דוגמאות לענווה הראויות לחיקוי

‏”‏ענוותך תרבני”‏ (‏תהלים י״ח:‏36‏)‏.‏

1.‏ איזו עדות לענווה ניתן היה לראות באחד מנשיאיה הקודמים של חברת המצפה?‏

לג׳וזף פ.‏ רותרפורד היתה הופעה מרשימה,‏ גובה קומתו עלה על 80.‏1 מטר ומשקלו היה למעלה מ־90 קילוגרם.‏ כמו־כן,‏ הוא ניחן בקול רב־עוצמה,‏ שבו השתמש לא רק כדי לפרסם את שם יהוה במידה שלא היה לה אח ורע,‏ אלא גם כדי לחשוף את צביעותם של מנהיגי הנצרות,‏ בכנותו את דתם ”‏מלכודת ותרמית”‏.‏ אך,‏ על אף עוצמתם הרבה של נאומיו,‏ בהתפללו עם משפחת בית־אל במרכז החברה,‏ הוא נשמע כילד קטן המשוחח עם אביו,‏ בהעידו בדרך זו הן על יחסיו הקרובים עם בוראו והן על ענוותו.‏ אכן,‏ הוא היה עניו כילד קטן (‏מתי י״ח:‏3,‏ 4‏)‏.‏

2.‏ מאיזו בחינה בעיקר עומדים משרתי יהוה בניגוד גמור לאנשים מן העולם?‏

² ללא ספק,‏ כל משרתיו האמיתיים של יהוה אלהים הם ענווים.‏ מבחינה זו הם עומדים בניגוד גמור לאנשים מן העולם.‏ כיום,‏ יותר מתמיד,‏ העולם מלא אנשים גאים.‏ האנשים רמי הדרג ורבי העוצמה,‏ העשירים,‏ המשכילים ואפילו רבים מהעניים ומאלה שהחיים המרו עימם,‏ מגלים גאווה בדרכים אחרות.‏

3.‏ מה ניתן לומר בנוגע לפירות הגאווה?‏

³ גאווה גורמת לסיכסוכים ולאומללות אין קץ.‏ אכן,‏ כל המצוקות ביקום החלו משום שאחד המלאכים הפך לגאוותן,‏ ברצותו שיעבדוהו בדרך השמורה אך ורק לבורא,‏ יהוה אלהים (‏מתי ד׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ אותו מלאך,‏ שהפך עצמו למלשין ולשטן,‏ הצליח להדיח את האשה הראשונה,‏ חוה,‏ בכך שפנה אל גאוותה.‏ הוא הבטיח לה,‏ שאם תאכל מהפרי האסור תהיה כאלהים עצמו,‏ יודעת טוב ורע.‏ אילו היתה ענווה,‏ היתה אומרת,‏ ’‏מדוע עלי לחפוץ להיות כמו אלהים?‏’‏ (‏בראשית ג׳:‏4,‏ 5‏)‏ כאשר אנו בוחנים את המצב האומלל שבו שרויה האנושות מבחינה פיסית,‏ נפשית ומוסרית,‏ אנו נוכחים לדעת כי אין כל הצדקה לגאווה מצד בני־אנוש!‏ אין תימה,‏ איפוא,‏ שאנו קוראים כי יהוה שונא ”‏גֵּאָה וגאון”‏ (‏משלי ח׳:‏13‏)‏.‏ בניגוד מוחלט לכל הגאוותנים,‏ אנו מוצאים דוגמאות לענווה בדבר־אלהים,‏ המקרא.‏

יהוה אלהים הינו עניו

4.‏ אילו פסוקים מראים שיהוה הוא עניו?‏

⁴ יהוה אלהים — הנעלה מכל,‏ ריבון היקום ומלך הנצח — הינו עניו (‏בראשית י״ד:‏22‏)‏.‏ הייתכן שהוא כזה?‏ אכן,‏ כן!‏ דוד המלך אמר,‏ כפי שכתוב בתהלים י״ח:‏36‏:‏ ”‏ותתן לי מגן ישעך,‏ וימינך תסעדני,‏ וענוותך תרבני”‏.‏ מובן,‏ שדוד המלך זקף את הגדולה שבה זכה,‏ לזכות ענוותו של יהוה.‏ בהקשר זה,‏ אנו קוראים בתהלים קי״ג:‏6 על יהוה:‏ ”‏המשפילי לראות בשמים ובארץ”‏.‏

5.‏ אילו מקרים מעידים על ענוותו של יהוה?‏

⁵ ללא ספק,‏ יהוה אלהים גילה שפלות־רוח בדרך בה נהג עם אברהם,‏ בהתירו לו להטיל ספק בצדקתו,‏ כאשר התכוון להרוס את הערים המושחתות,‏ סדום ועמורהa (‏בראשית י״ח:‏23–32‏)‏.‏ וכאשר הצהיר יהוה על כוונתו להשמיד את עם־ישראל — פעם בגין עבודת־אלילים,‏ ובפעם אחרת בשל התמרדות — בכל אחד מהמקרים ניסה משה לדבר על לבו של יהוה ולשכנעו,‏ כאילו דיבר עם בן־אנוש אחר.‏ כל פעם הגיב יהוה באופן חיובי.‏ נדרשה ממנו ענווה כדי לאפשר למשה להתחנן למען בני עמו,‏ ישראל (‏שמות ל״ב:‏9–14;‏ במדבר י״ד:‏11–20‏)‏.‏ דוגמאות נוספות למגעי יהוה עם בני־אנוש,‏ המשקפים ענווה,‏ על בסיס של הידברות ישירה,‏ ניתן לראות ביחסיו עם גדעון ועם יונה,‏ כפי שמתועד בשופטים ו׳:‏36–40 וביונה ד׳:‏9–11.‏

6.‏ איזו תכונה של יהוה מגלה גם היא את ענוותו?‏

⁶ למעשה,‏ לפחות תשע פעמים,‏ נאמר במקרא על יהוה שהוא ”‏ארך־אפיים”‏.‏b היות יהוה סבלן וארך־אפיים במגעיו עם יצורי־אנוש לא־מושלמים במרוצת הדורות,‏ מהווה הוכחה נוספת להיותו עניו.‏ אנשים גאים הם חסרי־סבלנות,‏ מהירים לכעוס,‏ שונים מאוד מאנשים סובלניים.‏ מה מגוכחת נראית גאוותם של בני־אנוש לא־מושלמים לאור ענוות יהוה!‏ מאחר שנאמר לנו ”‏לכו בדרכי אלהים כבנים אהובים”‏,‏ עלינו להיות ענווים כשם שהוא עניו (‏אפסים ה׳:‏1‏)‏.‏

דוגמתו של המשיח לענווה

7,‏ 8.‏ מה מספרים כתבי־הקודש באשר לענוותו של ישוע המשיח?‏

⁷ הדוגמה השניה במעלה לענווה,‏ שעלינו לחקותה,‏ מוזכרת בפטרוס א׳.‏ ב׳:‏21‏:‏ ”‏אכן לזאת נקראתם,‏ כי גם המשיח סבל בעדכם והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו”‏.‏ זמן רב בטרם בא אל כדור־הארץ כאדם,‏ נובא על אודותיו בזכריה ט׳:‏9‏:‏ ”‏גילי מאוד בת ציון,‏ הריעי בת ירושלים.‏ הנה מלכך יבוא לך.‏ צדיק ונושע הוא;‏ עני [‏עניו]‏ ורוכב על חמור”‏.‏ אילו היה ישוע המשיח גאה,‏ אזי יתכן מאוד שהיה נענה להצעתו של השטן לקבל לידיו את השליטה על כל ממלכות תבל בתמורה לכך שישתחווה לו (‏מתי ד׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ כמו־כן,‏ הוא הוכיח את היותו עניו בזוקפו לזכותו של יהוה את הוראתו,‏ באומרו:‏ ”‏כאשר תרימו את בן־האדם אז תדעו כי אני הוא וכי אינני עושה דבר מתוך עצמי,‏ אלא על־פי מה שלימדני אבי — את זאת אני מדבר”‏ (‏יוחנן ח׳:‏28‏)‏.‏

⁸ בצדק יכול היה לומר למאזיניו:‏ ”‏קחו עליכם את עולי ולימדו ממני,‏ כי עניו אני ונמוך רוח;‏ תמצאו מרגוע לנפשותיכם”‏ (‏מתי י״א:‏29‏)‏.‏ ואיזו דוגמה נאותה לענווה הציב ברוחצו את רגלי שליחיו בערב האחרון לשהותו עימם כאדם!‏ (‏יוחנן י״ג:‏3–15‏)‏ באורח ההולם ביותר,‏ בפיליפים ב׳:‏3–8‏,‏ מייעץ השליח פאולוס למשיחיים לנהוג ”‏בנמיכות רוח”‏,‏ בהצביעו על ישוע המשיח כעל מופת:‏ ”‏יהא בכם הלך־רוח זה אשר היה במשיח ישוע:‏ אשר אף כי היה קיים בצלם האלהים לא חשב לשלול שלל ולהיות שווה לאלהים,‏ אלא הריק את עצמו,‏ נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם;‏ ואף כי ראה כי דמות אדם לו,‏ השפיל עצמו ויהי צייתן עד מוות,‏ כן,‏ מוות על עמוד־הוקעה”‏ [‏ע״ח‏]‏.‏ בהתקרב שעתו הקשה ביותר,‏ הוא התפלל לאביו בענווה:‏ ”‏לא כרצוני אני כי אם כרצונך אתה”‏ (‏מתי כ״ו:‏39‏)‏.‏ ללא צל של ספק,‏ על־מנת שנוכל לחקות את ישוע המשיח וללכת בעקבותיו,‏ עלינו להיות ענווים.‏

השליח פאולוס,‏ דוגמה נאותה לענווה

9–12.‏ באילו דרכים הציב השליח פאולוס דוגמה נאותה לענווה?‏

⁹ השליח פאולוס כתב:‏ ”‏לכו בעקבותי,‏ כשם שגם אני הולך בעקבות המשיח”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏1‏)‏.‏ האם השליח פאולוס חיקה את ישוע המשיח בנמיכות הרוח שגילה,‏ ובכך הציב לנו דוגמה נוספת הראויה לחיקוי?‏ בהחלט כן.‏ כבר בהתחלה,‏ הכיר בענווה,‏ בכך שהיה עבדו של ישוע המשיח (‏פיליפים א׳:‏1‏)‏.‏ הוא סיפר לזקני קהילת אפסוס ש’‏עבד את האדון בכל ענווה ובדמעות ובמסות אשר באו עליו בגלל נוכלים מבין היהודים’‏ (‏מעשי־השליחים כ׳:‏17–19‏)‏.‏ אלמלא היה עניו,‏ מעולם לא היה כותב את המילים המופיעות ברומים ז׳:‏18,‏ 19‏:‏ ”‏שהרי אני יודע כי בי,‏ כלומר בבשרי,‏ לא שוכן הטוב.‏ .‏.‏.‏ כי אינני עושה את הטוב שאני חפץ בו,‏ אלא את הרע שאינני חפץ בו — אותו אני עושה”‏.‏

¹⁰ עדות נוספת לענוותו של פאולוס היא הדברים שכתב למשיחיים בקורינתוס,‏ המתועדים בקורינתים א׳.‏ ב׳:‏3‏:‏ ”‏ואני בחולשה ובפחד וברעדה רבה הייתי אצלכם”‏.‏ בהתייחסו בענווה לאורח־חייו בטרם היה למשיחי,‏ כתב:‏ ”‏קודם לכן הייתי מגדף,‏ רודף ומבזה.‏ .‏.‏.‏ המשיח ישוע בא אל העולם להושיע חוטאים אשר אני הגדול בהם”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ א׳:‏13,‏ 15‏)‏.‏

¹¹ עדות נוספת לענוותו היא בזוקפו לזכות יהוה אלהים כל הצלחה במאמציו.‏ בנוגע לשירותו,‏ כתב:‏ ”‏אני נטעתי,‏ אפולוס השקה,‏ אבל האלהים הצמיח;‏ לפיכך לא הנוטע חשוב,‏ אף לא המשקה,‏ אלא האלהים — המצמיח”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ג׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ כמו־כן,‏ הוא ביקש מאחיו להתפלל למענו כדי שיוכל לשאת עדות טובה,‏ כפי שאנו קוראים באפסים ו׳:‏18–20‏:‏ ”‏התפללו תמיד.‏.‏.‏ וגם בעדי,‏ שתינתנה לי מילים.‏.‏.‏ להודיע את סוד הבשורה.‏.‏.‏ ואדבר בביטחון כפי שעלי לדבר”‏.‏

¹² פאולוס אף גילה את ענוותו בדרך שבה שיתף פעולה עם השליחים האחרים:‏ ”‏יעקב,‏ כיפא ויוחנן.‏.‏.‏ הושיטו לי ולבר־נבא את יד ימינם לאות שיתוף — שאנו נלך לגויים והם לנימולים”‏ (‏גלטים ב׳:‏9‏)‏.‏ הוא הוסיף וגילה את נכונותו לשתף פעולה עם הזקנים בקהילת ירושלים,‏ בכך שנתלווה אל ארבעה אנשים בדרכם אל בית־המקדש ושילם בעד הוצאותיהם למען יקיימו את נדרם (‏מעשי־השליחים כ״א:‏23–26‏)‏.‏

13.‏ מה הפך את ענוותו של פאולוס לכה ראויה לציון?‏

¹³ יותר מכל,‏ ענוותו של פאולוס ראויה לציון על הדרך הנפלאה שבה השתמש בו יהוה אלהים.‏ לדוגמה,‏ אנו קוראים ש”‏אלהים עשה גבורות בלתי רגילות על־ידי שאול [‏פאולוס]‏”‏ (‏מעשי־השליחים י״ט:‏11,‏ 12‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ הוא זכה לחזיונות על־טבעיים ולהתגלויות (‏קורינתים ב׳.‏ י״ב:‏1–7‏)‏.‏ כמו־כן,‏ אל לנו להתעלם מן העובדה שכתב בהשראה 14 מתוך 27 הספרים (‏למעשה איגרות)‏ המרכיבים את הכתבים המשיחיים.‏ כל אלה לא גרמו לו להיות יהיר.‏ הוא המשיך להיות עניו.‏

דוגמאות בנות־זמננו

14–16.‏ (‏א)‏ כיצד היווה נשיאה הראשון של חברת המצפה דוגמה נאותה לענווה?‏ (‏ב)‏ לעומת דוגמתו של מי עומדת היא בניגוד גמור?‏

¹⁴ בעברים י״ג:‏7‏,‏ אנו קוראים את עצתו של השליח פאולוס:‏ ”‏זיכרו את מנהיגיכם אשר דיברו אליכם את דבר אלהים;‏ הביטו אל אחרית דרכם ולכו בעקבות אמונתם”‏.‏ בתואם עם עיקרון זה,‏ נוכל לקחת כדוגמה בת־זמננו את נשיאה הראשון של חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים,‏ צ׳ארלס טייז ראסל,‏ שאמונתו ראויה לחיקוי.‏ האם היה הוא איש עניו?‏ אכן כן!‏ כשם שניתן להבחין היטב,‏ בתוכנם של Studies in the Scriptures (‏מחקרים בכתבי־הקודש)‏,‏ שישה כרכים בעלי כ־000,‏3 עמודים,‏ לא הזכיר את עצמו ולו פעם אחת.‏ הפרסומים של חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים כיום נוהגים בתואם עם עיקרון זה,‏ בכך שאינם מסבים את תשומת־הלב לאדם כלשהו על־ידי זיהוי כותבי המאמרים בשמם.‏

¹⁵ בחוברת המצפה‏,‏ כתב פעם ראסל שהוא אינו מכיר בדבר הנקרא ”‏ראסליזם”‏ ו”‏ראסלייט”‏ [‏חסיד ראסל]‏,‏ מונחים שהיו שגורים בפי מתנגדיו אך נדחו על־ידו בפסקנות.‏ הוא כתב:‏ ”‏העבודה שלנו.‏.‏.‏ היתה לקבץ יחדיו חלקיקים של האמת הפזורים זה זמן רב ולהציגם למשרתיו של האדון — לא כחדשים‏,‏ לא כאילו מטעמנו‏,‏ אלא כשייכים לאדון.‏ .‏.‏.‏ הפעילות שבה שמח האדון להשתמש בכשרוננו הצנוע,‏ היתה בעיקרה פעילות של בנייה מחדש,‏ תיקון והתאמה,‏ ולא של יצירה”‏.‏ אכן,‏ הוא הביע את רחשי לבו של השליח פאולוס,‏ הנזכרים בקורינתים א׳.‏ ג׳:‏5–7‏.‏

¹⁶ גישתו היתה שונה לחלוטין מזו של צ׳ארלס דארווין.‏ במהדורה הראשונה של ספרו מוצא המינים משנת 1859,‏ שב והתייחס דארווין לתיאוריה ”‏שלי”‏,‏ בהתעלמו ממה שאמרו קודמיו בנושא האבולוציה.‏ סופר בולט בן־דורו,‏ סמואל בטלר,‏ נזף בדארווין,‏ בהצביעו על כך שרבים לפניו קידמו את תיאוריית האבולוציה;‏ לא היה זה כלל וכלל רעיון מקורי של דארווין.‏

17.‏ מה הן דוגמאות נוספות לענוותו של אח רותרפורד?‏

¹⁷ משרת נאמן נוסף בן־זמננו שבו השתמש יהוה בגבורה היה ג׳וזף פ.‏ רותרפורד,‏ שהוזכר בתחילת המאמר.‏ הוא היה מליץ־יושר אמיץ של האמת המקראית ובעיקר של שם יהוה.‏ על אף היותו מוכר ברבים כשופט רותרפורד,‏ בלבו היה איש צנוע.‏ לדוגמה,‏ פעם יצא בכמה הצהרות דוגמטיות הקשורות לדברים להם על המשיחיים לצפות בשנת 1925.‏ כאשר השתלשלות המאורעות לא ענתה על ציפיותיו,‏ אמר בענווה למשפחת בית־אל שבברוקלין שטעה בשיפוטו.‏ משיחי ממשוחי־הרוח שהיה מקורב אליו למדי,‏ העיד על כך ששמע פעמים רבות את אח רותרפורד מתנצל ברוח הכתוב במתי ה׳:‏23,‏ 24‏,‏ הן בפומבי והן ביחידות,‏ על כך שפגע בעמית לאמונה על־ידי הערה לא נבונה.‏ דרושה ענווה מצד אדם בעל סמכות על־מנת להתנצל בפני אלה הנתונים לסמכותו.‏ אח רותרפורד היווה דוגמה נאותה לכל המשגיחים,‏ בין אם הם בקהילה,‏ בפעילות הנודדת או באחד מסניפי החברה.‏

18.‏ איזו התבטאות מפי נשיאה השלישי של החברה משקפת ענווה ונמיכות רוח?‏

¹⁸ נשיאה השלישי של חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים,‏ נתן ה.‏ נור,‏ הוכיח אף הוא,‏ שעל אף היותו אישיות בולטת בקרב משרתי יהוה,‏ לא חש נעלה בשל מעמדו.‏ אף־על־פי שהצטיין ביכולתו האירגונית ובנשיאת נאומים,‏ הוא רחש כבוד רב למה שעשו אחרים.‏ לפיכך,‏ כאשר ביקר פעם במשרדו של אחד מחברי מחלקת־הכתיבה הצהיר:‏ ”‏כאן מתבצעת העבודה החשובה והקשה ביותר.‏ זו הסיבה שאני נוטל בה חלק מזערי בלבד”‏.‏ אכן,‏ הוא יִישם בענווה את העצה שבפיליפים ב׳:‏3‏,‏ ש”‏בנמיכות רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו”‏.‏ הוא העריך את העובדה שאף־על־פי שתפקידו כנשיא החברה היה חשוב,‏ תפקידים אחרים היו חשובים אף הם.‏ נדרשה ממנו ענווה כדי לחוש כך וכדי להביע זאת בצורה כה ברורה.‏ הוא היווה דוגמה נאותה נוספת,‏ שמן הראוי שכולם יחקו אותה,‏ בעיקר אלה הנושאים בתפקידי השגחה בולטים.‏

19,‏ 20.‏ (‏א)‏ איזו דוגמה לענווה הציב נשיאה הרביעי של חברת המצפה?‏ (‏ב)‏ איזו עזרה באשר לגילוי ענווה מצדנו יעניק המאמר הבא?‏

¹⁹ נשיאה הרביעי של חברת המצפה,‏ פרד וו.‏ פרנץ,‏ היווה אף הוא דוגמה ראויה לציון לענווה.‏ כסגן נשיא חברת המצפה במשך כ־32 שנה,‏ נטל חלק משמעותי ביותר בכתיבה עבור החוברות ותוכניות הכינוסים;‏ אולם מבחינה זו היה תמיד נחבא אל הכלים,‏ ומעולם לא ביקש לעמוד באור הזרקורים.‏ ניתן להזכיר דוגמה דומה מן העבר.‏ כאשר הביס יואב את העמונים בעיר רַבָּה,‏ הוא דאג לכך שהניצחון ייזקף לזכותו של דוד המלך (‏שמואל ב׳.‏ י״ב:‏26–28‏)‏.‏

²⁰ אם כן,‏ ישנן דוגמאות נאותות למכביר,‏ מן העבר ומן ההווה,‏ המעניקות לנו סיבות כבדות־משקל להיות ענווים.‏ אולם,‏ קיימות סיבות נוספות רבות להיות ענווים.‏ הללו וכן האמצעים שעשויים לעזור לנו להיות ענווים יידונו במאמר הבא.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1993/‏12/‏1‏)‏

‏[‏הערות שוליים]‏

האם אתה זוכר?‏

◻ מה הם פירות הגאווה?‏

◻ מי היווה את הדוגמה הטובה ביותר לענווה?‏

◻ מה מצביע על זהותה של הדוגמה השניה במעלה לענווה?‏

◻ איזו דוגמה נאותה לענווה הציב השליח פאולוס?‏

◻ אילו דוגמאות בולטות לענווה בנות־זמננו יש לנו?‏

‏[‏תמונה בעמוד 19]‏

ישוע גילה ענווה למופת

‏[‏תמונה בעמוד 20]‏

פאולוס הציב דוגמה נאותה לענווה

‏[‏תמונה בעמוד 21]‏

אח ראסל לא זקף לזכותו את הדברים שכתב