”הואיל ואתם יודעים את הדברים האלה, אשריכם אם תנהגו לפיהם”
”מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את מלאכתו” (יוח׳ ד׳:34).
1. איזו השפעה עלולה להיות לרוח האנוכיות של העולם על ענוותנו?
מדוע קשה לנו ליישם את מה שאנו לומדים מתוך דבר־אלוהים? אחת הסיבות היא שדרושה ענווה כדי לעשות את הנכון והישר, והיכולת להישאר ענווים נתונה תחת מתקפה. בתקופה זו של ”אחרית הימים” אנו מוקפים באנשים ”אוהבי עצמם, אוהבי כסף, רברבנים, יהירים” ו”חסרי שליטה עצמית” (טימ״ב ג׳:1–3). כאשר משרת אלוהים שומע אחרים מספרים על התנהגות אנוכית או אף מדברים בשבחה, הוא ודאי בז להתנהגות זו אך במקביל אולי מקנא ביתרונות הצומחים ממנה (תהל׳ ל״ז:1; ע״ג:3). הוא אולי תוהה: ’האם יש טעם להציב את ענייני הזולת לפני ענייניי האישיים? האם אאבד מכבודי אם אתנהג ”כקטן ביותר”?’ (לוקס ט׳:48) אם נאפשר לרוח האנוכיות של העולם להשפיע עלינו, הדבר עלול לפגוע ביחסים האוהבים שיש לנו עם אחינו בקהילה ובזהותנו המשיחית. אך נוכל להפיק תועלת אם נבחן את הדוגמאות הטובות המצויות במקרא ונחקה אותן.
2. איזו השפעה עשויה להיות למשרתי אלוהים נאמנים עלינו?
2 אם אנו רוצים להפוך אנשים נאמנים למודל לחיקוי עבורנו, עלינו לבחון מה עשו שהוביל לתוצאות הרצויות. כיצד הצליחו לרקום יחסי ידידות עם אלוהים, להיות רצויים בעיניו ולאגור כוחות כדי לעשות את רצונו? בחינה מעין זו היא חלק חיוני בהזנתנו הרוחנית.
מזון רוחני – יותר מאשר רק מידע
3, 4. (א) כיצד אנו מקבלים הדרכה רוחנית? (ב) מדוע ניתן לומר שמזון רוחני אינו כרוך רק ברכישת ידע?
3 אנו מקבלים שפע של עצות טובות והכשרה מועילה באמצעות המקרא, פרסומינו המשיחיים, אתרי האינטרנט שלנו, שידורי JW Broadcasting וכן אסיפותינו וכינוסינו. אך דבריו של ישוע ביוחנן ד׳:34 חושפים כי מזון רוחני אינו כרוך אך ורק ברכישת ידע. במה הוא עוד כרוך? ישוע אמר: ”מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את מלאכתו”.
4 ישוע ראה ביישום הדרכת אלוהים חלק מהמזון הרוחני. באיזה מובן ניתן להשוות זאת למזון? כשם שלאחר ארוחה דשנה אנו חשים שובע וגופנו זוכה להזנה, כשאנו נוטלים חלק בעשיית רצון אלוהים ליבנו מתחזק ואמונתנו ניזונה לשם חיי עולם. האם קרה לך שהלכת למפגש לשירות השדה כשאינך חש במיטבך, אבל בסוף השירות היית מרוענן ומחוזק?
5. איזו תועלת צומחת כאשר נוהגים בחוכמה?
5 יישום ההדרכה שמאת אלוהים הוא ביסודו של דבר מהותה של החוכמה (תהל׳ ק״ז:43). המאמצים לנהוג בחוכמה משתלמים. ”כל חפציך לא ישוו בה... עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר” (מש׳ ג׳:13–18). ישוע אמר: ”הואיל ואתם יודעים את הדברים האלה, אשריכם אם תנהגו לפיהם” (יוח׳ י״ג:17). תלמידיו של ישוע ימשיכו לחוש שמחה כל עוד יקפידו ליישם את הדרכותיו. הם לא פעלו על־פי תורתו ודוגמתו כתגובה רגעית רק באותו מקרה. הדבר הפך לדרך חייהם.
6. מדוע עלינו להתמיד לנהוג בחוכמה?
6 גם בימינו חשוב להתמיד ליישם את מה שאנו יודעים שהוא הדבר הנכון. לשם המחשה: ייתכן שיש למכונאי הכלים, החומרים והידע, אך אם לא ישתמש בהם, לא יפיק מהם תועלת. אם ביצע בעבר עבודות מכאניות, הוא צבר ניסיון יקר ערך. אך עליו להתמיד ליישם את מה שלמד כדי להמשיך להיות מיומן ומועיל. באופן דומה, אולי אנו קוצרים בהתחלה הצלחה מפני שאנו מיישמים את מה שאנו קוראים במקרא. אך נמצא שמחה תמידית אם ננהג בענווה ונחיה מדי יום על־פי הדרכותיו של יהוה.
7. מה נוכל ללמוד מדוגמאות מקראיות באשר לפיתוח חוכמה?
7 נדון כעת בכמה מצבים שונים העשויים להעמיד את ענוותנו במבחן, ונראה כיצד נאמנים מימי קדם התמודדו עם קשיים דומים. הואיל ואין זה מספיק לקרוא את המידע כדי להיות חזקים מבחינה רוחנית, חשוֹב כיצד תוכל ליישם באופן אישי כל אחת מהנקודות הבאות – ועשה זאת ללא דיחוי.
ראה אותם כשווים
8, 9. מה אנו למדים מהאירועים המוזכרים במעשי השליחים י״ד:8–15 על ענוותו של השליח פאולוס? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
8 רצון אלוהים הוא ש”אנשים מכל הסוגים ייוושעו ויגיעו לידיעה מדויקת של האמת” (טימ״א ב׳:4). מהי השקפתך על אנשים רבים מרקעים שונים שעדיין לא למדו את האמת? אף־על־פי שפאולוס חיפש בבתי הכנסת אחר מי שכבר ידעו דבר מה על אלוהים, הוא לא מיקד את מאמציו אך ורק ביהודים. והאופן שבו הגיבו לפעילותו מי שעבדו אלים אחרים בחן את עומק ענוותו.
9 לדוגמה, במסע ההטפה הראשון של פאולוס הסיקו בטעות תושבי ליקאוניה שהוא ובר־נבא הם מעין גיבורי על – התגלמויות של זאוס והרמס, אלילי כזב שאותם תושבים עבדו. האם פאולוס ובר־נבא התפתו לרכב על גל הפופולאריות? האם החשיבו זאת להפוגה מרעננת מהרדיפות שחוו בשתי הערים האחרונות שבהן ביקרו? האם חשבו שהפרסום עשוי לסייע להם לקדם את הבשורה הטובה? כלל וכלל לא! הם מחו על כך מייד – קרעו את בגדיהם ורצו אל תוך ההמון בקוראם: ”למה אתם עושים את הדברים האלה? גם אנחנו בני אדם בעלי אותן חולשות כמוכם” (מה״ש י״ד:8–15).
10. באיזה מובן יכלו פאולוס ובר־נבא להחשיב את עצמם לשווים לתושבי ליקאוניה?
10 כאשר פאולוס ובר־נבא הכירו בעובדה שגם הם אנשים לא־מושלמים, הם לא התכוונו שצורת פולחנם הייתה למעשה זהה לזו של אותם פגאנים. אחרי הכול, השניים היו שליחים שקיבלו מינוי מיוחד (מה״ש י״ג:2). הם היו משוחים ברוח הקודש אשר החזיקו בתקווה מפוארת. למרות זאת, הבינו פאולוס ובר־נבא שתושבי ליקאוניה יוכלו ליהנות מאותן ברכות אם ייענו בחיוב לבשורה הטובה.
11. כיצד נוכל לחקות את ענוותו המופתית של פאולוס כאשר אנו מבשרים?
11 כיצד נוכל לחקות את ענוותו המופתית של פאולוס? תחילה, עלינו להישמר פן נצפה שיעריצו אותנו על מה שאנו משיגים בכוחו של יהוה, וכן לדחות כל פיתוי לקבל הערצה שכזו בברכה. מוטב שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו: ’איזו השקפה יש לי על האנשים אשר להם אני מבשר? הייתכן שמבלי להיות מודע לכך יש לי דעות קדומות על אנשים מסוימים כמו אלו הרווחות בסביבתי?’ לשבחם של עדי־יהוה ברחבי העולם ייאמר שהם בוחנים את שטחי ההטפה שלהם כדי לדעת אם יש אנשים נוספים העשויים להיענות לבשורה הטובה. לעיתים צריכים המבשרים ללמוד את שפתם ואת מנהגיהם של מי שנדחקים לשולי החברה. בשום אופן אל למי שמבשרים לאנשים הללו לראות את עצמם כנעלים מהם. במקום לעשות כן, עליהם לנסות להבין כל אדם כפרט כדי להגיע לליבו באמצעות מסר המלכות.
הזכר את שמם של אחרים בתפילותיך
12. כיצד גילה אפפרס דאגה בלתי אנוכית כלפי אחרים?
12 דרך נוספת להראות שאנו נכנעים בענווה להדרכת אלוהים היא להתפלל עבור מי שכבר ”רכשו אמונה יקרה כשלנו” (פט״ב א׳:1). כך עשה אֶפַּפְרַס. המקרא מזכיר אותו שלוש פעמים בלבד – כולן באיגרותיו של פאולוס אשר נכתבו בהשראת אלוהים. כאשר היה נתון במעצר בית ברומא, כתב פאולוס אל המשיחיים בקולוסה שאפפרס היה ”תמיד מתפלל [למענם] בעוז” (קול׳ ד׳:12). אפפרס הכיר את האחים היטב ודאג להם מעומק ליבו. מצבו כ’שותפו למאסר’ של פאולוס לא מנע ממנו מלהבחין בצורכיהם הרוחניים של אחרים (פילימ׳ 23). והוא עשה משהו בנידון. האין זה סימן לדאגה בלתי אנוכית? גדול כוחן של תפילות למען משרתי יהוה אחרים, בייחוד כאשר אנו מזכירים אותם באופן אישי, לדוגמה מציינים את שמם (קור״ב א׳:11; יעקב ה׳:16).
13. כיצד תוכל לחקות את דוגמתו של אפפרס בתפילותיך?
13 חשוב על מי שאתה יכול להזכיר אותם בשמם בתפילותיך. בדומה לאפפרס, רבים מאחינו ומאחיותינו מתפללים למען אחרים בקהילתם או למען משפחות הנושאות באחריות כבדה או ניצבות מול החלטות רציניות או פיתויים קשים. רבים מתפללים למען מי ששמותיהם מוזכרים באתר jw.org.a כמו כן, טוב יהיה אם נזכור את מי שאיבדו את יקיריהם, מי שלאחרונה שרדו אסונות או מלחמות או מי שמתמודדים עם משברים כלכליים. אין ספק שיש אחים ואחיות רבים הזקוקים לתפילותינו ויכולים להפיק מהן תועלת. כאשר אנו מתפללים עבורם, אנו מראים שאיננו דואגים אך ורק לעניינינו האישיים, אלא גם לענייני הזולת (פיל׳ ב׳:4). יהוה שומע תפילות מעין אלה.
’היה מהיר להקשיב’
14. כיצד מציב יהוה את הדוגמה הטובה מכול להקשבה?
14 תחום נוסף שבו נִגלָה עומק ענוותנו הוא נכונותנו להטות אוזן לאחרים. ביעקב א׳:19 נאמר שעלינו ”למהר להקשיב”. יהוה עצמו מציב את הדוגמה הנעלה מכול בתחום זה (בר׳ י״ח:32; יהו׳ י׳:14). תן דעתך למה שנוכל ללמוד מחילופי הדברים המופיעים בשמות ל״ב:11–14. (קרא.) אף־על־פי שיהוה לא נזקק לעצתו של משה, הוא נתן לו את ההזדמנות לספר לו את שעל ליבו. איזה אדם היה מקשיב באריכות לטענותיו של מישהו ששיקף חשיבה שגויה, ולאחר מכן גם פועל בהתאם לדבריו? אך יהוה מקשיב בסבלנות למי שפונים אליו באמונה.
15. כיצד נוכל לחקות את יהוה במתן כבוד לאחרים?
15 מוטב שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו: ’אם יהוה יכול לרכון מטה כדי להתייחס לאנשים ולהקשיב להם כפי שעשה עם אברהם, רחל, משה, יהושע, מנוח, אליהו וחזקיהו, האין עליי להתאמץ יותר כדי לכבד את כל אחיי, להקשיב לרעיונותיהם ואף לפעול בהתאם לרעיונותיהם הטובים? האם יש מישהו כעת בקהילתי או במשפחתי שאוכל להעניק לו תשומת לב? מה עליי לעשות בנידון? מה אעשה בנידון?’ (בר׳ ל׳:6; שופ׳ י״ג:9; מל״א י״ז:22; דה״ב ל׳:20).
’אולי יהוה יראה בעוניי’
דוד אמר: ”הניחו לו!” מה אתה היית עושה? (ראה סעיפים 16, 17)
16. כיצד הגיב דוד המלך להתגרות מצד שמעי?
16 ענווה מסייעת לנו גם לגלות שליטה עצמית לנוכח התגרות (אפ׳ ד׳:2). דוגמה מצוינת לכך מצויה בשמואל ב׳. ט״ז:5–13. (קרא.) דוד ומשרתיו ספגו חרפה והותקפו פיזית על־ידי שמעי, קרוב משפחה של שאול המלך. דוד ספג זאת אף־על־פי שהיה בידו לשים קץ למצב. כיצד אזר דוד עוז כדי למשול ברוחו? כדי להבין זאת, נתייחס למזמור השלישי בספר תהלים.
17. מה אפשר לדוד למשול ברוחו, וכיצד נוכל לחקות את דוגמתו?
17 הפסוק הראשון במזמור ג׳ מציין שהוא חובר בעת שדוד ’ברח מפני אבשלום בנו’. פסוקים 2 ו־3 תואמים לאירועים המתועדים בפרק ט״ז בספר שמואל ב׳. הכתוב בתהלים ג׳:5 מבליט את הביטחון שחש דוד: ”קולי אל יהוה אקרא, ויענני מֵהַר קודשו”. גם אנו יכולים להתפלל כשאנו מצויים תחת מתקפה. בתגובה יהוה מעניק לנו את רוח קודשו, אשר מסייעת לנו להחזיק מעמד. האם תוכל לחשוב על מצב שבו עליך לגלות ריסון עצמי או לסלוח ברוחב לב למי שגילה כלפיך יחס עוין בלתי מוצדק? האם יש לך הביטחון שיהוה יכול להבחין בעונייך ולברך אותך?
”ראשית חוכמה”
18. איזו תועלת נפיק אם נמשיך ליישם את ההדרכה שמאת אלוהים?
18 כאשר אנו עושים את מה שאנו יודעים שהוא הנכון והישר, הדבר מוביל לשפע של ברכות. אין פלא אפוא שבמשלי ד׳:7 נאמר ש”ראשית חוכמה”, כלומר החוכמה היא הדבר החשוב ביותר. אף־על־פי שהחוכמה מבוססת על ידע, היא באה לידי ביטוי בעיקר בהחלטות שאנו מקבלים, ולא רק בעובדות שאנו יודעים. אפילו התנהגותן של הנמלים משקפת חוכמה. הן מגלות חוכמה אינסטינקטיבית בכך שמכינות את מזונן בקיץ (מש׳ ל׳:24, 25). המשיח, ”חוכמת אלוהים”, תמיד עושה את הרצוי בעיני אביו (קור״א א׳:24; יוח׳ ח׳:29). אלוהים יודע את ההבדל בין לקבל את ההחלטה הנכונה לבין לנהוג בהתאם להחלטה זו. הוא גומל למי שמתמידים לנהוג בענווה ופועלים בהתאם למה שהם יודעים שהוא הדבר הנכון לעשות. (קרא מתי ז׳:21–23.) לכן התאמץ לשמור על סביבה רוחנית שבה ענווה אמיתית יכולה לשגשג. דרושים אומנם זמן וסבלנות כדי ליישם את מה שאנו יודעים שהוא הדבר הנכון, אך זה מעיד על ענווה המובילה לאושר כעת ולנצח נצחים.
a ראה המאמר Jehovah’s Witnesses Imprisoned for Their Faith — By Location במדור NEWSROOM > LEGAL DEVELOPMENTS.