ענווה — כיצד היא מועילה לנו?
”אני ביישנית מטבעי”, מסבירה שרה,a ”ואין לי הרבה ביטחון עצמי. לכן אני לא מרגישה בנוח בחברת אנשים בעלי אישיות חזקה ואגרסיבית. אבל בחברת אנשים רכי מזג וענווים אני מרגישה רגועה. אני יכולה להיפתח בפני אנשים כאלה, לחלוק איתם את הרגשות שלי ולדבר איתם על הבעיות שלי. החברים הכי טובים שלי הם אנשים כאלה”.
דבריה של שרה מראים שאם נהיה ענווים אחרים יאהבו אותנו. כמו כן, ענווה משמחת את יהוה. דברו קורא לנו: ”לבשו... ענווה” (קול׳ ג׳:12). מהי ענווה? כיצד גילה ישוע ענווה? וכיצד תכונה זו יכולה להפוך את חיינו למאושרים יותר?
מהי ענווה?
ענווה מתאפיינת בשלווה פנימית. אדם עניו נוהג באחרים בעדינות ובאדיבות. הוא מסוגל להתמודד עם מצבים טעונים בחיים בצורה רגועה ולגלות שליטה עצמית.
ענווה מעידה על חוסן פנימי. המילה היוונית המתורגמת כ”ענווה” שימשה לתיאור סוס פראי שעבר אילוף. הסוס עדיין חזק, אך אימנו אותו לרסן את כוחו. באופן דומה, כשאנו מגלים ענווה אנו מאלפים את טבענו הקשה לריסון ושומרים על השלום עם אחרים.
אולי אתה תוהה: ’אני לא עניו מטבעי’. אנו חיים בעולם שבו רבים נוהגים באגרסיביות ובחוסר סבלנות, ולכן אולי נתקשה לגלות ענווה (רומ׳ ז׳:19). אין ספק שדרוש מאמץ כדי לטפח ענווה, אך רוח קודשו של יהוה תעזור לנו לחזק את נחישותנו להשיג מטרה זו (גל׳ ה׳:22, 23). מדוע עלינו להתאמץ לטפח ענווה?
ענווה היא תכונה שמושכת אחרים. כפי שציינה שרה שצוטטה קודם לכן, אנו חשים רגועים בחברת אנשים ענווים. ישוע הוא דוגמה מצוינת לענווה ולאדיבות (קור״ב י׳:1). אפילו ילדים שבקושי הכירו אותו רצו להיות בקרבתו (מר׳ י׳:13–16).
ענווה מגינה עלינו ועל הסובבים אותנו. אם אנו ענווים, לא נמהר לחוש תסכול או להגיב בכעס (מש׳ ט״ז:32). כך נחסוך מעצמנו רגשי אשמה המתעוררים לאחר שאנו פוגעים במישהו — במיוחד באדם שאנו אוהבים. כמו כן, כשאנו נוהגים בענווה, הדבר מגן על הסובבים אותנו מפני רוח לא־מרוסנת.
הדוגמה המושלמת לענווה
חרף אחריות כבדת משקל ולוח זמנים עמוס, נהג ישוע בענווה עם כולם. רבים בימיו התמודדו עם קשיים, היו עמוסים ונזקקו לרענון. עד כמה התנחמו כשאמר להם ישוע: ”בואו אליי... כי עניו אני ושפל רוח”! (מתי י״א:28, 29).
כיצד נוכל לטפח את אותה ענווה שגילה ישוע? אנו לומדים את דבר־אלוהים כדי לדעת כיצד התייחס ישוע לאנשים וכיצד נהג במצבים קשים. ואז כשאנו ניצבים מול מצבים הבוחנים את ענוותנו, אנו מתאמצים לנהוג כמו ישוע (פט״א ב׳:21). חשוב על שלושה גורמים שעזרו לישוע להיות עניו.
ישוע היה שפל רוח. ישוע אמר שהוא ”עניו... ושפל רוח” (מתי י״א:29). המקרא מזכיר שתי תכונות אלה יחד מפני שענווה קשורה קשר הדוק לשפלות רוח (אפ׳ ד׳:1–3). מדוע?
ענווה עוזרת לנו לא לייחס לעצמנו חשיבות רבה מדי או להיות רגישים מדי. כיצד הגיב ישוע כשאחרים מתחו עליו ביקורת שלא בצדק וטענו שהוא ”זללן ושתיין”? בדוגמתו האישית הפריך את דברי הביקורת וציין ברכות ש”החוכמה נצדקת על־ידי מעשיה” (מתי י״א:19).
אם מישהו אומר הערה לא־מתחשבת על הגזע, המין או הרקע שלך, עשה מאמץ להגיב בענווה. פיטר, זקן־קהילה בדרום אפריקה, אומר: ”כשאני מתרגז ממה שמישהו אחר אומר, אני שואל את עצמי: ’איך ישוע היה מגיב?’” הוא מוסיף: ”למדתי לא לייחס לעצמי חשיבות רבה מדי”.
ישוע היה מודע לחולשות אנוש. לתלמידיו של ישוע היו מניעים טובים, אך לפעמים טבעם הלא־מושלם עצר בעדם מלפעול על־פי מניעיהם. לדוגמה, בלילה שלפני מותו של ישוע לא הצליחו פטרוס, יעקב ויוחנן להעניק לו את התמיכה הרגשית שביקש. ישוע הכיר בעובדה ש”הרוח חפצה מאוד, אבל הבשר חלש” (מתי כ״ו:40, 41). תודות לכך שהבין עובדה זו, ישוע לא התרגז על שליחיו.
מנדי היא אחות שנהגה להיות תובענית מאוד, אך כיום היא עושה מאמצים רבים לחקות את דוגמתו של ישוע בגילוי ענווה. היא אומרת: ”אני מנסה להשלים עם המגרעות האנושיות על כל היבטיהן ולראות את הטוב באחרים, כפי שיהוה ודאי עושה”. האם חמלתו של ישוע כלפי חולשות אנוש עוזרת גם לך לנהוג בענווה עם אחרים?
ישוע הותיר את העניינים בידיים של יהוה. ישוע קיבל יחס לא־צודק כשהיה עלי אדמות. לא הבינו אותו כראוי, בזו לו ועינו אותו. בכל זאת, הוא נותר עניו משום ש”הפקיד את עצמו בידי זה אשר שופט בצדק” (פט״א ב׳:23). ישוע ידע שלאביו השמימי אכפת ממנו ושבמועד המתאים ימצה את הדין עם מי שגרמו לו עוול.
אם אנו מתרגזים ומנסים להילחם באי־צדק שנגרם לנו באופן אישי, אנו עלולים בקלות להגיב בצורה מוגזמת ולהחריף את המצב. לכן כתבי־הקודש מזכירים לנו: ”כעסו של אדם אינו מניב את צדקת אלוהים” (יעקב א׳:20). גם אם כעסנו מוצדק, חוסר השלמות שלנו עלול לגרום לנו להגיב בצורה פסולה.
אחות מגרמניה ששמה קתי נהגה לחשוב: ’אם לא תעמוד על שלך, אף אחד לא יעשה זאת בשבילך’. אך כאשר למדה לבטוח ביהוה, השתנתה גישתה. ”אני כבר לא צריכה להיות בעמדת מגננה”, היא אומרת. ”אני מגיבה בענווה כי אני יודעת שיהוה שולט במצב בצורה מושלמת”. אם אי פעם תיפול קורבן לאי צדק, חיקוי דוגמתו של ישוע בגילוי ביטחון באלוהים יעזור גם לך לשמור על ענווה.
”אשרי הענווים”
כיצד ענווה יכולה לעזור לנו במצבים קשים?
ישוע הדגיש שענווה ממלאת תפקיד משמעותי באושרנו. הוא אמר: ”אשרי הענווים” (מתי ה׳:5). שים לב כיצד מועילה ענווה במצבים הבאים.
ענווה מפיגה מתחים בנישואין. ”אמרתי הרבה דברים פוגעים לאשתי, דברים שלא התכוונתי אליהם”, מודה רוברט, אח מאוסטרליה. ”אך אי אפשר לקחת בחזרה מילים פזיזות שנאמרות בכעס. הרגשתי כל כך רע כשראיתי עד כמה פגעתי בה”.
”כולנו מרבים להיכשל” בדיבורנו, ומילים לא־מתחשבות עלולות לערער את שלום הנישואין (יעקב ג׳:2). במצבים כאלה ענווה עוזרת לנו להישאר רגועים ולשלוט על לשוננו (מש׳ י״ז:27).
רוברט השקיע מאמצים רבים כדי לפתח רוגע ושליטה עצמית. מה הייתה התוצאה? הוא אומר: ”כיום בכל פעם שמתעוררים חילוקי דעות אני משקיע מאמצים מכוונים להקשיב בתשומת לב, לדבר בענווה ולא להרשות לעצמי להתרגז. היחסים שלי עם אשתי הרבה יותר טובים”.
ענווה עוזרת לנו להסתדר טוב יותר עם אחרים. למי שנעלבים בקלות יש מעט חברים. אולם ענווה עוזרת לנו ”לשמור על... שלום, הקשר המאחד” (אפ׳ ד׳:2, 3). קתי, שצוטטה קודם לכן, אומרת: ”ענווה נותנת לי את הכוח להפוך כל מפגש עם אדם אחר לקצת יותר מהנה, אפילו שיש אנשים שקשה להסתדר איתם”.
ענווה מסבה שלווה פנימית. המקרא קושר את ”החוכמה אשר ממעל” עם ענווה ושלום (יעקב ג׳:13, 17). לאדם עניו יש ”לב רגוע” (מש׳ י״ד:30). מרטין, שהשקיע מאמצים רבים כדי לפתח ענווה, מספר: ”כיום אני גמיש יותר ופחות אגרסיבי, ואני נהנה יותר משלוות נפש ומאושר”.
אמת, אולי יהיה עלינו להיאבק כדי לפתח ענווה. ”למען האמת”, אומר אח אחד, ”גם כיום אני לפעמים מתמלא כעס”. אולם יהוה, המעודד אותנו לטפח ענווה, יעזור לנו במאמץ זה (יש׳ מ״א:10; טימ״א ו׳:11). הוא יכול ’להשלים את הכשרתנו’; הוא יכול ’לסייע לנו להיות חזקים’ (פט״א ה׳:10). בבוא העת, בדומה לשליח פאולוס, נוכל לשקף את ”ענוותו וטוב ליבו של המשיח” (קור״ב י׳:1).
a חלק מהשמות בדויים.