הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
3–9 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | גלטים ד׳ עד ו׳
”’דרמה סמלית’ בעלת משמעות עבורנו”
בנ–1–א 1018 §2
הגר
על־פי דברי השליח פאולוס, הגר מגלמת דמות בדרמה סמלית שבה היא מסמלת את עם ישראל הגשמי, שהיה כפוף ליהוה על בסיס ברית התורה שנכרתה בהר סיני. ברית זו ’ילדה ילדים לעבדות’. בשל מצבם החוטא של האנשים, לא הייתה האומה מסוגלת לקיים את תנאי הברית. במסגרת אותה ברית לא הפכו בני ישראל לעם חופשי, אלא הורשעו כחוטאים הראויים למיתה, ולכן היו עבדים (יוח ח׳:34; רומ ח׳:1–3). ירושלים בימיו של פאולוס הייתה מקבילתה של הגר, שהרי ירושלים הבירה, אשר סימלה את עם ישראל הגשמי, הייתה בעבדות עם ילדיה. אולם המשיחיים משוחי הרוח הם ילדיה של ”ירושלים של מעלה”, אשתו הסמלית של אלוהים. בדומה לאישה החופשייה שרה, ירושלים זו מעולם לא הייתה נתונה לעבדות. אך בדיוק כשם שיצחק נרדף על־ידי ישמעאל, כך גם ילדיה של ”ירושלים של מעלה”, אשר שוחררו לחופשי על־ידי הבן, סבלו מרדיפות בידי ילדיה של ירושלים המשועבדת. אולם הגר ובנה גורשו, מה שמסמל את העובדה שיהוה דחה את עם ישראל הגשמי כאומה (גלט ד׳:21–31; ראה גם יוח ח׳:31–40).
חיפוש פנינים רוחניות
מ10–א 11/1 15
הידעת?
מה הייתה כוונתו של השליח פאולוס באמרו שהוא נושא על גופו ”סימנים... כעבדו של ישוע”? (גלטים ו׳:17)
▪ עבור קהל היעד של פאולוס מהמאה הראשונה, דבריו היו יכולים להצביע על מספר משמעויות אפשריות. לדוגמה, בימי קדם השתמשו בברזל מלובן כדי להטביע סימן זיהוי על אסירי מלחמה, שודדי מקדשים ועבדים נמלטים. כאשר הוטבעו הסימנים הללו על בני אדם בדרך זו, נחשב סימן הכווייה לאות קלון.
אולם סימני הכווייה לא תמיד נחשבו לדבר שלילי. עמים קדומים רבים השתמשו בסימנים הללו כדי להצביע על שייכות לשבט מסוים או לדת כלשהי. למשל, לדברי המילון התיאולוגי של הברית החדשה (Theological Dictionary of the New Testament), ”הארמים הקדישו את עצמם לאלים הדד ואָטַרגָטיס באמצעות סימנים שהוטבעו על פרק כף היד או על הצוואר... צורתו של עלה קיסוס הוטבעה על חסידי דיוניסוס”.
פרשנים רבים בני זמננו סבורים שפאולוס התייחס לצלקות שנגרמו לו במקרים שונים שבהם סבל התעללות גופנית במהלך שירותו המשיחי כשליח (קורינתים ב׳. י״א:23–27). אך אפשר שכוונתו של פאולוס הייתה שסגנון חייו — ולא כל סימן ממשי — זיהה אותו כמשיחי.
10–16 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | אפסים א׳ עד ג׳
”דרך ניהול הדברים של יהוה ומטרותיה”
בנ–2–א 837 §4
הסוד המקודש
מלכות המשיח. בכתביו מספק פאולוס סקירה מלאה על התגלות הסוד המקודש של המשיח. באפסים א׳:9–11 הוא מסביר שאלוהים מגלה את ”הסוד המקודש” של רצונו, ואומר: ”סוד זה הוא על־פי הרצוי בעיניו, והוא עצמו קבע אותו כחלק ממטרתו לנהל את הדברים במלאות העתים על מנת לקבץ שוב את הכול במשיח, את מה שבשמיים ואת מה שבארץ — כן, במשיח; איתו אנו מאוחדים ואיתו התמנינו ליורשים, כי נבחרנו מראש על־פי מטרתו של זה העושה הכול כפי החלטתו ורצונו”. ’סוד מקודש’ זה נוגע לממשלה, מלכות אלוהים בידי המשיח. פאולוס הזכיר את ”מה שבשמיים”, כשהכוונה למי שיהיו יורשים השותפים עם המשיח במלכות שמימית זו. ”מה שבארץ” מתייחס למי שיהיו נתיניה על הארץ. ישוע ציין באוזני תלמידיו שהסוד המקודש נוגע למלכות באמרו: ”לכם ניתָן הסוד המקודש של מלכות אלוהים” (מר ד׳:11).
17–23 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | אפסים ד׳ עד ו׳
”לבשו את מלוא הנשק שמאת אלוהים”
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 1128 §3
קדושה
רוח הקודש. כוחו הפעיל, או רוחו, של יהוה נתון לשליטתו ומגשים תמיד את מטרתו. כוח זה טהור, זך, קדוש ונבדל לשימוש הטוב שעושה בו אלוהים, ולכן הוא מכונה ”רוח הקודש” (תה נ״א:13; לוק י״א:13; רומ א׳:4; אפס א׳:13). רוח הקודש הפועלת באדם מניעה אותו לנהוג בקדושה, או בטוהר. כל מעשה טמא או פסול נחשב להתנגדות לרוח זו או ל’העצבתה’ (אפס ד׳:30). אף־על־פי שרוח הקודש אינה ישות בפני עצמה, היא משקפת את אישיותו הקדושה של אלוהים, ולכן ניתן ’להעציבה’. עשיית כל מעשה פסול עלולה ’לכבות את אש הרוח’ (תסא ה׳:19). אם המעשה יימשך, רוח קודשו של אלוהים ’תיעצב’, ובעקבות זאת אלוהים עלול להפוך לאויבו של המורד (ישע ס״ג:10). אדם המעציב את רוח הקודש עלול להרחיק לכת עד כדי כך שהוא יגדף אותה, מה שישוע המשיח הגדיר כחטא אשר לא ייסלח, לא בסדר העולמי הנוכחי ולא בסדר העתיד לבוא (מתי י״ב:31, 32; מר ג׳:28–30; ראה רוח).
בנ–1–א 1006 §2
חמדנות
באה לידי ביטוי במעשים. תכונתו של החמדן תבוא לידי ביטוי במעשה גלוי כלשהו שיחשוף את תאוותו הפסולה והבלתי מרוסנת. כותב המקרא יעקב אומר לנו שלאחר שהתאווה הפסולה נעשית פורייה, היא יולדת חטא (יעק א׳:14, 15). לכן ניתן לזהות אדם חמדן במעשיו. השליח פאולוס מציין שלהיות חמדן משמעו למעשה להיות עובד אלילים (אפס ה׳:5). בתאוותו החמדנית הופך אותו אדם את מושא חפצו לאל, ומציב אותו לפני שירות ועבודת הבורא (רומ א׳:24, 25).
24–30 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | פיליפים א׳ עד ד׳
”אל תהיו מודאגים לגבי שום דבר”
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–2–א 528 §5
קורבנות
נסכים. נסכים הוקרבו עם מרבית הקורבנות האחרים, בייחוד לאחר התיישבותם של בני ישראל בארץ המובטחת (במד ט״ו:2, 5, 8–10). הנסך היה יין (”שֵכר”), והוא נשפך על המזבח. (במד כ״ח:7, 14; השווה שמ ל׳:9; במד ט״ו:10.) השליח פאולוס כתב למשיחיים בפיליפי: ”גם אם אשפך כנסך על הקורבן ועל השירות הנובעים מתוך אמונתכם, אני שמח”. כאן השתמש בנסך בלשון השאלה כדי להביע את נכונותו לתת מעצמו למען אחיו לאמונה (פיל ב׳:17). זמן קצר לפני מותו כתב לטימותיאוס: ”אני כבר נמסך כנסך, וקרובה עת שחרורי” (טמב ד׳:6).