשיח ושליחיו. ”חזון פטרוס (המאה השנייה לספירה) היה החיבור הנוצרי [החיצוני] הראשון שתיאר את עונשם ואת ייסוריהם של החוטאים שנמצאים בגיהינום”, מציינת האנציקלופדיה האוניברסלית (Encyclopædia Universalis) הצרפתית.
עם זאת, אבות הכנסייה היו חלוקים בסוגיית הגיהינום. יוסטינוס מרטיר, קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה, טרטוליאנוס וקיפּריאנוס האמינו שהגיהינום הוא מקום ממשי של עינויי תופת. אוריגֶנֶס והתיאולוג גְרֶגוֹרְיוּס מנִיסָה סברו שהגיהינום הוא מקום של ניתוק מאלוהים, של ייסורים רוחניים. לעומת זאת, אוֹגוּסטינוּס מהִיפּוֹ האמין שייסורי הגיהינום הם גם רוחניים וגם גופניים והשקפה זו קנתה לה מהלכים בציבור. ”עד המאה החמישית נפוצה בכל מקום האמונה המחייבת והתקיפה שהחוטאים לא יקבלו הזדמנות נוספת לתקן את דרכם אחרי מותם, ושהאש שתאכל אותם לא תכבה לעולם”, כתב פרופסור ג׳.נ.ד. קֶלִי.
במאה ה־16, האמינו רפורמטורים פרוטסטנטים, כדוגמת מרטין לותר וז׳אן קלווין, שעינויי התופת בגיהינום מסמלים ניתוק נצחי מאלוהים. למרות זאת, התפיסה שהגיהינום הוא מקום עינויים ממשי חזרה אל הזירה בשתי המאות שלאחר מכן. המטיף הפרוטסטנטי, ג׳ונתן אדוארדס, נהג להטיל אימה על המתיישבים באמריקה של המאה ה־18 באמצעות תיאורים גרפיים של הגיהינום.
ואולם, זמן קצר לאחר מכן החלו להבות הגיהינום לדעוך. ”המאה ה־20 סימנה כמעט את מותו של הגיהינום”, מציין יו. אס. ניוז אנד וורלד ריפורט.
[תמונות]
יוסטינוס מרטיר האמין שהגיהינום הוא מקום ממשי של עינויי תופת
אוֹגוּסטינוּס מהִיפּוֹ לימד שהייסורים בגיהינום הם גם רוחניים וגם גופניים