”והגדולה שבהן — אהבה”
”אך כעת עומדות שלוש אלה: אמונה, תקווה, אהבה; והגדולה שבהן — אהבה.” — קורינתים א׳. י״ג:13.
1. מה אמר אנטרופולוג אחד בנוגע לאהבה?
אחד האנטרופולוגים הדגולים ביותר אמר: ”בפעם הראשונה בתולדות המין האנושי, נוכחנו לדעת שהחשוב ביותר מבין כל צרכיו הנפשיים הבסיסיים של האדם הוא, הצורך באהבה. זו עומדת במרכז כל צרכי האדם בדיוק כשם שהשמש ממוקמת במרכז מערכת־השמש, בה כוכבי־הלכת סובבים במסלולם סביבה. ... ילד אשר לא זכה לאהבה, שונה מבחינה ביוכימית, נפשית וגופנית מילד אשר זכה לה. הראשון, אפילו גדל בקצב שונה מהשני. הסתבר שהאדם נולד כדי לחיות, כאילו החיים והאהבה אחד הם. אך, אין זו תגלית חדשה. היא בעצם מאמתת את הנאמר ב’דרשת ההר’.”
2. (א) כיצד הבליט השליח פאולוס את חשיבותה של האהבה? (ב) אילו שאלות מתעוררות בנדון?
2 אכן כן, כשם שאיש זה, בעל השכלה עולמית הודה, אמת זו באשר לחשיבות האהבה בחיי האדם אינה מהווה דבר חדש. יתכן שרק עתה מתחילים בני־אנוש מלומדים להעריכה, אולם היא הוזכרה בדבר־אלהים לפני כ־900,1 שנה. מסיבה זו, כתב השליח פאולוס: ”אך כעת עומדות שלוש אלה: אמונה, תקווה, אהבה; והגדולה שבהן — אהבה.” (קורינתים א׳. י״ג:13) האם אתה מבין מדוע האהבה גדולה מאמונה ותקווה? מדוע ניתן לומר שהאהבה היא המעלה הנאדרת ביותר בין תכונותיו של אלהים ובין פירות רוחו?
ארבעה סוגי אהבה
3. אילו דוגמאות מקראיות קיימות בנוגע לאהבה רומנטית?
3 יכולתו של האדם לגלות אהבה, הינה ביטוי לחכמת אלהים ולדאגתו האוהבת לבני־אנוש. מעניין לציין” שהיוונים הקדומים השתמשו בארבע מלים ל”אהבה”. אחת היתה אֵרוֹס, המתייחסת לאהבה רומנטית הקשורה למשיכה מינית. אף־על־פי שכותביהם של כתבי־הקודש המשיחיים לא הזכירו ולו פעם אחת את המלה ארוס, תרגום השבעים (ליוונית) משתמש בנטיות שונות של מלה זו במשלי ז׳:18 ו־ל׳:16. כמו־כן, אנו מוצאים מספר מקרים בכתבי־הקודש העבריים בהם מוזכרת אהבה רומנטית. לדוגמה, על הרגש שחש יצחק כלפי רבקה אנו קוראים: ”ויאהבֶהָ”. (בראשית כ״ד:67) דוגמה בולטת נוספת של סוג זה של אהבה, ניתן למצוא במקרה של יעקב אשר, כפי הנראה, התאהב ממבט ראשון ברחל היפהפיה. הכתוב מוסר: ”ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים, ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה.” (בראשית כ״ט:9–11, 17, 20) הספר שיר־השירים מתאר את האהבה הרומנטית שהתפתחה בין רועה לעלמה. אך, יש להדגיש בכל תוקף שסוג זה של אהבה, המהווה מקור לסיפוק ושמחה מרובים, יכול לבוא לידי ביטוי אך ורק באורח־חיים התואם את ערכי־הצדק של אלהים. בהקשר זה, מציין המקרא שעל האדם ’לשגות תמיד’ באהבת ’אשת נעוריו’, אשתו החוקית. המילון החדש מאת אבן־שושן מגדיר את המלה ”שגה”: ”התמסר לדבר עד כדי שיכחת עצמו, היה להוט מאוד אחרי... מישהו.” — משלי ה׳:15–20.
4. הבא דוגמאות מכתבי־הקודש על סוג האהבה שמגלים בני־משפחה זה לזה.
4 בנוסף לכך, ישנה האהבה העזה השוררת במסגרת המשפחה, שהיא חיבה טבעית המבוססת על קירבת־דם, עבורה השתמשו היוונים במלה סטוֹרגֶה. היא באה לידי ביטוי במימרה, ”דם סמיך ממים.” דוגמה טובה לכך היתה האהבה שרחשו האחיות מרים ומרתא לאחיהן, אלעזָר. העובדה שהן חשו כך לגביו התבטאה באבלן העמוק על מותו הפתאומי. ומה גדולה היתה שמחתן כאשר ישוע השיב לחיים את אלעזר האהוב! (יוחנן י״א:1–44) האהבה שרוחשת אם לבנה הינה דוגמה נוספת לסוג זה של אהבה. (השווה תסלוניקים א׳. ב׳:7.) ובכן, כדי להדגיש את גודל אהבתו לציון, יהוה ציין שהיתה אפילו גדולה מזו של אם לבנה. — ישעיהו מ״ט:15.
5. כיצד בא לידי ביטוי כיום המחסור בחיבה טבעית?
5 אחת הראיות לכך שאנו חיים ב”אחרית הימים”, על ’הזמנים הקשים’ המאפיינים אותם, היא שהאנשים ”חסרי אהבה”. (טימותיוס ב׳. ג׳:1, 3, ד”ץ) בשל חוסר האהבה בקרב המשפחה, ישנם צעירים הבורחים מהבית, ומספר בנים בוגרים הזונחים את הוריהם הקשישים. (השווה (משלי כ״ג:22.) החוסר בחיבה טבעית משתקף גם בשכיחות המקרים של התעללות בילדים — ישנם מקרים בהם הורים מכים את ילדיהם כה קשה עד שהם נזקקים לאישפוז. היבט נוסף למחסור באהבה מצד הורים הוא הימנעותם מלהטיל מישמעת על ילדיהם. הכניעה לרצונותיהם של הילדים, לעשות ככל העולה על רוחם, אינה סימן לאהבה, אלא נובעת מבחירת הדרך הקלה ביותר. אב האוהב את ילדיו באמת ובתמים יענישם כשיתעורר הצורך בכך. — משלי י״ג:24; עברים י״ב:5–11.
6. תן מספר דוגמאות מקראיות לחיבה בין ידידים.
6 כמו־כן, ישנה המלה היוונית פילִיָה, שמשמעה חיבה (ללא קשר מיני) בין ידידים, כמו בין שני גברים או שתי נשים. דוגמה נאותה לכך אנו מוצאים באהבה ההדדית ששררה בין דוד ליהונתן. כאשר נפל יהונתן בקרב, דוד התאבל עליו, באמרו: ”צר לי עליך, אחי יהונתן, נעמת לי מאוד. נפלאתָה אהבתך לי מאהבת נשים.” (שמואל ב׳. א׳:26) כמו־כן, אנו למדים שהמשיח חש חיבה מיוחדת כלפי השליח יוחנן, שנודע בתור ”זה שהיה אהוב על ישוע.” — יוחנן כ׳:2.
7. מהו טבעה של אהבה מסוג האגַפֵּה, וכיצד התבטא?
7 באיזו מלה השתמש פאולוס בקורינתים א׳. י״ג:13, כאשר הזכיר אמונה, תקווה ואהבה, וציין ש”הגדולה שבהן — אהבה”? המלה היוונית כאן היא אגַפֵּה, אותה מלה בה השתמש השליח יוחנן כאשר אמר: ”האלהים הוא אהבה.” (יוחנן א׳. ד׳:8, 16) זוהי האהבה אשר עקרונות מכוונים ומניעים אותה. היא עשויה לכלול או שלא לכלול רגשי חיבה, אולם מהווה תחושה בלתי־אנוכית המניעה את הפרט לפעול למען אחרים, מבלי לשקול אם הם ראויים לעזרתו או להתחשב בתועלת כלשהי שיפיק ממנה בעצמו. אהבה מסוג זה גרמה לאלהים לתת את הבן היקר ביותר ללבו, את בכורו, ישוע המשיח, ”למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי־עולם.” (יוחנן ג׳:16) כשם שפאולוס תיאר זאת היטב: ”והרי לא במהרה ימות מישהו בעד אדם צדיק, אם כי בעד האיש הטוב אולי יעז מישהו למות. אולם אלהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים.” (רומיים ה׳:7, 8) אכן, אהבה מסוג אגפּה פועלת לטובת הזולת מבלי להתחשב במעמדו בחיים או במחיר שתעלה לזה המגלה אותה.
מדוע האהבה גדולה מאמונה ותקווה?
8. מדוע אהבה מסוג אגפּה גדולה מאמונה?
8 אך, מדוע ציין פאולוס שסוג זה של אהבה (אגפּה) גדולה מאמונה? הוא כתב בקורינתים א׳. י״ג:2: ”אם תהיה לי מתת הנבואה ואדע כל הסודות ואשיג כל הדעת; ואם תהיה בי כל האמונה עד להעתיק הרים ממקומם, ואין בי אהבה, הריני כאיין וכאפס.” (השווה מתי י״ז:20.) אכן, אם מאמצינו לרכוש ידע ולהתחזק באמונה נובעים ממניע אנוכיי, הם לא יביאו לנו שום תועלת מאלהים. בדומה לכך, ישוע חזה מראש שיהיו אשר ’ינבאו בשמו, יגרשו שדים בשמו ויעשו נפלאות רבים בשמו’, אבל לא יזכו לבירכתו. — מתי ז׳:22, 23.
9. מדוע אהבה היא גדולה מתקווה?
9 מדוע אהבה מסוג אגפּה גדולה גם מהתקווה? משום שתקווה עשויה להיות אנוכית אף היא, כשהאדם דואג בראש ובראשונה לתועלתו הוא, בעוד שהאהבה ”לא תדרוש טובת עצמה.” (קורינתים א׳. י״ג:4, 5) בנוסף לכך, תקווה — כמו להינצל מן ’הצרה הגדולה’ אל תוך העולם החדש — תחדול להתקיים כשנושא התקווה ייהפך למציאות. (מתי כ״ד:21) כשם שפאולוס אמר: ”שכן בתקווה נושענו. אך תקווה לדבר שנראה לעיניים אינה תקווה, כי מדוע יקווה אדם למה שהוא רואה? אבל אם אנו מקווים לדבר שאיננו רואים, אזי אנחנו מצפים לו בסבלנות.” (רומיים ח׳:24, 25) האהבה עצמה תסבול את הכל ולעולם לא תימוט. (קורינתים א׳. י״ג:7, 8) על־כן, אהבה בלתי־אנוכית (אגפּה) היא גדולה הן מאמונה והן מתקווה.
מדוע האהבה גדולה מחכמה, צדק וכוח?
10. מדוע ניתן לומר שהאהבה היא הגדולה מבין ארבע תכונותיו העיקריות של אלהים?
10 הבה נבחן עתה את ארבע תכונותיו העיקריות של יהוה אלהים: חכמה, צדק, כוח ואהבה. האם ניתן לומר שהאהבה היא הגדולה מבין אלה? אכן כן. מדוע? כיון שהאהבה היא הכוח המניע את פעלי אלהים. מסיבה זו, כתב השליח יוחנן: ”האלהים הוא אהבה.” כן, יהוה הינו התגלמות האהבה. (יוחנן א׳. ד׳:8, 16) אין המקרא מציין שאלהים הוא חכמה, צדק או כוח. תחת זאת, נאמר שאלהים מצטיין בתכונות אלה. (איוב י״ב:13; תהלים קמ״ז:5; דניאל ד׳:34) ביהוה ארבע תכונות אלה מוצאות ביטוי מושלם ומאוזן. אהבתו של יהוה מניעה אותו לבצע את מטרתו, תוך שימוש בשלוש התכונות האחרות או בהבאתן בחשבון.
11. מה הניע את יהוה לברוא את היקום, מלאכים ובני־אנוש?
11 אם כן, מה הניע את יהוה לברוא את היקום על היצורים הרוחניים והאנושיים בני־הדעת שבו? האם היתה זו חכמתו, או שמא כוחו? התשובה היא שלילית, מפני שאלהים רק גייס את חכמתו ואת כוחו במלאכת הבריאה. אנו קוראים, למשל, ש”יהוה בחכמה יסד ארץ.” (משלי ג׳:19) כמו־כן, תכונת הצדק שלו לא חייבה בריאת יצורים בעלי חופש־בחירה. אהבתו של אלהים הניעה אותו לחלוק עם אחרים את השמחה שמצא כישות בעלת שכל ותבונה. היתה זו אהבתו שפילסה דרך להסרת האשמה שהטיל משפט הצדק על בני־אנוש מפאת חטאו של אדם. (יוחנן ג׳:16) מלבד זה, היתה זו אהבתו של יהוה שהניעה אותו להעניק לבני־אנוש צייתנים את התוחלת לחיים בגן־עדן עלי־אדמות. — לוקס כ״ג:43.
12. כיצד עלינו להגיב לנוכח כוחו, צדקתו ואהבתו של אלהים?
12 בשל כוחו האינסופי של אלהים, אין אנו מעיזים לעורר את קנאתו. פאולוס שאל: ”האם נעז לעורר את קנאת האדון [יהוה]? כלום חזקים אנחנו ממנו?” (קורינתים א׳. י׳:22) יהוה אכן ”אל קנא”, לא במובן השלילי של המלה ”קינאה”, אלא בכך שהוא דורש מסירות בלעדית. (שמות כ׳:5) כמשיחיים, אנו מתמלאים יראה לנוכח הגילויים הנפלאים הרבים של חכמת אלהים אשר אין להם חקר. (רומיים י״א:33–35) הכבוד העמוק שאנו רוחשים לצדק של אלהים צריך להרחיקנו מחטא בזדון. (עברים י׳:26–31) אך, אין ספק שהאהבה הינה הגדולה מבין ארבע תכונותיו העיקריות. אהבתו הבלתי־אנוכית של יהוה היא היא התכונה המושכת אותנו אליו ומעוררת בנו רצון עז לשאת חן בעיניו, לעבדו וליטול חלק בטיהור שמו הקדוש. — משלי כ״ז:11.
הגדול שבפירות הרוח
13. מהו מקומה של האהבה ברשימת פירות רוחו של אלהים?
13 מה מקומה של האהבה ברשימת תשעת פירות הרוח של אלהים, המוזכרים בגלטיים ה׳:22, 23? אלה הם: ”אהבה, שמחה, שלום, אורך־רוח, נדיבות, טוב־לב, נאמנות, ענווה, ריסון עצמי.” מתוך סיבה טובה, מיקם פאולוס את האהבה כפרי הראשון ביניהם. האם האהבה גדולה משמחה, התכונה השנייה ברשימה? אכן כן, כיון ששמחה לא יכולה להימשך לאורך זמן ללא אהבה. למעשה, העולם סובל מחוסר שמחה בגלל האנוכיות והמחסור באהבה. מאידך, עדי־יהוה אכן מגלים אהבה זה כלפי זה וכלפי אביהם השמימי. לכן, יש לצפות שיהיו שמחים, וכפי שבעצם נובא עליהם, הם ”ירונו מטוב־לב.” — ישעיהו ס״ה:14.
14. מדוע ניתן לומר שהאהבה גדולה מפרי־הרוח ”שלום”?
14 האהבה גדולה מפרי רוח נוסף — השלום. עקב מחסור באהבה, העולם מלא חיכוכים וסיכסוכים. אך ברחבי העולם כולו, חיים עדי־יהוה בשלום זה עם זה. נכונים דברי מחבר התהלים בנוגע אליהם: ”יהוה יברך את עמו בַשלום.” (תהלים כ״ט:11) הם זוכים לאותו שלום מפני שהם נושאים את האות המזהה את המשיחיים האמיתיים, הלא הוא אהבה. (יוחנן י״ג:35) האהבה לבדה יכולה להתגבר על כל הגורמים המפלגים, בין אם הם גזעניים, לאומניים או תרבותיים. היא מהווה ”קשר מושלם של אחדות”. — קולוסים ג׳:14, ע״ח.
15. כיצד ניתן להוכיח שהאהבה נעלה מאורך־רוח?
15 מעמדה הנעלה של האהבה נראה גם כשאנו משווים אותה עם אורך־רוח, הנכונות להתמודד בסבלנות עם מעשי־עוול או התגרות. לגלות אורך־רוח משמעו להיות סבלן ואיטי לכעוס. מה גורם לאנשים להיות חסרי־סובלנות ומהירים לכעוס? האין זה חוסר אהבה? לעומתם, אבינו השמימי הוא ”ארך־אפיים” ו’מתאפק’. (שמות ל״ד:6; לוקס י״ח:7, ד”ץ) מדוע? כיון שהוא אוהב אותנו ו”אין הוא רוצה שיאבד איש.” — פטרוס ב׳. ג׳:9.
16. השווה אהבה עם התכונות נדיבות, טוב־לב, ענווה וריסון־עצמי.
16 כשם שכבר ראינו לעיל, האהבה גדולה מהאמונה, והסיבות לכך נכונות גם לגבי שאר פירות הרוח, שהם נדיבות, טוב־לב, ענווה וריסון־עצמי. כל תכונות אלה חיוניות, אך אינן מועילות לנו ללא אהבה, כשם שפאולוס ציין בקורינתים א׳. י״ג:3, בכתבו: ”אם אחלק את כל רכושי לצדקה וגם אתן את גופי לשריפה ואין בי אהבה — לא יועיל לי דבר.” לעומת זאת, אהבה היא המעלה המניעה אותנו לגלות תכונות כגון נדיבות, טוב־לב, נאמנות, ענווה וריסון־עצמי. לכן המשיך פאולוס ואמר שהאהבה היא נדיבה, וש”היא תכסה על הכל, תאמין בכל, תקַווה לכל ותסבול את הכל.” ובנוסף לכך, ציין: ”האהבה לא תימוט לעולם.” (קורינתים א׳. י״ג:4, 7, 8) היטב הגדיר זאת זה שאמר שכל שאר פירות הרוח אינם אלא התבטאויות, או היבטים שונים, של האהבה, המוזכרת ראשונה מביניהם. אמת, מבין כל תשעת פירות הרוח, האהבה הינה הפרי הגדול ביותר.
17. אילו הצהרות בכתבי־הקודש עולות בקנה אחד עם המסקנה שהאהבה היא הגדולה מבין פירות הרוח?
17 בתואם עם המסקנה שהאהבה היא הגדולה מבין התכונות המתוארות כפירות רוחו של אלהים, כתב פאולוס: ”אל תהיו חייבים דבר לאיש מלבד אהבת הזולת, כי האוהב את הזולת קיים את התורה. הן המצוות... כלולות במאמר ’ואהבת לרעך כמוך.’ האהבה אינה גורמת רעה לזולת, לכן האהבה היא קיום התורה במלואה.” (רומיים י״ג:8–10) מתאימים ביותר, אם כן, דברי השליח יעקב, כשתיאר את חוק האהבה של איש כלפי רעהו, כ”תורת המלכות”. — יעקב ב׳:8.
18. איזו ראיה נוספת יש לכך שהאהבה היא התכונה הגדולה ביותר?
18 האם קיימות ראיות נוספות לכך שהאהבה היא התכונה הגדולה ביותר? בהחלט כן. חשוב על מה שאירע כשאחד הסופרים שאל את ישוע: ”איזוהי המצווה הראשונה מכל?” יתכן שציפה שישוע יצטט את אחד מעשרת־הדיברות. אך, ישוע ציטט מדברים ו׳:4, 5, באמרו: ”הראשונה היא ’שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד, ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך.’” המשיך ישוע והוסיף: ”והשנייה היא ’ואהבת לרעך כמוך.’ אין מצווה אחרת גדולה מאלה.” — מרקוס י״ב:28–31.
19. מה הם כמה מפירותיה הבולטים של האהבה מסוג אגפּה?
19 מכאן שפאולוס לא הגזים כשהתייחס לאמונה, תקווה ואהבה, כשאמר: ”והגדולה שבהן — אהבה.” תוצאת גילוי אהבה בפועל היא, יחסים תקינים עם אבינו השמימי ועם אחרים, לרבות עם חברי הקהילה המשיחית ועם בני־משפחתנו. לאהבה יש השפעה בונה וחיובית עלינו. המאמר הבא יבהיר מה רב הגמול שאהבה אמיתית יכולה להשיב לנו.
(מקור המאמר: 1990/11/15)
כיצד תשיב?
◻ מאילו בחינות גדולה האהבה מהאמונה והתקווה?
◻ מהי אגפּה, וכיצד באה לידי ביטוי אהבה מסוג זה?
◻ מדוע האהבה היא הגדולה מבין ארבע תכונותיו העיקריות של אלהים?
◻ באילו מובנים גדולה האהבה משאר פירות הרוח?
[תמונה בעמוד 6]
אהבה הניעה את אלהים לברוא את האנושות לחיות בגן־עדן עלי־אדמות. האם מקננת בלבך התקווה לזכות לקחת בו חלק?