גידול ילדים בעולם מתירני
ודאי הזדמן לך לראות ילד המבקש מהוריו שוב ושוב לקנות לו צעצוע כלשהו חרף סירובם לעשות זאת, או ילד הרוצה לרוץ ולשחק, אך הוריו אומרים לו להישאר במקום. במקרים כאלה ברור לך שההורים רוצים בטובתו המרבית של הילד. למרות זאת, במקרים רבים מדי, נכנעים ההורים לתחנוניו הבלתי פוסקים של הילד ומשנים את החלטתם מ”לא” ל”כן”.
נראה שהורים רבים סבורים כי הורות טובה משמעה להיענות ברוב המקרים לדרישות ילדיהם. למשל, בארצות־הברית נערך סקר בהשתתפות 750 ילדים בגילים 12 עד 17. כאשר נשאלו כיצד הם מגיבים לתשובה שלילית מצד הוריהם, כמעט 60 אחוז אמרו שהם ממשיכים לבקש. בערך 55 אחוז מצאו שלרוב שיטת פעולה זו מצליחה. הוריהם אולי חושבים שמתירנות זו היא ביטוי של אהבה. אך האם באמת כך הדבר?
הנה מימרה נבונה מימי קדם: ”מפנק מנוער עבדו, ואחריתו יהיה מָנון [כפוי טובה]” (משלי כ״ט:21). אומנם ילד אינו עבד, אך ודאי תסכימו שעיקרון זה חל גם על גידול ילדים. ילד שממלאים את כל גחמותיו ונותנים לו את כל מבוקשו, עלול להיות מפונק, תובעני וכפוי טובה בבגרותו.
לעומת זאת, המקרא מייעץ: ”חנוך לנער על־פי דרכו” (משלי כ״ב:6). הורים נבונים מיישמים עצה זו ומציבים כללים ברורים, עקביים וסבירים, ומקפידים לאוכפם. הם אינם מבלבלים בין אהבה למתירנות, ואינם מתגמלים את הילד על התבכיינות, נדנוד או התקפי זעם. אדרבה, הם מסכימים עם דברי החוכמה של ישוע: ”תהא מילתכם ’כן’, כן; ’לא’, לא” (מתי ה׳:37). מה כרוך אפוא בחינוך ילדים? הנה דוגמה מרשימה.
”כחצים ביד גיבור”
המקרא ממחיש את היחסים בין ההורים לילדים בעזרת דוגמה המדגישה את הצורך של הילדים בהדרכה הורית. בתהלים קכ״ז:4, 5 נאמר: ”כחצים ביד גיבור, כן בני הנעורים. אשרי הגבר אשר מילא את אשפתו מהם”. הילדים משולים לחצים, וההורים ללוחם גיבור. הקַשת יודע שחציו לא יפגעו במטרה באקראי. באותו אופן גם הורים אוהבים מבינים שאי אפשר להשאיר את גידול הילדים ליד המקרה. הם חפצים שילדיהם יגיעו ל”מטרה” — לגדול ולהיות לאנשים מאושרים ואחראים המנהלים חיים מלאי סיפוק והגשמה. הם רוצים שילדיהם יחליטו החלטות נכונות, ינהגו בתבונה, יימנעו מבעיות מיותרות וישיגו מטרות ראויות. אך אין די לרצות בכך.
מה דרוש כדי שחץ יפגע במטרה? צריך להכין אותו ביסודיות, להגן עליו היטב ולכוון אותו בעוז אל המטרה. בדומה לכך, כדי שהמסע של הילדים אל הבגרות יוכתר בהצלחה צריך להכין אותם מראש, להגן עליהם ולהנחות אותם אל הכיוון הנכון. כעת נבחן, אחד לאחד, את שלושת ההיבטים הללו בתהליך גידול הילדים.
הכינו את החץ ביסודיות
בתקופת המקרא נהוג היה להכין את החצים בקפדנות רבה. גוף החץ, שהיה עשוי כנראה מעץ קל, גולף ביד ויוּשר ככל האפשר. ראש החץ צריך היה להיות מחוּדד, ולזנב החץ חוברו נוצות שתפקידן היה להקנות לו יציבות במעופו ולדאוג שיישאר במסלולו.
ההורים רוצים שילדיהם יהיו כחצים מיושרים, כלומר, שיהיו אנשים הגונים ושלא יסטו מדרך הישר. לכן, מן התבונה לא להעלים עין ממגרעות חמורות, אלא לעזור לילדים באהבה לתקן אותן. לשם כך, דרושה עבודה מאומצת עם כל ילד, שהרי ”איוולת קשורה בלב נער” (משלי כ״ב:15). זו הסיבה שהמקרא מורה להורים להטיל מוסר על ילדיהם (אפסים ו׳:4). הטלת משמעת ממלאת תפקיד חשוב ומאפשרת להורים לעצב ולתקן את חשיבתו של הילד ואת אישיותו.
אין תימה אפוא שבמשלי י״ג:24 נאמר: ”חושך שבטו שונא בנו, ואוהבוֹ שִיחֲרוֹ מוסר”. בהקשר הזה שבט מוסר מצביע על שיטת תיקון זו או אחרת. על־ידי הטלת משמעת בצורה אוהבת מנסה ההורה לתקן מגרעות, שאם יכו שורשים בילד יאמללוהו בבגרותו. הורה שאינו מחנך כך את ילדו למעשה שונא אותו; הקניית מוסר היא ביטוי של אהבה.
הורה אוהב גם עוזר לילדו להבין את הסיבות העומדות מאחורי הכללים. הטלת משמעת כרוכה אפוא לא רק במתן פקודות ובענישה, אלא במשהו חשוב יותר — הקניית הבנה. במקרא כתוב: ”נוצֵר [שומר] תורה בן מבין” (משלי כ״ח:7).
הנוצות שהקַשת מצמיד לחץ מסייעות לו לעוף בקו ישר לאחר ירייתו. באופן דומה, הדרכה מקראית, שמקורה במכונן התא המשפחתי, יכולה ללוות את הילדים גם לאחר עוזבם את הקן, ולהצמיח להם תועלת ממושכת (אפסים ג׳:14, 15). כיצד, אם כן, יכולים ההורים לוודא שהדרכה זו ”צמודה” היטב לילדיהם?
שימו לב לעצה שנתן אלוהים בימי משה להורים בעם ישראל: ”והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך. ושיננתם לבניך” (דברים ו׳:6, 7). לפיכך, ההורים צריכים לעשות שני דברים. קודם כול, עליהם ללמוד את דבר־אלוהים, ליישמו בחייהם ולפתח אהבה לחוקי אלוהים (תהלים קי״ט:97). רק אז יוכלו ליישם את החלק השני של הפסוק — ’לשנן’ את חוקי אלוהים לילדיהם. כלומר, ההורים צריכים להטמיע את חשיבות החוקים בלב הילדים על־ידי שיטות הוראה יעילות וחזרה על דברים לעתים תכופות.
אין זה מיושן לחנך את הילדים על־פי עקרונות המקרא או להטיל עליהם מוסר באהבה בניסיון לתקן מגרעות חמורות. צעדים אלה הכרחיים להכנת ה”חצים” היקרים הללו למען יהיו יציבים ב”מעופם” וינועו במסלול ישר אל הבגרות.
הגנו על החץ
נחזור לדוגמה בתהלים קכ״ז:4, 5. הקַשת ”מילא את אשפתו” בחצים. משהיו החצים מוכנים, צריך היה להגן עליהם. לכן, הקַשת נשא אותם באשפת חצים כדי שלא יינזקו או יישברו. מעניין שהמקרא מדמה את המשיח לחץ מלוטש אשר אביו ’מסתירו באשפתו’ (ישעיהו מ״ט:2). יהוה אלוהים, אב שאין אוהב ממנו, אכן הגן על בנו ישוע המשיח לבל יאונה לו כל רע, עד שהגיעה שעתו למות כמנובא. גם לאחר מכן הגן אלוהים על בנו ודאג שהנזק שנגרם לו לא יהיה בלתי הפיך. הוא החזיר אותו בבטחה השמיימה והעניק לו חיי אלמוות.
אותו הדבר נכון גם לגבי הורים טובים. חשוב להם להגן על ילדיהם מפני הסכנות האורבות בעולם המושחת הזה. ייתכן מאוד שההורים אוסרים פעילויות מסוימות העלולות לחשוף את ילדיהם, שלא לצורך, להשפעות מסוכנות. למשל, הורים נבונים מתייחסים ברצינות לעיקרון הבא: ”חברת אנשים רעים תשחית מידות טובות” (קורינתים א׳. ט״ו:33). הורים המגנים על ילדיהם מפני התרועעות עם מי שאינם מכבדים את עקרונות המוסר המקראיים, עשויים לחסוך מילדיהם טעויות רבות שיגבו מהם מחיר כבד ואף הרה אסון.
הילדים לא תמיד יעריכו את הדרכתכם ולעתים אף יתרעמו עליה, כיוון שפעמים רבות תיאלצו לומר לא כדי להגן עליהם. סופרת בעלת שם, שחיברה ספרים על גידול ילדים, מציינת: ”הם לא תמיד יַראו זאת וסביר להניח שגם לא יודו לך באותו רגע, אבל הילדים למעשה רוצים שהוריהם יספקו להם מסגרת בטוחה ויציבה. לשם כך עלינו להיות הורים סמכותיים המציבים גבולות התנהגות”.
בהחלט ניתן לומר שאחת הדרכים העיקריות להראות אהבה לילדיכם היא להגן עליהם מכל דבר העלול לגזול את שלוותם, את תמימותם או את מעמדם הטהור לפני אלוהים. קרוב לוודאי שעם הזמן הם יבינו את הסיבות העומדות מאחורי הכללים ויעריכו את הגנתכם האוהבת.
כוונו את החץ
שימו לב שבתהלים קכ״ז:4, 5 מתואר ההורה כאיש ”גיבור”. האם עולה מכך שרק האב מסוגל למלא ביעילות את תפקיד ההורה? כלל וכלל לא. למעשה, העקרונות המותווים בדוגמה זו חלים הן על האבות והן על האימהות, וכמו כן גם על הורים יחידים (משלי א׳:8). המילה ”גיבור” מרמזת על כך שנדרש כוח רב כדי לירות בחץ וקשת. בתקופת המקרא היו חלק מהקשתות מצופות בנחושת, ונמסר כי החייל צריך היה ’לדרוך את קשתו’ — ייתכן שדרך בכף רגלו על הקשת כדי למתוח את המיתר (ירמיהו נ׳:14, 29). ללא ספק נדרשו כוח ומאמץ רבים כדי למתוח את המיתר לאחור בשביל לירות את החץ לעבר המטרה.
באותו אופן, גידול ילדים מצריך מאמצים חרוצים. הילדים לא יצאו מחונכים מאליהם, כשם שחץ אינו משגר את עצמו אל המטרה. למרבה הצער, נדמה כי הורים רבים אינם מוכנים להשקיע את המאמצים הדרושים כדי לגדל את ילדיהם כיאות. הם בוחרים בדרך הקלה, ומניחים לילדיהם ללמוד נושאים שונים — כגון הבחנה בין טוב לרע, ערכי מוסר ויחסי מין — מהטלוויזיה, מבית־הספר ומבני גילם. הם נותנים לילדיהם את כל מבוקשם. כשקשה להם מדי לומר לא, הם פשוט אומרים כן ולרוב מתרצים זאת בטענה שאין הם רוצים לפגוע ברגשות ילדיהם. אך למעשה, יחסם המתירני הוא שיגרום לילדיהם נזק ממשי לטווח הארוך.
לא קל לגדל ילדים, וזו בהחלט משימה תובענית לעשות כן במסירות ולפי הדרכת דבר־אלוהים, אבל הגמול לא יסולא בפז. בירחון פרנטס נאמר: ”ממחקרים... עולה כי ילדים שגדלו להורים אוהבים אך סמכותיים — התומכים בילדיהם ועם זאת מציבים גבולות ברורים — מצטיינים מבחינה אקדמית, מפתחים כישורים חברתיים טובים יותר, מרגישים טוב עם עצמם, ובסך הכול מאושרים יותר מילדים שהוריהם רכים מדי או נוקשים מדי”.
ישנו גמול נוסף שאף עולה על כל אלה. קודם לכן התייחסנו לחלק הראשון של הפסוק במשלי כ״ב:6: ”חנוך לנער על־פי דרכו”. הפסוק ממשיך במילים מחממות לב: ”גם כי יזקין לא יסור ממנה”. האם פסוק זה שנכתב ברוח אלוהים ערב להצלחה בטוחה? לא בהכרח. לילדכם יש בחירה חופשית, והוא זה שיחליט מה יעשה לכשיגדל. עם זאת, הפסוק מקנה להורים הבטחה מרגיעה. מהי?
אם תחנכו את ילדיכם על־פי עצות המקרא, תיצרו את מיטב התנאים להשגת תוצאה נפלאה — הם יגדלו ויהפכו למבוגרים מאושרים ואחראיים וחייהם יהיו מלאי סיפוק והגשמה (משלי כ״ג:24). אם כן, הכינו את ה”חצים” היקרים הללו, הגנו עליהם והקדישו מעצמכם כדי להנחות אותם אל הכיוון הנכון. לעולם לא תתחרטו על כך.
[תמונה בעמוד 13]
לא יהיה זה ביטוי של אהבה אם ההורים ייענו לכל דרישות ילדיהם
[תמונה בעמוד 15]
הורה אוהב מסביר את הסיבות העומדות מאחורי כללי הבית
[תמונה בעמוד 15]
הורים טובים מגנים על ילדיהם מפני הסכנות האורבות בעולם המושחת הזה
[תמונה בעמוד 16]
לא קל לגדל ילדים, אך הגמול לא יסולא בפז