חומות ירושלים

נחזור עכשיו כמה שנים אחורה ונדבר על נחמיה,‏ אחד המשרתים של המלך אַרְתַחְשַׁשְׂתָא.‏ נחמיה היה יהודי שחי בעיר הפרסית שׁוּשָׁן.‏ אחיו הגיע מיהודה עם חדשות רעות:‏ ’‏האנשים שחזרו לירושלים נמצאים בסכנה.‏ חומות העיר והשערים שהבבלים הרסו לא נבנו מחדש’‏.‏ נחמיה התעצב מאוד כשהוא שמע על כך.‏ הוא רצה ללכת לירושלים לעזור,‏ לכן הוא התפלל שהמלך ירשה לו ללכת.‏

יום אחד המלך שם לב שנחמיה נראה עצוב ושאל:‏ ’‏מה קרה לך?‏ אף פעם לא ראיתי אותך ככה’‏.‏ נחמיה אמר לו:‏ ’‏אני עצוב כי ירושלים,‏ העיר שלי,‏ הרוסה’‏.‏ המלך שאל:‏ ’‏איך אני יכול לעזור לך?‏’‏ נחמיה מייד התפלל בשקט,‏ ואז הוא אמר:‏ ’‏בבקשה,‏ תן לי ללכת לירושלים ולבנות את החומות שלה מחדש’‏.‏ המלך ארתחששתא אמר לנחמיה שהוא יכול ללכת,‏ ואפילו דאג לספק לו הגנה במהלך המסע הארוך.‏ המלך גם מינה את נחמיה למושל יהודה ונתן לו עצים כדי לבנות את שערי העיר.‏

כשנחמיה הגיע לירושלים,‏ הוא בדק את חומות העיר.‏ ואז הוא אסף את הכוהנים והמושלים ואמר להם:‏ ’‏המצב איום ונורא!‏ אנחנו חייבים להתחיל בעבודה’‏.‏ כולם הסכימו,‏ והם התחילו לבנות מחדש את החומות.‏

אבל חלק מהאויבים של בני ישראל צחקו עליהם ואמרו:‏ ’‏אפילו שועל יכול להפיל את החומות שאתם בונים’‏.‏ הפועלים התעלמו מהעלבונות והמשיכו בבנייה.‏ עם הזמן החומות נהיו גבוהות וחזקות יותר.‏

האויבים החליטו להגיע מכל מיני כיוונים ולהתקיף את ירושלים בהפתעה.‏ כשהיהודים שמעו על התוכנית שלהם,‏ הם פחדו מאוד.‏ אבל נחמיה אמר:‏ ’‏אל תפחדו.‏ יהוה איתנו’‏.‏ נחמיה הציב שומרים שיגנו על הפועלים,‏ והאויבים לא הצליחו לתקוף.‏

תוך 52 יום הם סיימו לבנות את החומות ואת השערים.‏ נחמיה הזמין את כל הלוויים להגיע לירושלים כדי לחגוג את סיום העבודות.‏ הוא סידר אותם בשתי מקהלות.‏ הם עלו אל החומה דרך המדרגות של שער המעיין,‏ ואז צעדו מסביב לעיר בכיוונים מנוגדים.‏ הם ניגנו בחצוצרה,‏ במצלתיים ובנבל ושרו ליהוה.‏ עזרא הלך עם קבוצה אחת,‏ ונחמיה הלך עם הקבוצה השנייה,‏ עד שהם נפגשו בבית המקדש.‏ כל העם — גברים,‏ נשים וילדים — הקריבו קורבנות ליהוה ושמחו מאוד.‏ קולות השמחה שלהם נשמעו מרחוק.‏