לך בעקבות אמונתם

הוא החזיק מעמד חרף אכזבות

שמואל יכול היה לחוש את הצער שעטף את שילֹה.‏ נדמה היה שהדמעות שוטפות את העיר.‏ מבתים רבים ודאי בקע קול בכיים של נשים וילדים וקול זעקות האבל למשמע הבשורות המרות על אבות,‏ בעלים,‏ בנים ואחים שלא ישובו עוד לביתם.‏ זה עתה נחל עם ישראל תבוסה קשה בקרב ואיבד כ־000,‏30 חיילים ביד פלישתים,‏ וזאת זמן קצר לאחר שאיבד 000,‏4 מחייליו בקרב אחר (‏שמואל א׳.‏ ד׳:‏1,‏ 2,‏ 10‏)‏.‏

זה היה רק חלק משרשרת של טרגדיות.‏ לכוהן הגדול עלי היו שני בנים מרושעים,‏ חופני ופינחס,‏ שיצאו משילה ביחד עם ארון הברית.‏ הארון יקר הערך,‏ ששכן בדרך כלל בקודש הקודשים שבאוהל מועד,‏ היה סמל לנוכחות אלוהים.‏ בהמשך לקחו בני העם את הארון לקרב כיוון שחשבו ברוב טיפשותם שהוא ישמש כקמע ויעניק להם את הניצחון בקרב.‏ אבל הפלישתים לקחו את הארון והרגו את חופני ופינחס (‏שמואל א׳.‏ ד׳:‏3–11‏)‏.‏

במשך מאות שנים השרתה נוכחותו של ארון הברית כבוד על אוהל מועד שבשילה.‏ אך כעת הוא כבר לא היה שם.‏ בשומעו על כך,‏ נפל עלי בן ה־98 מכיסאו אחורנית ומת.‏ כלתו,‏ שהתאלמנה באותו יום,‏ מתה בעת הלידה.‏ ברגעיה האחרונים אמרה:‏ ”‏גָלה כבוד מישראל”‏.‏ ואכן,‏ שילה לא תשוב עוד להיות כפי שהייתה (‏שמואל א׳.‏ ד׳:‏12–22‏)‏.‏

כיצד יתמודד שמואל עם אכזבות מרות אלו?‏ האם אמונתו תהיה איתנה מספיק כדי לעזור לעם שאיבד את הגנתו ואת חסדו של יהוה?‏ כולנו כיום עלולים לפעמים להתמודד עם קשיים ואכזבות הבוחנים את אמונתנו,‏ אז הבה נראה מה נוכל ללמוד מדוגמתו של שמואל.‏

הוא ’‏פעל בצדק’‏

בשלב זה הכתוב במקרא אינו מתמקד עוד בשמואל אלא עוקב אחר ארון הברית ומספר לנו כיצד סבלו הפלישתים לאחר שלקחו את הארון וכיצד הוביל הדבר לכך שהם נאלצו להחזירו.‏ אנו קוראים שוב על שמואל רק כעבור 20 שנה בערך (‏שמואל א׳.‏ ז׳:‏2‏)‏.‏ מה הוא עשה כל אותן שנים?‏ הבה נראה.‏

במקרא נאמר שלפני שתקופה זו החלה ”‏דבר שמואל [‏היה]‏ לכל ישראל”‏ (‏שמואל א׳.‏ ד׳:‏1‏)‏.‏ כמו כן,‏ הכתוב מוסר שלאחר תקופה זו שמואל נהג לחזור ולבקר מדי שנה בשלוש ערים בישראל כדי ליישב מחלוקות ולטפל בסוגיות שונות.‏ ולאחר מכן הוא היה שב לביתו שברמה (‏שמואל א׳.‏ ז׳:‏15–17‏)‏.‏ מכאן ברור אפוא ששמואל תמיד היה עסוק במלאכתו ושבמהלך אותן 20 שנה ידיו היו מלאות עבודה.‏

התנהגותם המושחתת והלא־מוסרית של בני עלי ערערה את אמונת העם.‏ נראה כי בשל כך רבים פנו לעבודת אלילים.‏ עם זאת,‏ לאחר עשרים שנות עבודה קשה,‏ מסר שמואל לעם את המסר הבא:‏ ”‏אם בכל לבבכם אתם שבים אל יהוה,‏ הסירו את אלוהי הנכר מתוככם והעשתרות,‏ והכינו לבבכם אל יהוה ועִבדוהו לבדו,‏ ויצל אתכם מיד פלישתים”‏ (‏שמואל א׳.‏ ז׳:‏3‏)‏.‏

‏’‏ידם של הפלישתים’‏ הפכה יותר ויותר כבדה על העם.‏ צבא ישראל הובס והפלישתים הרגישו שהם יכולים לרדות בעם אלוהים ולצאת מכך פטורים מעונש.‏ אבל שמואל הבטיח לעם שהמצב ישתנה אם הם ישובו ליהוה.‏ האם הם היו מוכנים לעשות זאת?‏ לשמחתו של שמואל הם הסירו את אליליהם והחלו ’‏לעבוד את יהוה לבדו’‏.‏ שמואל קיבץ את העם במִצפָּה,‏ עיר ששכנה באזור הררי צפונית לירושלים.‏ בני העם התקהלו יחדיו,‏ צמו והתחרטו על כך שחטאו לאלוהים ועבדו אלילים (‏שמואל א׳.‏ ז׳:‏4–6‏)‏.‏

בשומעם על ההתקהלות הגדולה,‏ מיהרו הפלישתים לנצל את ההזדמנות ולשלוח את חילותיהם למצפה כדי למחוץ את עובדי יהוה.‏ השמועה על הסכנה הקרבה הגיעה לאוזני העם המבועת והם ביקשו משמואל שיתפלל בעדם.‏ שמואל נענה לבקשתם וגם הקריב קורבן.‏ במהלך טקס קדוש זה עמד צבא הפלישתים לתקוף את מצפה.‏ אז ענה יהוה לתפילתו של שמואל והשמיע שאגת כעס.‏ הכתוב מוסר:‏ ”‏וירעם יהוה בקול גדול ביום ההוא על פלישתים”‏ (‏שמואל א׳.‏ ז׳:‏7–10‏)‏.‏

האם אנחנו צריכים לדמיין את הפלישתים כמו ילדים קטנים ומפוחדים הממהרים להסתתר מאחורי אימהותיהם בשומעם קול רעם?‏ לא,‏ החיילים הפלישתים היו קשוחים ולמודי קרבות.‏ מכאן עולה שקול הרעם ששמעו לא היה דומה לשום דבר ששמעו בעבר.‏ האם הייתה זו העוצמה האדירה של הקול?‏ האם הקול בקע משמיים כחולים ובהירים או אולי הדהד בין ההרים וגרם לבלבול במחנה הפלישתים?‏ מה שבטוח הוא שפחד גדול אחז בפלישתים.‏ בתוך כל המהומה,‏ מהר מאוד הפכו הפלישתים מתוקפים לנתקפים.‏ אנשי ישראל ירדו בהמוניהם ממצפה,‏ הביסו את הפלישתים ורדפו אחריהם למרחק רב אל עבר דרום־מערב ירושלים (‏שמואל א׳.‏ ז׳:‏11‏)‏.‏

קרב זה היה נקודת מפנה חשובה עבור העם.‏ הפלישתים המשיכו בנסיגתם במשך כל התקופה שבה שימש שמואל כשופט.‏ עם אלוהים הצליח לכבוש בחזרה עיר אחר עיר (‏שמואל א׳.‏ ז׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏

מאות שנים לאחר מכן מנה השליח פאולוס את שמואל בין השופטים והנביאים הנאמנים אשר ’‏פעלו בצדק’‏ (‏עברים י״א:‏32,‏ 33‏)‏.‏ שמואל אכן עזר לעם לעשות את הטוב והישר בעיני אלוהים.‏ הוא הצליח בכך כיוון שהוחיל בסבלנות ליהוה והמשיך בעבודתו בנאמנות חרף אכזבות.‏ הוא גם גילה הערכה כלפי אלוהים.‏ לאחר הניצחון במצפה הקים שמואל מצבה כתזכורת לאופן שבו עזר יהוה לעמו (‏שמואל א׳.‏ ז׳:‏12‏)‏.‏

האם גם אתה רוצה ’‏לפעול בצדק’‏?‏ אם כן,‏ כדאי לך ללמוד מהסבלנות,‏ הענווה וההערכה שגילה שמואל.‏ מי מאיתנו אינו זקוק לתכונות אלו?‏ היה זה נבון מצד שמואל לרכוש תכונות אלו בגיל צעיר יחסית,‏ כיוון שעוד נכונו לו אכזבות קשות יותר בהמשך חייו.‏

‏”‏בניך לא הלכו בדרכיך”‏

בפעם הבאה שבה אנו פוגשים את שמואל הוא כבר אדם זקן.‏ באותה עת היו לשמואל שני בנים בוגרים,‏ יואל ואביה,‏ והוא הטיל עליהם את האחריות לעזור לו במלאכת השיפוט.‏ למרבה הצער הם מעלו באמונו.‏ שמואל אומנם היה אדם ישר והגון,‏ אך בניו ניצלו את מעמדם למטרות אנוכיות.‏ הם היטו משפט ולקחו שוחד (‏שמואל א׳.‏ ח׳:‏1–3‏)‏.‏

יום אחד באו זקני ישראל להתלונן באוזני הנביא הזקן ואמרו לו:‏ ”‏בניך לא הלכו בדרכיך”‏ (‏שמואל א׳.‏ ח׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ האם שמואל היה מודע לבעיה?‏ הכתוב אינו אומר לנו זאת.‏ אולם בניגוד לעלי,‏ שמואל לא היה אב הראוי לגינוי.‏ יהוה נזף בעלי והעניש אותו על כך שלא תיקן את בניו המרושעים ועל כך שכיבד את בניו יותר מאשר את אלוהים (‏שמואל א׳.‏ ב׳:‏27–29‏)‏.‏ יהוה מעולם לא האשים את שמואל בדבר כזה.‏

הכתוב אינו מספר לנו על הבושה,‏ החרדה,‏ האכזבה והכאב שחש שמואל כאשר נודע לו על מעשיהם הרעים של בניו.‏ אך הורים רבים כיום יכולים להזדהות היטב עם רגשותיו.‏ בזמנים קשים אלה ילדים רבים מורדים בסמכות הוריהם ואינם נשמעים להם,‏ ותופעה זו הפכה למגיפה של ממש (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ הורים הנאלצים להתמודד עם כאב כזה יכולים למצוא מידה מסוימת של נחמה והדרכה בדוגמתו של שמואל.‏ הוא לא הניח לחוסר האמונה של בניו לגרום לו לסטות מדרכו כהוא זה.‏ חשוב לזכור שגם אם הדברים שאומרים ההורים לילדיהם והחינוך שהם מעניקים להם אינם מצליחים לגעת לליבם,‏ לדוגמתם של ההורים עדיין יש השפעה עצומה.‏ נוסף על כך,‏ ההורים תמיד יכולים לגרום לאביהם,‏ יהוה אלוהים,‏ להיות גאה בהם — כפי שעשה שמואל.‏

‏”‏שימה לנו מלך”‏

בניו של שמואל לא יכלו להעלות על דעתם לאילו השלכות מרחיקות לכת תוביל התנהגותם החמדנית והאנוכית.‏ זקני ישראל אמרו לשמואל:‏ ”‏עתה שימה לנו מלך לשופטינו ככל הגויים”‏.‏ האם שמואל הרגיש שבכך הם דוחים אותו?‏ אחרי הכול במשך עשרות שנים הוא פעל מטעם יהוה ושפט את העם הזה.‏ עכשיו הם רצו שמלך ישפוט אותם ולא הסתפקו בנביא כשמואל.‏ לעמי הסביבה היו מלכים ולכן גם בני ישראל רצו מלך!‏ כיצד הגיב שמואל?‏ אנו קוראים:‏ ’‏וירע הדבר בעיניו’‏ (‏שמואל א׳.‏ ח׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏

שים לב כיצד הגיב יהוה כאשר שמואל התפלל על כך:‏ ”‏שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך;‏ כי לא אותך מאסו,‏ כי אותי מאסו ממלוך עליהם”‏.‏ הדברים שאמר אלוהים לשמואל ודאי ניחמו אותו.‏ אבל בדרישתו,‏ הטיח העם עלבון נוראי כנגד האל הכול יכול!‏ יהוה אמר לנביאו להזהיר את בני ישראל מפני המחיר הגבוה שהם יצטרכו לשלם אם ימלוך עליהם מלך בשר ודם.‏ שמואל עשה כדברו,‏ אך העם המשיך להתעקש:‏ ”‏לא,‏ כי אם מלך יהיה עלינו”‏.‏ שמואל ציית לאלוהים והלך למשוח את המלך שבחר יהוה (‏שמואל א׳.‏ ח׳:‏7–19‏)‏.‏

אך כיצד ציית שמואל לאלוהים?‏ האם הוא התרעם על כך ועשה זאת בחוסר רצון?‏ האם הוא נתן לאכזבה להשחית את ליבו ואפשר למרירות לחלחל אל תוכו?‏ רבים אולי היו מגיבים כך במצב שכזה,‏ אך לא שמואל.‏ הוא משח את שאול למלך והכיר בכך שזה האדם שבחר יהוה.‏ הוא נשק לשאול,‏ אות לכך שהוא מקבל את המלך החדש ברצון ומוכן להיכנע לו.‏ הוא אמר לעם:‏ ”‏הראיתם אשר בחר בו יהוה,‏ כי אין כמוהו בכל העם?‏”‏ (‏שמואל א׳.‏ י׳:‏1,‏ 24‏)‏.‏

שמואל לא התמקד במגרעותיו של האדם שיהוה בחר אלא בצדדיו הטובים.‏ בנוסף,‏ הוא התמקד בנאמנות שהוא עצמו גילה כלפי אלוהים לאורך השנים ולא חיפש את הוקרתו של העם ההפכפך (‏שמואל א׳.‏ י״ב:‏1–4‏)‏.‏ הוא גם עשה את עבודתו במסירות בכך שהזהיר את בני העם מפני הסכנות הרוחניות הצפויות להם ועודד אותם להישאר נאמנים ליהוה.‏ עצותיו נגעו לליבם והם התחננו לשמואל שיתפלל בעדם.‏ הוא השיב להם בצורה יפה:‏ ”‏חלילה לי מחטוא ליהוה מחדול להתפלל בעדכם;‏ והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה”‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ב:‏21–24‏)‏.‏

האם אי פעם חשת אכזבה כאשר אדם אחר נבחר לתפקיד מסוים או קיבל זכות כלשהי?‏ דוגמתו של שמואל היא תזכורת רבת עוצמה לכך שלעולם אל לנו לתת לקנאה או למרירות לחלחל אל ליבנו.‏ אלוהים דואג להעניק לכל אחד ממשרתיו הנאמנים שפע של עבודה מספקת ועתירת גמול.‏

‏”‏עד מתי אתה מתאבל אל שאול?‏”‏

טוב עשה שמואל כאשר בחר להתמקד בצדדיו הטובים של שאול שהיה אדם משכמו ומעלה.‏ שאול היה גבוה ומרשים,‏ גבר אמיץ ורב־תושייה.‏ אך יחד עם זאת,‏ לפחות בתחילת דרכו,‏ הוא גילה צניעות וענווה (‏שמואל א׳.‏ י׳:‏22,‏ 23,‏ 27‏)‏.‏ בנוסף למתנות אלו הוא זכה במתנה יקרה נוספת — חופש בחירה,‏ היכולת לבחור כיצד לחיות את חייו ולהחליט החלטות בעצמו (‏דברים ל׳:‏19‏)‏.‏ האם הוא השתמש במתנה זו בתבונה?‏

למרבה הצער,‏ פעמים רבות התכונה הראשונה שאדם מאבד כאשר הוא זוכה למעמד של כוח היא תכונת הענווה.‏ די מהר הפך שאול לאדם יהיר.‏ הוא בחר שלא לציית להוראות שיהוה מסר לו ביד שמואל.‏ באחד המקרים איבד שאול את סבלנותו והקריב קורבן שרק לשמואל היה מותר להקריב.‏ שמואל נאלץ לתת לו תוכחה נוקבת וניבא שהמלוכה תילקח מבית שאול.‏ במקום לחוש חרטה בשל התוכחה שקיבל,‏ שאול המשיך לגלות חוסר צייתנות ואף ביצע מעשים חמורים יותר (‏שמואל א׳.‏ י״ג:‏8,‏ 9,‏ 13,‏ 14‏)‏.‏

באמצעות שמואל,‏ ציווה יהוה על שאול לפתוח במלחמה נגד העמלקים.‏ יהוה הורה בין השאר להוציא להורג את מלכם המרושע,‏ אגג.‏ אולם שאול חס על חיי אגג ועל מיטב השלל שהוא היה אמור להשמיד.‏ כאשר שמואל בא לתקנו,‏ הראה שאול עד כמה השתנה לרעה.‏ במקום לקבל בענווה את התוכחה,‏ שאול תירץ תירוצים,‏ הצדיק את מעשיו,‏ התחמק מאחריות והטיל את האשמה על העם.‏ כאשר ניסה שאול להמעיט מחומרת מעשהו בטענה שחלק מהשלל היה אמור להיות מוקרב ליהוה,‏ אמר לו שמואל את המילים המוכרות הבאות:‏ ”‏הנה שמוע מזבח טוב”‏,‏ כלומר ציות טוב יותר מזבח.‏ שמואל נזף בו באומץ ומסר לו את החלטתו של יהוה:‏ הממלכה תיקרע מיד שאול ותינתן לאחר — לאדם טוב ממנו (‏שמואל א׳.‏ ט״ו:‏1–33‏)‏.‏

כשלונותיו של שאול הסבו לשמואל כאב רב ובמשך לילה שלם הוא זעק אל יהוה.‏ הוא אף התאבל על האיש.‏ שמואל ראה כל כך הרבה פוטנציאל בשאול,‏ כל כך הרבה דברים טובים ועכשיו כל תקוותיו נגוזו.‏ האדם שפעם הכיר השתנה — הוא איבד את תכונותיו הטובות ביותר ופנה עורף ליהוה.‏ שמואל סירב לראות שוב את פניו של שאול.‏ אך עם הזמן תיקן אותו יהוה בעדינות ואמר:‏ ”‏עד מתי אתה מתאבל אל שאול,‏ ואני מאסתיו ממלוך על ישראל?‏ מלא קרנך שמן ולך.‏ אשלחך אל ישי בית הלחמי,‏ כי ראיתי בבניו לי מלך”‏ (‏שמואל א׳.‏ ט״ו:‏34,‏ 35;‏ ט״ז:‏1‏)‏.‏

מטרתו של יהוה אינה תלויה באנשים בלתי מושלמים שאינם מגלים תמיד נאמנות.‏ אם אדם אחד מפנה לו עורף,‏ יהוה ימצא אדם אחר שיבצע את רצונו.‏ על כל פנים,‏ שמואל הקשיש הפסיק להתאבל על שאול.‏ בהוראת יהוה הוא הלך לביתו של ישי בבית לחם,‏ שם פגש כמה מבניו המרשימים למראה.‏ אך כבר כאשר בחן את הבן הראשון הזכיר לו יהוה:‏ ”‏אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו.‏ .‏.‏.‏ כי לא אשר יראה האדם,‏ כי האדם יראה לעיניים;‏ ויהוה יראה ללבב”‏ (‏שמואל א׳.‏ ט״ז:‏7‏)‏.‏ בסופו של דבר פגש שמואל את הבן הצעיר ביותר,‏ את האחד שבו בחר יהוה — את דוד!‏

בשנות חייו האחרונות יכול היה שמואל לראות באופן ברור יותר שיהוה צדק בהחלטתו להחליף את שאול בדוד.‏ שאול פיתח קנאה רצחנית והידרדר לכפירה.‏ אך דוד לעומתו גילה תכונות יפות,‏ כגון אומץ,‏ יושר,‏ אמונה ונאמנות.‏ בערוב ימיו של שמואל,‏ התחזקה אמונתו אף יותר.‏ הוא ראה שאין אף אכזבה או מפח נפש שיהוה אינו יכול להעלים,‏ להפיג או להפוך לברכה.‏ לאחר כמעט מאה שנים שבהן שירת את יהוה,‏ מת שמואל והותיר אחריו מורשת יוצאת מגדר הרגיל.‏ אין פלא אפוא שכל העם התאבל על מותו של אדם נאמן זה.‏ גם כיום,‏ מן התבונה שכל אחד ממשרתי יהוה ישאל את עצמו,‏ ’‏האם אני הולך בעקבות אמונתו של שמואל?‏’‏

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

כיצד יכול היה שמואל לעזור לבני עמו להתמודד עם אובדן נוראי ועם אכזבות?‏

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

כיצד התמודד שמואל עם האכזבה המרה שחש כאשר בניו סרו מדרך הישר?‏