1921 — לפני מאה שנה

‏”‏מהי אפוא הפעילות שעומדת בפנינו השנה?‏”‏ המצפה מ־1 בינואר 1921 הפנה שאלה זו לתלמידי המקרא הנלהבים.‏ כמענה הוא ציטט את הכתוב בישעיהו ס״א:‏1,‏ 2‏,‏ שהזכיר להם את המשימה שלהם לבשר:‏ ”‏משח אותי יהוה לבשר בשורה טובה לענווים.‏.‏.‏ להכריז על שנת רצונו של יהוה ועל יום הנקם של אלוהינו”‏.‏

מבשרים חסרי פחד

כדי למלא את משימתם,‏ תלמידי המקרא היו זקוקים לאומץ.‏ הם היו צריכים להכריז ”‏בשורה טובה”‏ לענווים ו’‏יום נקם’‏ לרשעים.‏

אח ג׳.‏ ה.‏ הוסקין,‏ שהתגורר בקנדה,‏ בישר ללא פחד למרות התנגדות.‏ באביב של 1921 הוא פגש כומר מתודיסטי.‏ אח הוסקין התחיל את השיחה במילים:‏ ”‏עלינו לדבר על כתבי־הקודש ברוח טובה,‏ וגם אם יש לנו דעות שונות על כמה דברים,‏ אנחנו יכולים להסכים שלא להסכים ולהיפרד כידידים”‏.‏ אבל זה לא קרה.‏ אח הוסקין סיפר:‏ ”‏דיברנו רק כמה דקות,‏ ואז [‏הכומר]‏ טרק את הדלת כל כך חזק שחשבתי שהזכוכית הגדולה שלה תתרסק על הרצפה”‏.‏

‏”‏למה שלא תלך לדבר עם עובדי האלילים?‏”‏ הכומר צעק.‏ אח הוסקין לא השיב דבר,‏ אבל כשעזב את המקום הוא חשב לעצמו:‏ ’‏הרגשתי שאני מדבר בדיוק עם כזה!‏’‏

למוחרת,‏ כאשר הכומר נשא את הדרשה שלו הוא המשיך במתקפה.‏ ”‏הוא הזהיר את הצאן שלו מפניי ואמר לאנשים שאני הנוכל הכי גרוע שאי פעם היה בעיירה,‏ ושצריך לירות בי”‏,‏ סיפר אח הוסקין.‏ אבל זה לא הרתיע אותו בכלל,‏ הוא המשיך לבשר והיו לו תוצאות טובות.‏ הוא אמר:‏ ”‏מעולם לא הייתה לי תקופה יותר מופלאה בשירות.‏ חלק מהאנשים אפילו אמרו לי:‏ ’‏אני יודע שאתה איש אלוהים!‏’‏ והציעו את עזרתם כדי שלא יחסר לי דבר”‏.‏

לימוד אישי ומשפחתי

כדי לעזור למעוניינים להתקדם,‏ תלמידי המקרא פרסמו תוכניות ללימוד המקרא בכתב העת תור הזהב.‏a התוכנית ”‏שיעורי מקרא לנוער”‏ הייתה בנויה משאלות עבור הורים לדיון עם ילדיהם.‏ ההורים היו צריכים ”‏להציג את השאלות לילדיהם ולעזור להם למצוא את התשובה במקרא”‏.‏ חלק מהשאלות,‏ כגון ”‏כמה ספרים יש במקרא?‏”‏ לימדו עובדות בסיסיות.‏ שאלות אחרות,‏ כגון ”‏האם כל משיחי אמיתי צריך לצפות לרדיפות מסוג זה או אחר?‏”‏ הכשירו את הצעירים לבשר ללא פחד.‏

התוכנית ”‏מחקרים מעמיקים בתוכנית האלוהית לדורות”‏ סיפקה לתלמידי מקרא בוגרים שאלות מעוררות מחשבה שהיו מבוססות על הכרך הראשון של עיונים בכתבי־הקודש.‏ אלפי קוראים הפיקו תועלת מהתוכניות האלה,‏ אבל הוצאת תור הזהב מ־21 בדצמבר 1921 הודיעה ששתי התוכניות יופסקו.‏ מה הייתה הסיבה לשינוי הפתאומי?‏

ספר חדש!‏

הספר *נבל האלוהים*

סימנייה עם משימת קריאה

כרטיסים לבחינה עצמית

האחים שעמדו בראש הפעילות הבינו שתלמידי מקרא חדשים צריכים ללמוד אמיתות בסיסיות בצורה שיטתית.‏ לשם כך,‏ בנובמבר 1921 יצא לאור הספר נבל האלוהים.‏ המעוניינים שקיבלו את הספר גם נרשמו ל”‏קורס הנבל ללימוד המקרא”‏.‏ קורס זה ללימוד עצמי עזר לקוראים להבין את ”‏התוכנית שקבע אלוהים כדי לברך את האנושות בחיי נצח”‏.‏ איך התנהל הקורס?‏

כשאדם קיבל עותק של הספר,‏ הוא קיבל גם משימת קריאה מודפסת על כרטיס קטן.‏ כעבור שבוע הוא קיבל כרטיס עם סדרה של שאלות המבוססות על אותה משימה.‏ בסוף הכרטיס הייתה משימת קריאה לשבוע הבא.‏

כל שבוע במשך 12 שבועות התלמיד קיבל כרטיס חדש שהכיתה,‏ או הקהילה,‏ המקומית שלחה אליו בדואר.‏ במקרים רבים הכרטיסים נשלחו על־ידי המבוגרים בקהילה או מי שהיו להם נסיבות מגבילות.‏ לדוגמה,‏ אנה ק.‏ גרדנר ממילווייל,‏ פנסילבניה,‏ ארה״ב סיפרה:‏ ”‏כשהספר נבל האלוהים יצא לאור,‏ לאחותי הנכה טייל הייתה יותר עבודה בשליחת כרטיסי השאלות מדי שבוע מכפי שהיא הייתה מסוגלת לבצע”‏.‏ כשהקורס הסתיים התלמיד קיבל ביקור אישי כדי לעזור לו להמשיך לרכוש השכלה מקראית.‏

המלאכה שבפתח

בסוף השנה אח ג׳.‏ פ.‏ רתרפורד שלח מכתב לכל הכיתות.‏ הוא אמר:‏ ”‏השנה הבשורה על המלכות הוכרזה בצורה נרחבת יותר ויעילה יותר מכפי שהוכרזה בכל שנה בעת הקציר”‏.‏ במבט לעתיד הוא הוסיף:‏ ”‏נותרה עוד מלאכה מרובה.‏ עודדו אחרים להצטרף לשירות מבורך זה”‏.‏ אין ספק שתלמידי המקרא נשמעו לעצה זו.‏ בשנת 1922 הם פרסמו ללא פחד את המלכות בהיקף מדהים.‏

חברים חסרי פחד

תלמידי המקרא גילו אהבת אחים ועזרו זה לזה.‏ הם היו חברים חסרי פחד ’‏הנולדים לעיתות צרה’‏,‏ כפי שניתן לראות במקרה הבא (‏מש׳ י״ז:‏17‏)‏.‏

ביום שלישי,‏ ה־31 במאי 1921,‏ אחרי שגבר שחור נאסר והואשם בתקיפת אישה לבנה,‏ פרץ בטולסה שבאוקלהומה,‏ ארה״ב,‏ מה שלימים כונה הטבח הגזעי בטולסה.‏ אספסוף שמנה יותר מ־000,‏1 גברים לבנים התעמת עם קבוצה קטנה יותר של גברים שחורים,‏ והעימותים התפשטו במהירות לשכונה השחורה גרינווד,‏ שם נבזזו ונשרפו יותר מ־400,‏1 בתים ובתי עסק.‏ מספר ההרוגים הרשמי היה 36,‏ אך ייתכן שהמספר האמיתי הגיע למאות.‏

אח ריצ׳ארד ג׳.‏ היל,‏ תלמיד מקרא שחור ותושב גרינווד,‏ סיפר מה קרה:‏ ”‏בליל המהומה הייתה לנו כרגיל אסיפה של תלמידי המקרא.‏ אחרי שהאסיפה הסתיימה,‏ שמענו יריות ממרכז העיירה.‏ כשהלכנו לישון,‏ עדיין שמענו את היריות”‏.‏ עד שהגיע בוקרו של יום רביעי,‏ ה־1 ביוני,‏ המצב כבר החריף.‏ ”‏כמה אנשים באו ואמרו שאם אנחנו רוצים למצוא מחסה,‏ מוטב שנלך מהר לאולם הכנסים”‏.‏ לכן אח היל ברח יחד עם אשתו וחמשת ילדיו לאולם הכנסים של טולסה.‏ שם,‏ כ־000,‏3 גברים ונשים שחורים זכו להגנת המשמר הלאומי שהוזעק למקום כדי להשיב את הסדר על כנו.‏

בערך באותו זמן אח לבן ששמו ארתור קלאוס החליט החלטה אמיצה.‏ ”‏כששמעתי שקבוצות מתפרעים מתרוצצות ברחבי גרינווד ובוזזות ומבעירות בתים,‏ החלטתי לבדוק מה שלום חברי היקר,‏ אח היל”‏.‏

בעזרת הספר נבל האלוהים,‏ ארתור קלאוס לימד כיתת לימוד שהיו בה 14 ילדים

כשהוא הגיע לביתו של אח היל,‏ הוא נתקל בשכן לבן שהחזיק רובה.‏ השכן,‏ שהיה גם הוא חברו של אח היל,‏ הניח שארתור הוא אחד המתפרעים.‏ ”‏למה אתה עומד בחצר הזאת?‏”‏ הוא צעק.‏

ארתור סיפר:‏ ”‏אם הייתי נותן לו תשובה לא־מספקת,‏ הוא היה יורה בי.‏ אמרתי לו שאני חבר של אח היל ושהייתי בבית שלו הרבה פעמים”‏.‏ ארתור והשכן הצליחו להגן על הנכס מפני הבוזזים.‏

תוך זמן קצר ארתור גילה שאח היל ומשפחתו נמצאים באולם הכנסים.‏ נאמר לו שאנשים שחורים לא רשאים לעזוב את המקום בלי צו חתום של הגנרל בארט,‏ הקצין האחראי.‏ ארתור סיפר:‏ ”‏זה היה אתגר של ממש להגיע לגנרל.‏ כשסיפרתי לו על הכוונות שלי הוא שאל:‏ ’‏האם אתה תשמור על המשפחה הזו ותדאג לצרכים שלהם?‏’‏ מובן שהסכמתי מכל הלב”‏.‏

ארתור מיהר לאולם הכנסים עם הצו ביד.‏ הוא הראה אותו לפקיד שאמר:‏ ”‏הצו הזה חתום על־ידי הגנרל עצמו!‏ האם אתה יודע שאתה הראשון שלוקח מישהו מהמקום הזה?‏”‏ עד מהרה אח היל ומשפחתו נמצאו.‏ כולם נדחסו למכוניתו של ארתור ונסעו הביתה.‏

ארתור דאג לביטחונם של אח היל ומשפחתו.‏ הדוגמה שהוא הציב באהבת אחים חסרת פחד השפיעה על אחרים לטובה.‏ הוא סיפר:‏ ”‏השכן שעזר להגן על הנכס של משפחת היל התקרב לאמת.‏ והיו אנשים שהתעניינו במסר המלכות כי הם ראו שאין בינינו שום מחסומים גזעיים,‏ ושבקרב משרתי אלוהים המוקדשים כולנו שווים”‏.‏

a שמו של כתב העת תור הזהב שונה ב־1937 לנחמה וב־1946 לעורו!‏