הערכת ההתכנסויות המשיחיות
”נשים לבנו איש אל רעהו, לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים. בל נזניח את התכנסותנו” (עברים י׳:24, 25).
1, 2. (א) מדוע גדולה היא הזכות לנכוח בהתכנסותם של המשיחיים האמיתיים? (ב) באיזה מובן ישוע נמצא עם תלמידיו בהתכנסויותיהם?
מה גדולה הזכות לנכוח בהתכנסות משיחית, בין שהיא מונה פחות מעשרה נוכחים ובין שהיא מונה אלפי עובדי יהוה! ישוע הן אמר: ”במקום אשר שניים או שלושה נאספים לשמי שם אני בתוכם” (מתי י״ח:20). למעשה, ישוע הבטיח זאת אגב דיון בהליכים הנאותים שעל משגיחי הקהילה לנקוט בטיפול בעניינים שיפוטיים (מתי י״ח:15–19). אך עקרונית, האם ניתן לייחס את דברי ישוע לכל ההתכנסויות המשיחיות הנפתחות ונחתמות בתפילה בשמו? כן. זכור שישוע שלח את הנוהים אחריו לעשות תלמידים והבטיח: ”הנה איתכם אני כל הימים עד קץ העולם” (מתי כ״ח:20).
2 האדון ישוע המשיח, ראש הקהילה המשיחית, בוודאי מתעניין מאוד בכל ההתכנסויות של תלמידיו הנאמנים. בנוסף לכך, נוכל להיות סמוכים ובטוחים שהוא נמצא איתם באמצעות רוח־קודשו של אלוהים (מעשי־השליחים ב׳:33; ההתגלות ה׳:6). גם יהוה אלוהים מתעניין באסיפותינו. תכלית האסיפות היא בראש ובראשונה להלל את אלוהים ”במַקהלים” (תהלים כ״ו:12). עדות לאהבתנו כלפיו היא נוכחותנו באסיפות הקהילה.
3. מאילו סיבות חשובות עלינו להעריך את ההתכנסויות המשיחיות?
3 עלינו להעריך את ההתכנסויות המשיחיות מסיבות טובות נוספות. ישוע המשיח מינה את תלמידיו המשוחים ל”עבד נאמן ונבון” בטרם עלה השמיימה. הוא הטיל על העבד לספק מזון רוחני בעתו לבני ביתו, למאמיניו (מתי כ״ד:45, דל׳). אסיפות הקהילה והתכנסויות גדולות יותר, כלומר כינוסים, הן אפיק חשוב של הזנה רוחנית זו. האדון ישוע המשיח מדריך את העבד הנאמן. זאת למען יכילו התכנסויות אלה מידע חיוני לכל החפצים להינצל מקץ סדר־דברים מרושע זה ולחיות בעולמו החדש רב־הצדק של אלוהים.
4. איזה ”מנהג” מסוכן מזכיר המקרא, ומה יעזור לנו לא לאמץ אותו?
4 לכן אין משיחי היכול להרשות לעצמו לאמץ את המנהג המסוכן שהזכיר השליח פאולוס. הוא כתב: ”נשים לבנו איש אל רעהו, לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים. בל נזניח את התכנסותנו כמנהג כמה אנשים, כי אם נעודד איש את רעהו, ובייחוד בראותכם כי קרֵב היום” (עברים י׳:24, 25). אם נהרהר בזכות לנכוח בהתכנסויות המשיחיות ובתועלת שאנו מפיקים מהן, יעזור לנו הדבר לתמוך בהן בנאמנות ובכל לבנו.
אסיפות בונות
5. (א) איזו השפעה צריכה להיות לדיבורנו באסיפות? (ב) מדוע אל לנו להתמהמה להזמין את המעוניינים החדשים לאסיפות?
5 המשיחיים מתפללים ליהוה שישפוך את רוח־קודשו על האסיפות המשיחיות. לכן מן הראוי שכל אחד מן הנוכחים ישתדל כמיטב יכולתו לפעול בקנה אחד עם רוח־הקודש ולא ’להעציב אותה’ (אפסים ד׳:30). השליח פאולוס כתב זאת בהשראה במסגרת הדיון בדיבור הולם. מן הראוי שכל מוצא פינו יהיה ”כדי לבנות, למען ישפיע נועם על השומעים” (אפסים ד׳:29). חשוב במיוחד שכך יהיה בהתכנסויות המשיחיות. פאולוס הדגיש באיגרתו אל הקורינתים שהאסיפות צריכות להיות בונות, חינוכיות ומעודדות (קורינתים א׳. י״ד:5, 12, 19, 26, 31). כל הנוכחים יפיקו תועלת מאסיפות כאלה, גם החדשים. הללו עשויים להסיק: ”כי אכן יש אלוהים בקרבכם” (קורינתים א׳. י״ד:25). על כן, בל נתמהמה להזמין את המעוניינים החדשים לאסיפות, שכן נוכחותם באסיפות תזרז את התקדמותם הרוחנית.
6. בעזרת אילו גורמים תהפוך האסיפה לבונה?
6 כל מי שהוטל עליו לשאת נאום, לערוך ריאיון או הדגמה באסיפה יוודא שדבריו בונים וגם עולים בקנה אחד עם המקרא, דברו הכתוב של אלוהים. אין די שנדייק בדברינו, עלינו גם לבטא רגשות ותחושות התואמים את אישיותם האוהבת של אלוהים ושל המשיח. אם כל המשתתפים בתוכנית האסיפה יקפידו לשקף את ”פרי הרוח” של אלוהים, כגון שמחה, אורך־רוח ואמונה, אזי ייבנו בוודאי כל הנוכחים (גלטים ה׳:22, 23).
7. כיצד יכולים כל הנוכחים לתרום לכך שהאסיפה תהיה בונה?
7 אומנם רק מעטים משתתפים בתוכנית של אסיפות הקהילה, אך הכל יכולים לתרום לכך שההתכנסות תהיה בונה. בדרך כלל הקהל מקבל הזדמנויות להשיב על שאלות. זה המעמד שבו נוכל להודות באמונתנו ברבים (רומים י׳:9). לעולם אל לנו לנצל את רשות הדיבור לקידום רעיונותינו האישיים, להתרברבות בהישגינו האישיים או למתיחת ביקורת על אח לאמונה. רוח אלוהים תיעצב על כך, לא כן? מוטב ליישב חילוקי דעות עם אחינו לאמונה ביחידות וברוח של אהבה. המקרא מציין: ”הייו טובים איש לרעהו; הייו מלאי רחמים וסילחו איש לרעהו כשם שאלוהים סלח לכם במשיח” (אפסים ד׳:32). אסיפות הקהילה הן אכן הזדמנות נפלאה ליישום עצה טובה זו! משום כך, רבים מקדימים לבוא לאסיפות ואינם נחפזים לעזוב גם לאחר שהן מסתיימות. גם מעוניינים חדשים, הזקוקים במיוחד לתחושה שהם רצויים, יוצאים נשכרים מכך. לפיכך, כדי שתשרור באסיפות אווירה בונה יש ’לשים לב איש אל רעהו, לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים’, וכל המשיחיים המוקדשים שותפים לכך.
התכונן היטב
8. (א) אילו הקרבות ראויות לשבח נדרשות מחלק מן הנוכחים באסיפות? (ב) איזו דוגמה מציב יהוה כרועה?
8 יש שקל להם יחסית לנכוח באסיפות המשיחיות, ואילו מאחרים נדרשת הקרבה ממושכת. למשל, אֵם משיחית שצריכה לצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה, בדרך כלל שבה עייפה מהעבודה. אז ייתכן שעליה להכין ארוחה ולעזור לילדיה להתכונן לקראת האסיפה. משיחיים אחרים נאלצים אולי לגמוא מרחקים גדולים כדי להגיע לאסיפות. יש שמוגבלים אולי עקב מחלה או מפאת גילם הקשיש. יהוה אלוהים מבין בוודאי את מצבו של כל אדם נאמן הנוכח באסיפה, כשם שרועה אוהב רגיש לצרכיו המיוחדים של כל כבש בעדר. ”כרועה”, נאמר במקרא, ”[יהוה] עדרו ירעה. בזרועו יקבץ טלאים, ובחיקו ישא. עָלוֹת ינהל” (ישעיהו מ׳:11).
9, 10. כיצד נוכל להפיק את מלוא התועלת מן האסיפות?
9 מי שנאלצים להקריב רבות כדי לנכוח בקביעות באסיפות אולי מוגבלים מבחינת הזמן שיוכלו להקדיש להכנת החומר שיידון באסיפה. הנוכחות בבית־הספר לשירות התיאוקרטי מהנה יותר אם קוראים את הפרקים שבתוכנית קריאת המקרא השבועית. גם יתר האסיפות, כגון שיעור המצפה ושיעור־הספר הקהילתי, מועילות יותר אם מתכוננים אליהן מראש. יש שאחריותם המשפחתית תובעת מהם זמן רב. אם הם יקראו את החומר הלימודי מראש ויהרהרו לפחות בחלק מן הפסוקים המוזכרים, אפשר שיהיה להם יותר קל ליטול חלק משמעותי בדיונים מקראיים חשובים אלה.
10 אחרים, שנסיבותיהם פחות מגבילות אותם, יכולים להשקיע יותר זמן בהתכוננות לאסיפות. הם עשויים, למשל, לחקור את הפסוקים המוזכרים ולא־מצוטטים. כך הכל יוכלו להיות מוכנים להפיק את מלוא התועלת מן האסיפות ולתרום תרומה נכבדה לבניית הקהילה בנאומיהם ובתשובותיהם. זקני־הקהילה והמשרתים־העוזרים יתכוננו ביסודיות ויציבו דוגמה טובה במתן תשובות קצרות ותמציתיות. הנוכחים לא יתעסקו בדברים מסיחי דעת תוך כדי האסיפה, וכך יכבדו את האמצעים שמספק יהוה (פטרוס א׳. ה׳:3).
11. מדוע נדרשת משמעת עצמית כדי להתכונן לאסיפות?
11 פעילויות ושעשועים שאינם חיוניים לבריאותנו הרוחנית עלולים לגזול מאיתנו זמן רב מדי. אם כן, עלינו לבחון את עצמנו ו’לא להיות חסרי דעת’ בניצול הזמן העומד לרשותנו (אפסים ה׳:17). עלינו לעשות לנו למטרה להקצות זמן מעניינים פחות חשובים ללימוד אישי של המקרא, להתכוננות לאסיפות וגם לשירות (אפסים ה׳:16). יש להודות שאין זה תמיד קל ודרושה משמעת עצמית. לצעירים המנצלים את זמנם בתבונה יש בסיס טוב להתקדמות. פאולוס כתב לטימותיאוס, בן־לווייתו הצעיר ממנו: ”שים לבך אל הדברים האלה [העצות שהשיא פאולוס לטימותיאוס], התמד בהם, למען תיראה התקדמותך לכל” (טימותיאוס א׳. ד׳:15).
דוגמאות מדבר־אלוהים
12. איזו דוגמה טובה הציבה משפחת שמואל?
12 תן דעתך לדוגמה הטובה של משפחת שמואל. הם התכנסו דרך קבע עם יתר עובדי אלוהים בשילֹה, מקום המשכן. רק גברי ישראל נדרשו לבקר במשכן כמה פעמים בשנה, בחגים. אך אלקנה, אבי שמואל, לקח עימו את כל משפחתו ו”עלה... מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח ליהוה צבאות בשילֹה” (שמואל א׳. א׳:3–5). רמתיים צופים, עיר הולדתו של שמואל, שכנה כנראה בקרבת קו החוף, בכפר רנתיס בן־זמננו, למרגלות ”הר אפרים” (שמואל א׳. א׳:1). לפיכך, כדי להגיע באותם ימים משם לשילה היה צריך לעשות מסע מפרך לאורך כ־30 קילומטר. כך עשתה משפחת אלקנה בנאמנות, ’שנה בשנה מדי עלות המשפחה בבית יהוה’ (שמואל א׳. א׳:7).
13. איזו דוגמה הציבו יהודים נאמנים כשהיה ישוע עלי־אדמות?
13 גם ישוע גדל במשפחה גדולה. מדי שנה יצאו הוא ומשפחתו מנצרת למסע של כ־100 קילומטרים דרומה, לירושלים, כדי לחגוג שם את הפסח. הם הגיעו לירושלים בשתי דרכים אפשריות. הראשונה, הקצרה יותר, משתפלת לעמק מגידו ואז מטפסת כ־600 מטרים דרך איזור השומרונים לירושלים. את המסע האחרון שלו לירושלים בשנת 33 לספירה עשה ישוע בדרך המקובלת השנייה. הוא ירד אל עמק הירדן, מתחת לגובה פני הים, והגיע ”אל איזור יהודה ואל עבר הירדן” (מרקוס י׳:1). משם, ”עולים לירושלים”. מדובר בכ־30 קילומטר של עלייה תלולה — יותר מ־100,1 מטר (מרקוס י׳:32). בדרך כלל המוני עולי רגל נאמנים ערכו יחד את המסע המפרך מן הגליל לירושלים (לוקס ב׳:44). איזה מופת נפלא הציבו הנאמנים מימי קדם לרבים ממשרתי יהוה כיום החיים בארצות עשירות ויכולים לנכוח בהתכנסויות המשיחיות בקלות יחסית, בזכות אמצעי התחבורה העכשוויים!
14, 15. (א) איזו דוגמה הציבה חנה? (ב) מה נוכל ללמוד מגישתם הטובה של חלק מהחדשים הנוכחים באסיפות?
14 חנה, אלמנה בת 84, היא דוגמה נוספת. המקרא מציין ש”לא עזבה את המקדש” (לוקס ב׳:37). חנה אף התעניינה בזולת מתוך אהבה. מה עשתה כשראתה את התינוק ישוע והתברר לה שהוא המשיח המובטח? היא הודתה לאלוהים ”ודיברה על הילד באוזני כל המחכים לגאולה בירושלים” (לוקס ב׳:38). איזו גישה נהדרת, מודל לחיקוי למשיחיים כיום!
15 מן הראוי שהנוכחות באסיפות וההשתתפות בהן יסבו לנו כזה עונג, שבדומה לחנה, לא נרצה להחמיצן. חדשים רבים חשים כך. הם יוצאים מחשכת העולם לאורו הנהדר של אלוהים, ולכן צמאים לדעת אלוהים. רבים מהם מתלהבים מאוד מן האסיפות המשיחיות. לעומתם, מי שמתהלכים זמן רב באמת צריכים להישמר שלא ’לעזוב את אהבתם הראשונה’ (ההתגלות ב׳:4). בעיות בריאות חמורות או גורמים אחרים שמחוץ לשליטתו של האדם הם שמונעים לעתים מן הפרט לנכוח בכל האסיפות. אך בל נתיר לחומרנות, לבידור או לחוסר עניין להשפיע עלינו שלא להתכונן מראש לאסיפות, להיות אדישים להן או לנכוח בהן רק מדי פעם (לוקס ח׳:14).
המופת הטוב מכל
16, 17. (א) מה היתה גישתו של ישוע כלפי ההתכנסויות הרוחניות? (ב) איזה הרגל טוב על כל המשיחיים להשתדל לאמץ?
16 ישוע היה דוגמה ומופת בהערכה להתכנסויות הרוחניות. הוא הוכיח את אהבתו לבית אלוהים בירושלים כבר בגיל צעיר, בהיותו בן 12. הוריו איבדו את עקבותיו ולבסוף מצאו אותו דן בדבר־אלוהים עם המורים בבית־המקדש. בתגובה לדאגת הוריו, שאל ישוע מבלי לזלזל בכבודם: ”האם לא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי?” (לוקס ב׳:49) ישוע נכנע להוריו ושב עימם לנצרת. שם, ביקר דרך קבע בבית הכנסת וכך המשיך להוכיח שהוא אוהב את ההתכנסויות לעבודת־אלוהים. על כן המקרא מציין שבתחילת שירותו, ”בא אל העיר נצרת, העיר אשר גדל בה, וביום השבת הלך כמנהגו לבית הכנסת וקם לקרוא”. ישוע קרא והסביר את הכתוב בישעיהו ס״א:1, 2, והנוכחים ”התפלאו על דברי החן שיצאו מפיו” (לוקס ד׳:16, 22).
17 האסיפות המשיחיות נערכות כיום באותה מתכונת בסיסית. האסיפה נפתחת בשיר הלל ובתפילה. לאחר מכן קוראים ומסבירים פסוקים מן המקרא (או שהפסוקים מצוטטים בחומר הלימוד המקראי). המשיחיים האמיתיים מחוייבים לאמץ את המנהג הטוב שהיה לישוע המשיח. כל עוד נסיבותיהם מרשות, הם נהנים מנוכחות קבועה בהתכנסויות המשיחיות.
דוגמאות בנות־זמננו
18, 19. אילו דוגמאות נפלאות מציבים אחינו בארצות פחות עשירות באשר לאסיפות וכינוסים?
18 רבים מאחינו ואחיותינו המתגוררים באזורים פחות עשירים ברחבי העולם, מציבים דוגמה טובה בהערכה שהם רוחשים להתכנסויות המשיחיות. במוזמביק, אורלנדוּ ואמייליה, משגיח הנפה ואשתו, הלכו כ־90 קילומטר במשך 45 שעות ואף עברו הר גבוה כדי להשתתף בכינוס. לאחר מכן, הם חזרו את כל הדרך הזו כדי להשתתף בכינוס הבא. אורלנדוּ מספר בענווה: ”לעומת האחים מקהילת בַּווָה, המאמץ שלנו היה אפסי. כדי לנכוח בכינוס ולשוב הביתה הם עשו מסע רגלי של שישה ימים ועברו 400 קילומטר, ועימם אח בן 60!”
19 מה באשר להערכה לאסיפות הקהילה השבועיות? קָשְווַשְווָה נְגָ’מְבָּה היא אחות שברירית בשנות ה־70 לחייה. היא גרה בקָיְסוֹסוֹסִי, כפר קטן המרוחק כ־5 קילומטרים מאולם־המלכות ברוּנְדוּ שבנמיביה. היא הולכת לאסיפה ובחזרה 10 קילומטרים דרך הערבה. היו שנשדדו בדרך זו, אך קָשְווַשְווָה מתמידה לבוא לאסיפות. רוב האסיפות מתנהלות בשפות הזרות לה. אם כן, כיצד היא מפיקה מהן תועלת? קָשְווַשְווָה אומרת: ”אני עוקבת אחר הפסוקים המוזכרים, ומנסה להבין על מה מדברים”. אך היא אינה יודעת קרוא־וכתוב. כיצד, אם כן, היא מצליחה לעקוב אחר הפסוקים? ”אני מקשיבה היטב כדי לזהות את הפסוקים שאני מכירה בעל־פה”, היא משיבה. ובמשך השנים רשמה בזיכרונה פסוקים רבים למדי. היא גם נוכחת בשיעורי קרוא־וכתוב מטעם הקהילה כדי להיעזר במקרא טוב יותר. היא אומרת: ”אני אוהבת את האסיפות. תמיד אפשר ללמוד שם דברים חדשים. אני אוהבת להתרועע עם האחים והאחיות. אפילו שאינני יכולה לדבר עם כולם, הם תמיד ניגשים אלי ומברכים אותי לשלום. והכי חשוב, אני יודעת שאני משמחת את לב יהוה כשאני נוכחת באסיפות”.
20. מדוע אל לנו להזניח את התכנסויותינו המשיחיות?
20 קָשְווַשְווָה אינה היחידה. מיליוני עובדי יהוה בכל רחבי העולם מגלים הערכה ראויה לשבח כלפי ההתכנסויות המשיחיות. פני עולמו של השטן מוּעדות להשמדה, לכן איננו יכולים להרשות לעצמנו להזניח את התכנסותנו. אדרבה, הבה נשמור על עירנות רוחנית ונגלה הערכה עמוקה לאסיפות ולכינוסים. לא זו בלבד שנשמח את לב יהוה, אלא גם נפיק תועלת רבה, שכן נלמד מן ההוראה האלוהית המובילה לחיי־נצח (משלי כ״ז:11; ישעיהו מ״ח:17, 18; מרקוס י״ג:35–37).
שאלות חזרה
◻ מדוע גדולה היא הזכות לנכוח בהתכנסויות המשיחיות?
◻ כיצד יכולים כל הנוכחים לתרום לכך שהאסיפה תהיה בונה?
◻ איזה דוגמה ומופת הציב ישוע המשיח?
◻ איזה לקח נוכל ללמוד מאחינו שבארצות פחות עשירות?
[תיבה בעמוד 17]
הם מעריכים את האסיפות המשיחיות
מיליוני אנשים מתגוררים בערים נגועות עוני ופשע. משיחיים אמיתיים מגלים הערכה ראויה לשבח כלפי האסיפות המשיחיות למרות נסיבות אלה. זקן־קהילה המשרת בקהילת קָאוּטנג, אחת מקהילות סוֹבֶטוֹ שבדרום אפריקה, מדווח: ”בקהילה שלנו 60 עדים ומבשרים לא־טבולים, והנוכחות באסיפות נעה בין 70 ל־80, ולעתים אף יותר. האחים והאחיות אינם צריכים לגמוא מרחקים גדולים כדי להגיע לאסיפה, אך זה רובע אלים בסובטו. אח אחד נדקר בגבו בדרך לאסיפה. לפחות שתי אחיות הותקפו בניסיון לשדוד אותן. אך זה לא מונע מהם לבוא לאסיפות. בימי ראשון, לאחר שהאסיפה ננעלת בתפילה, אנו עורכים תרגול קצר של שירי המלכות. לפחות 95 אחוז נשארים דרך קבע ושרים את כל השירים שבתוכנית האסיפות לשבוע הבא. התרגול עוזר למעוניינים חדשים ללמוד את השירים ולהצטרף לשירה”.
אנשים המתגוררים באזורים כפריים נתקלים במכשולים אחרים. יש הנאלצים לעבור כברת דרך ארוכה כדי לנכוח באסיפות שלוש פעמים בשבוע. ביתו של זוג מעוניין מרוחק 15 קילומטר מאולם־המלכות בלובצי שבבוּצואנה. בשנה האחרונה הם ושני ילדיהם נוכחים בקביעות באסיפות. הבעל עובד לפרנסת המשפחה כסנדלר. האשה מוכרת פריטים קטנים להשלמת ההכנסה המשפחתית, על־מנת לממן את הנסיעות לאסיפות ובחזרה.
באחד מערבי הקיץ שחלף, נערכה אסיפה עם משגיח נפה. אחרי האסיפה, נתקעה המשפחה בתחנת האוטובוס בשעה 9 בלילה. האוטובוסים לא פעלו אותו יום משעה מוקדמת בשל תנאי מזג־האוויר הקשים. שוטר שעבר במקום, עצר את הניידת שלו ושאל למעשיהם. כששמע על מצוקתם, נכמרו רחמיו והוא הסיע אותם לביתם, מרחק של 15 קילומטר. האשה, שהיתה מבשרת לא־טבולה, אמרה לבעלה: ”אתה רואה, אם נציב את האסיפות במקום ראשון, יהוה תמיד ידאג לנו”. עתה, גם הבעל מבקש לבשר את הבשורה הטובה כמבשר לא־טבול.
[תמונה בעמוד 18]
משיחיים כגון אלה שמרומניה מציבים דוגמה טובה של גילוי הערכה להתכנסויות המשיחיות