יהוה מגלה את כבודו לענווים
”עקב ענווה [ו]יראת יהוה עושר וכבוד וחיים” (משלי כ״ב:4).
1, 2. (א) כיצד מראה ספר מעשי השליחים כי סטפנוס היה ”איש מלא אמונה ורוח הקודש”? (ב) אילו ראיות מוכיחות שסטפנוס היה אדם עניו?
סטפנוס היה ”איש מלא אמונה ורוח הקודש”. הוא היה גם ”מלא חסד וגבורה”. בתור אחד מתלמידיו הקדומים של ישוע, עשה אותות ומופתים גדולים בקרב העם. יום אחד קמו אנשים להתווכח עימו, ”אך לא יכלו לעמוד נגד החוכמה והרוח אשר בעזרתן דיבר” (מעשי השליחים ו׳:5, 8–10). סטפנוס היה ללא ספק תלמיד שקדן של דבר־אלוהים, והגן בעוז על הכתוב לפני מנהיגי הדת היהודים בימיו. עדותו הפרטנית, המתועדת בספר מעשי השליחים פרק ז׳, מורה על התעניינותו הנמרצת בהתבהרות מטרת אלוהים.
2 בשונה מאותם מנהיגי דת, אשר מעמדם וידיעותיהם גרמו להם לחוש מורמים מעם, ניחן סטפנוס בענווה (מתי כ״ג:2–7; יוחנן ז׳:49). על אף בקיאותו בכתובים, קיבל בשמחה את התפקיד לחלק מזון ”בשולחנות” כדי שהשליחים יוכלו להתמיד ”בתפילה ובשירות דבר אלוהים”. סטפנוס היה בעל שם טוב בין האחים ועל כן נבחר להיות בין שבעת האנשים שהוסמכו לפקח על חלוקת המזון היומית. בענווה מילא אחר המשימה (מעשי השליחים ו׳:1–6).
3. באיזה ביטוי מרהיב של חסד אלוהים התנסה סטפנוס?
3 ענוותו של סטפנוס לצד רוחניותו ויושרתו לא נעלמו מעיני יהוה. כאשר העיד סטפנוס בפני קהל עוין של מנהיגי דת יהודים בסנהדרין, הביטו בו מתנגדיו ”וראו את פניו כפני מלאך” (מעשי השליחים ו׳:15). פניו היו כשל שליח אלוהים ומבע של שלווה היה נסוך עליהם, שלווה אשר מקורה באלוהי הכבוד, יהוה. לאחר שמסר עדות אמיצה באוזני חברי הסנהדרין, התנסה סטפנוס בביטוי מרהיב של חסד אלוהים. ”והוא מלא רוח הקודש ומביט השמיימה. ראה את כבוד אלוהים ואת ישוע עומד לימין האלוהים” (מעשי השליחים ז׳:55). בחזון מרתק זה נתאשר לעיני סטפנוס מעמדו של ישוע כבן אלוהים וכמשיח. החוויה חיזקה את סטפנוס העניו והשרתה עליו את הביטחון שיהוה איתו.
4. למי מגלה יהוה את כבודו?
4 כפי שהחזון שניתן לסטפנוס מוכיח, יהוה מגלה את כבודו ואת מטרתו ליראיו המתנהגים בענווה ומוקירים את היחסים עימו. ”עקב ענווה [ו]יראת יהוה, עושר וכבוד וחיים”, אומר המקרא (משלי כ״ב:4). אם כן, עלינו להבין מהי ענווה אמיתית, כיצד לטפח תכונה חשובה זו ואיזו תועלת היא מצמיחה לנו בכל היבטי החיים.
ענווה — תכונה אלוהית
5, 6. (א) מהי ענווה? (ב) במה מתבטאת ענוותו של יהוה? (ג) כיצד עלינו להיות מושפעים מענוותו של יהוה?
5 יש המופתעים מכך שיהוה אלוהים, הישות הנעלה מכול והמפוארת ביותר ביקום, הוא התגלמות הענווה. דוד המלך פנה אל יהוה ואמר: ”תיתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני, וענוותך תרבני” (תהלים י״ח:36). המילה ”ענווה” נגזרת מן השורש ”ענה” שמשמעו כפוף ושחוח. מונחים אחרים הקשורים לאותו מושג הם ”שפלות רוח”, ו”כניעה”. המילה ”ענווה” עניינה גם במחילה על כבוד. בענוותו מוכן היה יהוה להשפיל את עצמו כדי לבוא במגע עם דוד הלא־מושלם ולהשתמש בו כמלכו המייצג. לפי הכתובת של מזמור י״ח, יהוה הגן על דוד ותמך בו. הוא הציל אותו ”מכף כל אויביו ומיד שאול”. דוד ידע שהגדוּלה והכבוד שיוענקו לו כמלך תלויים בנכונותו של יהוה לפעול בענווה למענו. הכרה זו סייעה לו לשמור על ענוותו.
6 ומה לגבינו? יהוה רואה לנכון להורות לנו את האמת ולעתים מעניק לנו זכויות שירות מיוחדות דרך ארגונו. אולי הוא משתמש בנו בדרך כלשהי לביצוע רצונו. אילו רגשות הדבר מצית בנו? האם אין בזה כדי לעורר בנו ענווה? האין זה מן הראוי שנהיה אסירי תודה ליהוה על ענוותו ולא נרומם את עצמנו, גישה שאחריתה אסון? (משלי ט״ז:18; כ״ט:23).
7, 8. (א) כיצד באה לידי ביטוי ענוותו של יהוה ביחסו אל מנשה? (ב) באיזו דרך יהוה ומנשה משמשים לנו דוגמה ראויה לחיקוי בגילוי ענווה?
7 לא רק שיהוה מפגין ענווה רבה ביחסיו עם בני אדם לא־מושלמים, הוא אף מראה נכונות לנהוג במידת הרחמים עם נמוכי הרוח ולהקים או לרומם את מי שמשפילים את עצמם (תהלים קי״ג:4–7). קח לדוגמה את סיפורו של מנשה מלך יהודה. הוא ניצל לרעה את מעמדו כמלך לקידום פולחן כזב ו”הִרְבָּה לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו” (דברי הימים ב׳. ל״ג:6). לבסוף יהוה העניש את מנשה: הוא נתן למלך אשור להדיח אותו מכיסאו. בהיותו במאסר, ”חִילָה [מנשה] את פני יהוה אלוהיו, וייכּנע מאוד”. משום כך, השיבוֹ יהוה לכיסאו בירושלים, ו”יֵדַע מנשה כי יהוה הוא האלוהים” (דברי הימים ב׳. ל״ג:11–13). בסופו של דבר, נמיכות הרוח של מנשה נשאה חן בעיני יהוה, וכביטוי לענוותו סלח למנשה והחזירוֹ לכס המלוכה.
8 הנכונות של יהוה לסלוח והחרטה שהביע מנשה מהוות עבורנו שיעור חשוב בענווה. עלינו לזכור תמיד שיחסנו אל מי שפגע בנו וגישתנו בעקבות חטאים שביצענו עשויים להשפיע על האופן שבו יהוה ינהג בנו. אם נמחל בחפץ לב על חטאים שחוטאים לנו ונודה בענווה במשגינו, יהיה יהוה רחמן עימנו (מתי ה׳:23, 24; ו׳:12).
כבוד אלוהים נגלה לענווים
9. האם ענווה היא אות לחולשה? הסבר.
9 עם זאת, אין לראות בענווה ובתכונות הקשורות בה אות לחולשה או נטייה לעצימת עיניים. כפי שכתבי־הקודש מלמדים, יהוה אומנם עניו, אך אין זה מונע ממנו להביע זעם מוצדק ולהפעיל כוח אדיר במקרה הצורך. בשל ענוותו מעניק יהוה תשומת לב אוהדת ודאגה מיוחדת לשפלי הרוח, ואילו מן היהירים הוא מתרחק (תהלים קל״ח:6). כיצד מרעיף יהוה דאגה מיוחדת על משרתיו הענווים?
10. מה מגלה יהוה לענווים, כנאמר בקורינתים א׳. ב׳:6–10?
10 במועד הנכון בעיניו ודרך אפיק התקשורת שמטעמו מגלה יהוה לענווים פרטים הקשורים למימוש מטרתו. אמיתות מפוארות אלו נסתרות מעיני האנשים שברוב גאוותם נשענים על חוכמת אדם או על חשיבה אנושית ודבקים בהן בעקשנות (קורינתים א׳. ב׳:6–10). לעומת זאת, הענווים זוכים להבנה מדויקת של מטרת יהוה, והדבר מניע אותם לרומם את יהוה משום שהוקרתם כלפי כבודו הנשגב הולכת וגוברת.
11. כיצד הפגינו כמה במאה הראשונה חוסר ענווה, וכיצד היה הדבר בעוכריהם?
11 רבים במאה הראשונה, וביניהם אנשים שהתיימרו להיות משיחיים, הפגינו חוסר ענווה ונכשלו בשל הדברים שגילה להם פאולוס אודות מטרת אלוהים. פאולוס היה ”שליח לגויים”, אך לא בזכות מוצאו, השכלתו, גילו או מעשיו הטובים שעשה לאורך השנים (רומים י״א:13). בני אדם נטולי ראייה רוחנית נוטים לראות בנתונים הללו כגורמים הקובעים במי צריך יהוה להשתמש ככלים בידיו (קורינתים א׳. א׳:26–29; ג׳:1; קולוסים ב׳:18). ואולם, בחסדו ועל־פי מטרתו הצודקת בחר יהוה בפאולוס (קורינתים א׳. ט״ו:8–10). אותם אנשים שהוגדרו בפי פאולוס ”שליחים מעולים” וכן מתנגדים אחרים, סירבו לקבל אותו ואת טיעוניו מן הכתובים. מחוסר ענוותם לא יכלו לרכוש ידע והבנה ביחס לדרכו המזהירה של יהוה, הדרך שבה יוציא לפועל את מטרתו. אל נא נמעיט בערכם של האחים המשמשים בידי יהוה לביצוע רצונו ואל נגבש עליהם מראש דעה שלילית (קורינתים ב׳. י״א:4–6).
12. כיצד ממחישה דוגמתו של משה כי יהוה נוטה חסד לענווים?
12 מאידך, ישנן דוגמאות מקראיות לאין ספור המבליטות כיצד ענווים זוכים להציץ אל כבוד אלוהים. משה, שהיה ”עניו מאוד” מכל אדם, ראה את כבודו של אלוהים ונהנה מיחסים הדוקים עימו (במדבר י״ב:3). אדם עניו זה, שבילה 40 שנה מחייו כרועה צאן פשוט — מרביתן ככל הנראה בחצי האי ערב — זכה באינספור דרכים לחסד רב מאת הבורא (שמות ו׳:12, 30). בתמיכת יהוה הפך משה לדוברו ולמארגנו הראשי של עם ישראל. בינו לבין אלוהים שררה תקשורת הדדית. משה אף ראה בחזון את ”תמונת יהוה” (במדבר י״ב:7, 8; שמות כ״ד:10, 11). מי שהכירו במשרת ונציג עניו זה של אלוהים בורכו אף הם. באותו אופן, גם אנו נבורך אם נכיר בנביא הגדול ממשה, בישוע, וב”עבד הנאמן והנבון” שאותו הוא מינה, ואם נשמע בקולם (מתי כ״ד:45, 46, דל’; מעשי השליחים ג׳:22).
13. כיצד גילה יהוה את כבודו לרועי צאן ענווים במאה הראשונה?
13 על מי ’נגה כבוד יהוה’ בשעה שבישר המלאך על הולדת ’מושיע, המשיח האדון’? לא היה זה על מנהיגי הדת היהירים ולא על אישים חשובים בעלי השפעה, אלא על רועי צאן ענווים אשר ’גרו בשדה ושמרו על עדרם באשמורות הלילה’ (לוקס ב׳:8–11). הרועים לא זכו להוקרה מצד החברה על כישוריהם ועל משלח ידם. ואולם, יהוה שם לב אליהם ובחר לגלות להם ראשונה על הולדת המשיח. כן, יהוה מגלה את כבודו לענווים וליראי האלוהים.
14. באילו ברכות מברך אלוהים את הענווים?
14 מה אנו למדים מדוגמאות אלו? הן מלמדות אותנו שיהוה נוטה חסד לענווים ומעניק להם ידע והבנה אודות מטרתו. הוא בוחר באנשים שלאו דווקא עומדים בציפיות של אחרים ומשתמש בהם ככלי להבאת מטרתו הנהדרת לידיעת אחרים. הבנה זו יש בה כדי לעודד אותנו להמשיך לבקש הדרכה מיהוה, מדברו הנבואי ומארגונו. אנו סמוכים ובטוחים שיהוה לא יחדל ליידע את משרתיו הענווים באשר להתבהרות מטרתו הנאדרת. הנביא עמוס אמר: ”לא יעשה אדני יהוה דבר, כי אם גָלה סודו אל עבדיו הנביאים” (עמוס ג׳:7).
טפח ענווה וזכה לחסד אלוהים
15. מדוע עלינו לעשות כל מאמץ כדי לשמור על ענווה, וכיצד מובלט הדבר בסיפורו של שאול המלך?
15 כדי ליהנות תמיד מחסד אלוהים, עלינו להישאר ענווים. אין זה נכון בהכרח שפעם עניו תמיד עניו. בהחלט ייתכן שאדם יאבד את ענוותו וייתן מקום בלבו לגאווה וליהירות שסופן עזות מצח ואסון. כך קרה לשאול, ראשון מלכי ישראל. כשנמשח למלך, חש ’קטן בעיני’ עצמו (שמואל א׳. ט״ו:17). אך מקץ שנתיים בלבד על כס המלוכה, נהג בעזות מצח. הוא בז לסידור שקבע יהוה לפיו העלאת העולות תבוצע בידי שמואל הנביא, ותירץ בתירוצים מתירוצים שונים את קו פעולתו העצמאי (שמואל א׳. י״ג:1, 8–14). זו היתה תחילתה של שרשרת אירועים אשר חשפה בעליל את חוסר ענוותו. כתוצאה מכך איבד את רוחו ואת חסדו של אלוהים, ואובדן זה הוביל בסופו של דבר למותו המחפיר (שמואל א׳. ט״ו:3–19, 26; כ״ח:6; ל״א:4). הלקח ברור: עלינו לעשות כל מאמץ כדי לשמור על ענווה ועל כניעה ולדכא רגשות של חשיבות עצמית. כך נימנע ממעשים עזי מצח אשר מעוררים את מורת רוחו של יהוה.
16. אם נחשוב על יחסינו עם יהוה ועם הרֵע, כיצד יעזור לנו הדבר לטפח ענווה?
16 ענווה היא תכונה אלוהית שיש לטפחה (גלטים ה׳:22, 23; קולוסים ג׳:10, 12). מאחר שמדובר בהלך רוח — כלומר באופן שבו אנו רואים את עצמנו ואת הזולת — טיפוח ענווה כרוך במאמצים מכוונים. אם ננתח את יחסינו עם יהוה ועם הרֵע ונחשוב על יחסים אלו, יעזור לנו הדבר להישאר ענווים. בעיני אלוהים, כל אדם חוטא הוא כדשא ירוק הצומח לזמן מה ואחר כך קמל ומתייבש. בני האדם משולים גם לחגבי השדה (ישעיהו מ׳:6, 7, 22). היש לעלה של עשב סיבה להתגאות אם הוא מעט ארוך יותר מעלי עשב אחרים? היש לחגב סיבה להתרברב ביכולתו רק משום שהוא מסוגל לנתר רחוק יותר מחגבים אחרים? זה נשמע מגוחך. על כן, השליח פאולוס הזכיר לאחיו לאמונה: ”מי מקנה לך ייחוד? ומה יש לך שלא קיבלת? ואם אומנם קיבלת, מדוע תתגאה כאילו שלא קיבלת” (קורינתים א׳. ד׳:7). מחשבה על פסוקי מקרא כאלה תסייע לנו לטפח ולגלות ענווה.
17. מה עזר לנביא דניאל לטפח ענווה, ומה יעזור לנו לנהוג כמותו?
17 דניאל הנביא נחשב ל”איש חמודות” בעיני אלוהים משום ש’התענה’ לפניו, כלומר, גילה ענווה (דניאל י׳:11, 12). מה עזר לו לרכוש ענווה? ראשית כול, הוא הפגין ביטחון חסר פשרות ביהוה ופנה אליו דרך קבע בתפילה (דניאל ו׳:11, 12). בנוסף, דניאל למד את דבר־אלוהים בשקדנות וממניעים נכונים, דבר שעזר לו להתמקד במטרתו המפוארת של אלוהים. הוא גם הכיר במגרעותיו האישיות ולא רק במגרעות עמו. ובאמת היה חשוב לו לתמוך בצדקת אלוהים, ולא בצדקתו הוא (דניאל ט׳:2, 5, 7). הנוכל ללמוד מדוגמתו המופתית של דניאל ולהשקיע מאמצים בגילוי ענווה ובטיפוחה בכל היבטי החיים?
18. איזה כבוד מצפה לענווים כיום?
18 ”עקב ענווה [ו]יראת יהוה, עושר וכבוד וחיים”, אומר הכתוב במשלי כ״ב:4. יהוה נוטה חסד לענווים, והתוצאה היא כבוד וחיים. אסף המשורר עמד לפנות עורף לשירות אלוהים, אך יהוה תיקן את חשיבתו. אחר כך הודה אסף בענווה: ”בעצתך תנחני, ואחר כבוד תיקחני” (תהלים ע״ג:24). ומה ביחס לימינו? איזה כבוד מצפה לענווים? בנוסף ליחסים רצויים ומבורכים עם יהוה, הם יכולים לצפות בכליון עיניים להתגשמות דבריו של דוד המלך, דברים שאמר ברוח הקודש: ”ענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום”. עתיד מכובד בהחלט! (תהלים ל״ז:11).
האם אתה זוכר?
• כיצד שימש סטפנוס דוגמה לאדם עניו שיהוה חשף בפניו את כבודו?
• באילו דרכים נוהג יהוה בענווה?
• אילו דוגמאות מראות שיהוה מגלה את כבודו לענווים?
• כיצד יכולה דוגמתו של דניאל לעזור לנו לטפח ענווה?
[תיבה בעמוד 12]
איתנים אך ענווים
בכינוס של תלמידי המקרא (כיום עדי־יהוה) שהתקיים בשנת 1919 בסידר פוינט, אוהיו, ארה״ב, שירת בהתנדבות ג׳. פ. רתרפורד כ”נער שליח”. הוא היה אז בן 50 ועמד בראש פעילות ההטפה. למרות זאת, נשא את המזוודות של האורחים וליווה את באי הכינוס אל חדריהם. ביום האחרון של הכינוס, חישמל בנאומו את הקהל שמנה 000,7 איש ופנה מעל לבמה בפנייה אישית לכל אחד מהם: ”אתה שגריר של מלך המלכים ואדון האדונים, ותפקידך להכריז ברבים... את מלכותו המפוארת של אדוננו”. אח רתרפורד היה איש בעל דעות איתנות, ונודע כמי שמדבר בעוצמה מבלי להתפשר על מה שנחשב בעיניו לאמת, ובכל זאת היה גם עניו לפני אלוהים, ענווה שהתבטאה לעתים קרובות בתפילותיו בתוכנית הבוקר הרוחנית בבית־אל.
[תמונה בעמוד 9]
סטפנוס, שהיה בקי בכתובים, חילק מזון בענווה
[תמונה בעמוד 10]
נמיכות הרוח של מנשה נשאה חן בעיני יהוה
[תמונה בעמוד 12]
על שום מה נחשב דניאל ל”איש חמודות”?