הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
1–7 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית מ״ד עד מ״ה
”יוסף סולח לאֶחיו”
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–2–א 813
קריעה
מעשה שהיה נהוג בקרב היהודים ובקרב עמי מזרח אחרים לאות אבל, בייחוד לשמע מותו של בן משפחה קרוב. במקרים רבים היה מדובר בקריעת קדמת הבגד רק עד לכדי חשיפת החזה, ולא בהכרח בקריעת הבגד כולו עד כי לא יהיה ראוי ללבוש.
האזכור הראשון של מנהג זה במקרא הוא המקרה של ראובן, בנו בכורו של יעקב. כאשר שב ולא מצא את יוסף בבור המים, קרע את בגדיו באמרו: ”הילד איננו! ואני, מה אעשה?” בתור הבכור נשא ראובן באחריות מיוחדת לדאוג לאחיו הצעיר. גם יעקב אביו קרע את בגדיו ולבש שק לאות אבל כאשר נודע לו על מותו לכאורה של בנו (בר ל״ז:29, 30, 34). כמו כן, בהיותם במצרים אחיו למחצה של יוסף קרעו את בגדיהם כדי להביע את יגונם כאשר נתפס בנימין כגנב בשל ראיות כוזבות (בר מ״ד:13).
8–14 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית מ״ו עד מ״ז
”הקלה מרעב”
מ87–א 5/1 15 §2
הצלת חיים בעת רעב
2 שבע שנות השפע חלפו, וכשם שניבא יהוה החל הרעב — לא רק במצרים, אלא ”על פני כל הארץ”. כאשר תושבי מצרים המורעבים החלו לצעוק לפרעה ללחם, הוא אמר להם: ”לכו אל יוסף ועשו את אשר יאמר לכם”. יוסף מכר דגן למצרים עד שאזל כספם. לאחר מכן קיבל את מקניהם כתשלום. לבסוף באו בני העם ליוסף ואמרו לו: ”קנה אותנו ואת אדמתנו בתמורה למזון, ונהיה אנו ואדמתנו עבדים לפרעה”. לכן יוסף קנה את כל אדמת המצרים לפרעה (בראשית מ״א:53–57; מ״ז:13–20).
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 220 §1
תנוחות ומחוות
הנחת ידיים על עיני המנוח. יהוה אמר ליעקב: ”יוסף ישים את ידו על עיניך” (בר מ״ו:4). מילים אלה היו דרך לומר שיוסף יסגור את עיניו של יעקב לאחר מותו, מחויבות שבדרך כלל הייתה מוטלת על הבן הבכור. לכן נראה שיהוה הראה כאן ליעקב שזכות הבכורה צריכה להינתן ליוסף (דהא ה׳:2).
תעחלמ הערת לימוד למהש ז׳:14
שבעים וחמש נפשות: סטפנוס אולי לא ציטט פסוק ספציפי מהתנ״ך כאשר ציין שמספרם הכולל של בני משפחתו של יעקב במצרים היה 75. מספר זה אינו מופיע בנוסח המסורה של התנ״ך. בבר מ״ו:26 נאמר: ”כל הצאצאים שבאו מיעקב ושנכנסו איתו למצרים, מלבד נשות בני יעקב, היו שישים ושישה”. פסוק 27 ממשיך: ”כל אנשי בית יעקב אשר באו למצרים היו שבעים”. כאן נספרים האנשים בשתי דרכים שונות. הנתון הראשון ככל הנראה כולל רק את צאצאיו הטבעיים, והנתון השני מספק את מספרם הכולל של אלה שנכנסו למצרים. מספרם של צאצאי יעקב מוזכר גם בשמ א׳:5 ובדב י׳:22, שם מופיע הנתון ”שבעים”. סטפנוס ככל הנראה מזכיר נתון שלישי הכולל אנשים נוספים במשפחתו המורחבת של יעקב. יש הטוענים שהוא כולל ילדים ונכדים של בניו של יוסף — מנשה ואפרים — המוזכרים בתרגום השבעים של הכתוב בבר מ״ו:20. אחרים טוענים שהוא כולל את נשות בני יעקב, שהרי הכתוב בבר מ״ו:26 אינו כולל אותן ומציין זאת מפורשות. לכן ייתכן שהנתון ”שבעים וחמש” הוא מספר כולל. אך נתון זה אולי מבוסס על העתקים של התנ״ך שהיו נפוצים במאה הראשונה לספירה. זה שנים שהחוקרים יודעים ש”שבעים וחמש” הוא הנתון המופיע בתרגום השבעים ליוונית של הכתוב בבר מ״ו:27 ובשמ א׳:5. כמו כן, במאה ה־20 התגלו מגילות ים המלח ובתוכן שני קטעי כתבי יד בעברית הכוללים את הכתוב בשמ א׳:5, וגם בהם מופיע הנתון ”שבעים וחמש”. ייתכן שהנתון שהזכיר סטפנוס היה מבוסס על אחד מכתבים קדומים אלה. אין זה משנה איזה רעיון הוא הנכון, הנתון של סטפנוס פשוט משקף דרך אחרת למנות את מספרם הכולל של צאצאי יעקב.
15–21 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית מ״ח עד נ׳
”למבוגרים יש הרבה דברים טובים ללמד אותנו”
בנ–1–א 1246 §8
יעקב
זמן קצר לפני מותו בירך יעקב את נכדיו, בניו של יוסף, ובהדרכת אלוהים הציב את אפרים לפני מנשה, שהיה גדול יותר. ואז אמר ליוסף, אשר יקבל את החלק שניתן לבכור בנחלה, החלק הכפול: ”אני נותן לך חלקת אדמה אחת יותר מאשר לאחיך, אשר לקחתי מיד האמורים בחרבי ובקשתי” (בר מ״ח:1–22; דהא ה׳:1). מאחר שיעקב לא נלחם, אלא קנה מבניו של חמור את חלקת האדמה שבקרבת שכם (בר ל״ג:19, 20), נראה שהבטחה זו ליוסף הייתה ביטוי לאמונתו של יעקב. בהבטחתו דיבר בצורה נבואית על כיבוש עתידי של ארץ כנען בידי צאצאיו כאילו כבר נכבשה בחרבו ובקשתו שלו. (ראה אמורי.) החלק הכפול שקיבל יוסף בארץ כבושה זו היה מורכב משתי חלקות אדמה שהוקצו לשבטים אפרים ומנשה.
בנ–2–א 206 §1
אחרית הימים
נבואתו של יעקב על ערש דווי. כאשר אמר יעקב לבניו ”התאספו ואומר לכם מה יקרה לכם באחרית הימים”, כוונתו הייתה למועד העתידי שבו יחלו להתגשם דבריו (בר מ״ט:1). למעלה ממאתיים שנה קודם לכן אמר יהוה לאברם (אברהם) סבו של יעקב שצאצאיו יעונו למשך 400 שנה (בר ט״ו:13). לכן במקרה זה המועד העתידי שאותו כינה יעקב ”אחרית הימים” לא יכול היה להתחיל עד תום 400 שנות הסבל. (לפרטים נוספים על בראשית פרק מ״ט ראה המאמרים על בניו של יעקב לפי שמותיהם.) ניתן היה לצפות שלנבואה תהיה גם התגשמות מאוחרת יותר הנוגעת ל”ישראל השייכים לאלוהים” (גלט ו׳:16; רומ ט׳:6).
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 289 §2
בנימין
מיומנות הלחימה של צאצאי בנימין תוארה בנבואה שנתן יעקב על ערש דווי, אשר בה אמר באשר לבן אהוב זה: ”בנימין יוסיף לטרוף כזאב. בבוקר יאכל את הטרף, ובערב יחלק שלל” (בר מ״ט:27). לוחמים משבט בנימין הצטיינו במיומנותם בשימוש בקלע — הם היו מסוגלים לקלוע אבנים גם ביד ימינם וגם ביד שמאלם ולקלוע למטרה ”כחוט השערה” (שופ כ׳:16; דהא י״ב:2). השופט השמאלי אהוד, שהרג את המלך העריץ עגלון, היה משבט בנימין (שופ ג׳:15–21). ראוי לציין גם שהיה זה ”בבוקר” של ממלכת ישראל שמשבט בנימין, על אף היותו ”הקטן בשבטי ישראל”, יצא מלכה הראשון של ישראל, שאול בן קיש, אשר הוכיח עצמו כלוחם רב־עוצמה נגד הפלשתים (שמא ט׳:15–17, 21). באופן דומה, ”בערב”, בהקשר לעם ישראל, יצאו משבט בנימין המלכה אסתר וראש השרים מרדכי, אשר נטלו חלק בהושעת עם ישראל מהשמדה בימי האימפריה הפרסית (אסת ב׳:5–7).
29 ביוני עד 5 ביולי
אוצרות מדבר־אלוהים | שמות ד׳ עד ה׳
”אני אהיה איתך כאשר תדבר”
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–2–א 12 §5
יהוה
לכן ”לדעת” אין משמעו בהכרח רק להכיר מישהו או משהו. נבל האוויל ידע את שמו של דוד אך בכל זאת שאל: ”מיהו דוד?”, במובן של ”מיהו בכלל?” (שמא כ״ה:9–11; השווה שמב ח׳:13.) באותו אופן גם פרעה אמר למשה: ”מי הוא יהוה שאשמע בקולו לשלח את ישראל? אינני מכיר כלל את יהוה, וגם את ישראל לא אשלח” (שמ ה׳:1, 2). במילים אלה פרעה ככל הנראה התכוון שהוא אינו מכיר ביהוה כאל האמת או כמי שיש לו כל סמכות על מלך מצרים ועל ענייניו, ושהוא אינו מכיר בו כמי שיש לו הכוח להוציא לפועל את רצונו, אשר עליו הכריזו משה ואהרון. אך כעת פרעה וכל ארץ מצרים, וכן בני ישראל, ידעו את המשמעות האמיתית של שם זה, הישות העומדת מאחוריו. כפי שהראה יהוה למשה, הדבר יקרה בעקבות כך שהוא יממש את מטרתו באשר לישראל — הוא ישחרר אותם מעול עבדות, יעניק להם את הארץ המובטחת ובזאת יגשים את בריתו עם אבות אבותיהם. כך כפי שאמר אלוהים: ”אכן תדעו כי אני יהוה אלוהיכם” (שמ ו׳:4–8; ראה כול יכול).