יהוה ראוי לתהילה נצחית
”בכל יום אברכך, ואהללה שמך לעולם ועֶד.” — תהלים קמ״ה:2.
1. מדוע היו לדוד סיבות רבות להלל את יהוה?
לדוד, משרתו הנאמן של יהוה, היו סיבות רבות להלל את אלהים. מלך ישראל מפורסם זה ידע על גדוּלתו וטוּבו של יהוה, והכיר בכך שמלכותו היא נצחית. האל העליון ראוי לתהילה על כך שהוא משביע רצון כל חי ומרעיף בחסד את טובו על משרתיו הנאמנים.
2. (א) כיצד ערוּך מזמור תהלים קמ״ה? (ב) באילו שאלות נדון?
2 דוד הסב תהילה מעין זו לאלהים במזמור קמ”ה בספר תהלים. מזמור זה הינו ’אקרוסטיכון’, משמע הדבר שכל פסוק מתחיל באות חדשה על־פי סדר האלף־בית, להוציא את האות ’נוּן’. יתכן שעריכה אקרוסטית זו של החומר נועדה לשמש כאמצעי־עזר לזיכרון. מזמור זה מפאר ומהלל את שמו של יהוה, כמו, לדוגמה, פסוק 2, האומר: ”בכל יום אברכך, ואהללה שמך לעולם ועד.” אך, כיצד יכול הוא להשפיע על חיינו? כיצד יכול הוא להדק את יחסינו עם אלהים? על־מנת לברר זאת, נדון במאמר זה בפסוקים 1 עד 10.
”ולגדוּלתו אין חקר”
3. בדומה לדוד, מה חבים אנו ל’אלהינו המלך’, ומדוע?
3 על־אף היותו מלך, הכיר דוד בריבונותו של יהוה, באמרו: ”ארומִמך, אלוהי המלך, ואברכה שמך לעולם ועד.” (תהלים קמ״ה:1) תוך אותה יראת־כבוד, מעלים עדי־יהוה על נס כיום את שמו של אלהים, ומהללים אותו ברחבי תבל. השתתפות נמרצת בפעילות זו מעשירה את חיינו. בדומה לדוד, אנו חבים ליהוה ציות וכניעה כ’אלהינו מלכנו’. אכן, כן! כי הרי הוא ”מלך עולם”. (ירמיהו י׳:10; תהלים י׳:16) יתרה מזאת, ”דוד” הגדול יותר, הלא הוא ישוע המשיח, המולך מ”הר ציון” השמימי מאז שנת 1914, מציב לנו דוגמה ומופת של כניעה ליהוה, המלך הנצחי.
4. כיצד נוכל ’לברך את שם אלהים’?
4 דוד ציין ש’יברך את שמו’ של אלהים. כיצד אפשרי הדבר עבור אדם בר־תמותה? ובכן, בין היתר, ’לברך’ מישהו משמעו לשבחו. בברכנו את שם אלהים, אנו מגלים את אהבתנו העזה כלפיו וכלפי שמו הקדוש, יהוה. לעולם איננו מתלוננים על דרכיו; לעולם איננו מוצאים בו דופי; לעולם איננו מטילים ספק בטוּבו. רק אם טיפחנו גישה מעין זו, הקדשנו את חיינו ליהוה ושמרנו על נאמנותנו כעדיו הטבולים, יכולים אנו להצהיר, יחד עם דוד, ש’נברך את שם אלהים לעולם ועד.’ אם נשמור על יחסינו התקינים עם אלהים, נמשיך לזכות באהבתו ובמתת חיי־הנצח, ועקב כך לאפשרות לברך את יהוה ”לעולם ועד”. — יהודה 20, 21.
5. כיצד צריך הרצון לברך את יהוה ”בכל יום” להשפיע עלינו?
5 אם אנו באמת ובתמים אוהבים את בוראנו, נאמר יחד עם דוד: ”בכל יום אברכך, ואהללה שמך לעולם ועד.” (תהלים קמ״ה:2) עד כמה עקר יהא היום שבמרוצתו לא נברך את שם אלהים! הבה לעולם לא נהיה כה עסוקים או טרודים בענייני־דיומא, עד כי נימנע מלדבר בזכות אבינו השמימי או מלפנות אליו בתפילה מדי יום ביומו. ישוע רמז שעלינו להתפלל לאלהים מדי יום, כשכלל ב’תפילה לדוגמה’ את הבקשה: ”את לחם חוקנו תן לנו יום יום.” (לוקס י״א:3) רבים המשרתים בשירות מלא מהללים את אלהים מדי יום ביומו כשהם עסוקים בקביעות בפעילות ההטפה המשיחית. אך, תהיינה אשר תהיינה נסיבותינו, על לבנו להניענו להלל את אלהים בדרך כלשהי מדי יום. צא וחשוב! כעדיו המוקדשים של יהוה בעלי התקווה לחיי־נצח, ניצבת לפנינו התוחלת הנפלאה שנוכל להמשיך להלל ולשבח את שמו לעולמי־עולמים. — יוחנן י״ז:3.
6. מדוע יהוה הוא ”מהוּלל מאוד”?
6 אכן, קיימות כל הסיבות להלל את אלהים כל היום, כשם שדוד הוסיף: ”גדול יהוה ומהוּלל מאוד, ולגדוּלתו אין חקר.” (תהלים קמ״ה:3) גדולתו של יהוה כה אדירה שאין דומה לה, וריבונותו היא מוחלטת. המלך הבבלי נבוכדנאצר נאלץ להודות בכך, בזה הלשון: ”אין מי שימחֶה בידו [של אלהים] ויאמר לו: ’מה עשית?’” (דניאל ד׳:31, 32) נאמר על יהוה: ”נורא הוא על כל אלהים.” (תהלים צ״ו:4) אין פלא, איפוא, שהוא ”מהוּלל מאוד”. בעצם, אין מלים שהן מדי נשגבות בהללנו את יהוה! הוא ראוי לתהילה לא־מוגבלת ואינסופית.
7. מה מוכיח ש”לגדוּלתו אין חקר”?
7 נאמר על יהוה כי ”לגדוּלתו אין חקר.” כמובן, אין גדולתו נובעת מממדי גופו הרוחני, אלא מתכונותיו המושלמות כאל עליון. אכן, פלא מלאכת הבריאה שלו הוא מעבר לתפיסתנו. באשר למיבנה גופנו, הודה דוד: ”נוראות נפליתי”, כלומר, נעשיתי באופן נפלא ונורא. (תהלים קל״ט:14; איוב ט׳:10; ל״ז:5) יתרה מזאת, יהוה נוהג בגדוּלה! הוא מקיים בנאמנות את הבטחותיו ותוך אהבה מגלה לנו את מטרותיו. ובכל זאת, לעולם לא נדע את הכל אודות אלהים. אך, במהלך נצח־הנצחים נוכל להמשיך להרבות בידע עליו, על בריאתו ועל מטרותיו. — רומיים י״א:33–36.
”דור לדור ישבח מעשיך”
8. (א) כיצד שיבחו את פעלי יהוה מ”דור לדור”? (ב) אם אנו מלמדים את ילדינו על מעשיו ופעליו האדירים של יהוה, כיצד יראו הם את השירות ליהוה? (ג) בתור ”דור” מאושר, מה עשתה השארית המשוחה?
8 כה רבות מצא דוד לומר בשבחו את האל אשר לגדולתו אין חקר, שהמשיך: ”דור לדור ישבח מעשיך, וגבוּרותיך יגידו.” (תהלים קמ״ה:4) דורות רבים בזה אחר זה שיבחו את מעשי יהוה ושבו וסיפרו על פעליו האדירים. מה רבה זכותנו הנפלאה לספר על מעשיו אלה לאנשים איתם אנו מנהלים שיעור־מקרא ביתי! למשל, ניתן להבהיר להם שאלהים הוא שברא את הכל. (בראשית א׳:1 עד ב׳:25; ההתגלות ד׳:11) נוכל, כמו־כן, לספר על פעליו המופלאים כשגאל את בני־ישראל משעבוד במצרים, עזר להם להביס את אויביהם הכנעניים, הגן עליהם מפני טבח המוני בפרס הקדומה, וכן הלאה. (שמות י״ג:8–10; שופטים ד׳:15; אסתר ט׳:15–17) בנוסף לכך, האין אנו חשים דחף עז לספר גם לילדינו, ה”דור” הבא, על פעליו ומעשיו של יהוה? אם אנו מדריכים את ילדינו בדרך זו, והם רואים שאנו משרתים את אלהים בשמחה, סביר להניח שהם יתייחסו לשירות יהוה כדבר המסב הנאה, ובגדלם ’תהיה חדוות יהוה מעוּזם’. (נחמיה ח׳:10; תהלים ע״ח:1–4) השארית המשוחה מהווה ”דור” מאושר אחד של עדי־יהוה, המשבח את מעשיו של אלהים באוזני ’ההמון הרב’ המהווה חלק מה”דור” שיירש את גן־העדן עלי־אדמות. — ההתגלות ז׳:9.
9. בהביטנו במעשיו ובפעליו הנפלאים של אלהים, במה יכולים אנו להיות בטוחים?
9 בהרהרנו במעשיו ופעליו האדירים של אלהים, אנו משוכנעים יותר ויותר ”כי לא ייטוֹש יהוה את עמו בעבור שמו הגדול.” (שמואל א׳. י״ב:22; תהלים צ״ד:14) כשאנו ניצבים בפני מבחנים, קשיים ורדיפות, נוכל לסמוך על כך ש”שלום אלהים” ינצור את לבנו ואת מחשבותינו. (פיליפים ד׳:6, 7) לכן, עד כמה נאות יהיה שנספר לזולת אודות אבינו השמימי האוהב, החוסה עלינו!
10. מה כלול בין ’נפלאותיו’ של יהוה, וכיצד נוכל להפיק תועלת מהירהורים בהן?
10 מן הראוי שנקדיש זמן להירהורים בהודו ובהדרו של יהוה, שכן כדברי דוד: ”הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה.” (תהלים קמ״ה:5) משמע הפועל ”אשיחה” כאן יכול להיות ”לערוך דו־שיח” או ”להרהר”. (מילון אטימולוגי עברי־אנגלי מקיף, מאת ארנסט קליין) כבודו של אלהים מעורר יראה ואין שני לו. (איוב ל״ז:22; תהלים קמ״ח:13) דוד הירהר בהודו והדרו של יהוה. כמו־כן, התעניין המשורר עמוקות ב’נפלאותיו’ של יהוה, בפלאים שחולל אלהים. הדבר כולל גם את מעלת הצדק האלוהי שנתגלתה בהשמדת חוטאים ובשמירה על הנאמנים, כמו בימי המבול. (בראשית ז׳:20–24; פטרוס ב׳. ב׳:9) הירהורים בפעלים מעין אלה מחזקים את יחסינו עם יהוה ומכשירים אותנו לספר לאחרים על כבודו ונפלאותיו. במרוצת 40 יום ששהה במדבר, ישוע חיסן את עצמו מפני פיתויים כשהירהר בדברים שהובהרו לו כשהשמים נפתחו. (מתי ג׳:13 עד ד׳:11) לאחר־מכן, שוחח ישוע עם אחרים על הדר כבודו ונפלאותיו של יהוה.
11. (א) מדוע נפל פחד על תושבי יריחו? (ב) באיזו רוח מדברים עדי־יהוה על ’עזוּז נוראותיו’ של אלהים ועל ’גדוּלתו’?
11 בשיחותינו על הדר כבודו ופעליו של אלהים, אנו מעוררים אחרים לדבר עליהם. דוד אמר: ”ועזוז [עוֹז] נוראותיך יאמֵרו; וגדוּלתך אספרנה.” (תהלים קמ״ה:6) רחב דיברה על האימה שנפלה על תושבי יריחו בשמעם כיצד הציל יהוה את בני־ישראל בים־סוף, ועל כך שהעניק להם נצחונות על שני מלכים אמוריים. הדבר עורר, בוודאי, שיחות רבות בקרב אנשי יריחו ביחס ל’עוז נוראותיו’ של יהוה. (יהושע ב׳:9–11) וקרוב לוודאי שגם ’הצרה הגדולה’ הממשמשת ובאה תימנה עם ’נוראותיו’. (מתי כ״ד:21) ברם, אותם הדברים המעוררים מורא בקרב אנשים שהתרחקו מאלהים, דווקא מטפחים ”יראת יהוה” בלבם של שוחרי־צדק, היינו, יראת־כבוד חיובית כלפיו. (משלי א׳:7) תוך רוח זו של יראת־שמים, מדברים עדי־יהוה על גילויים של עוז אלהים. בעצם, נושא השיחות בין המשוחים לבין עמיתיהם בעלי התקווה הארצית, נסוב בעיקר בבורא מחולל הנפלאות! ואפילו רדיפות אינן מונעות מהם מלספר לזולת על דברים אלה ועל ’גדוּלתו’ של יהוה. — מעשי־השליחים ד׳:18–31; ה׳:29.
הלל את יהוה על טוּבו
12. מה מביעים אנו, לאור טוּבו של יהוה?
12 אלהים ראוי לתהילה לא רק בשל גדולתו, אלא גם בזכות טוּבו וצידקתו. דוד כתב: ”זכר רב טוּבך יביעו וצידקתך ירננו.” (תהלים קמ״ה:7) טוּבו של יהוה כה רב עד כי אנו ’מביעים’ ביטויי הערכה עליו ברננה. הפועל ”להביע” רומז על זרם מים עז הפורץ מתוך מעיין. הבה נביע כל העת תהילה לאלהים, תוך הודייה, בדומה לנחל שוטף וזורם. (משלי י״ח:4) אך, לרעתם הרוחנית החמורה, בני־ישראל שכחו את טוּבו של יהוה. (תהלים ק״ו:13–43) לעומתם, הבה יביע לבבנו ביטויי הכרת־תודה, כך שנשפיע על אחרים להתחרט על מעשיהם הפסולים כשייווכחו עד כמה מיטיב יהוה עם עדיו המוקדשים. — רומיים ב׳:4.
13. כיצד משפיעים עלינו גילויי משפט וצדק מאת אלהים?
13 הבה יניעו אותנו ’לרנן’ גם גילויי המשפט והצדק האלוהיים. אם אנו חשים כך, נבקש ראשונה לא רק את מלכותו של אלהים אלא גם את צידקתו. נחפוץ תמיד שהתנהגותנו תסב תהילה ליהוה. אכן, נהיה מכריזים קבועים של בשורת המלכות, עתירי־פועל בשירות אלהים. לעולם אל תהא תהילתנו ליהוה טמונה ב’קבר’ של שתיקה. — מתי ו׳:33; קורינתים א׳. ט״ו:58; עברים י׳:23.
”חנוּן ורחוּם יהוה”
14. מה הן הראיות לכך שיהוה הינו אל ”חנון ורחום”?
14 בציינו תכונות ראויות־לשבח נוספות המאפיינות את אלהים, הוסיף דוד: ”חנון ורחום יהוה, ארך־אפיים וּגדָל חסד.” (תהלים קמ״ה:8) אלהים הינו אל חנון בכך שהוא כליל השלימות והנדיבות. (מתי י״ט:17; יעקב א׳:5) הוא מבצע מעשים טובים, אפילו למען אלה שאינם משרתים אותו. (מעשי־השליחים י״ד:14–17) יהוה גם רחום וסלחן, ”זכור [לו] כי עפר אנחנו.” אין הוא מזלזל בלב שבור או נוהג בנו על־פי חומרת חטאינו, אלא מתייחס אלינו ברחמנות העולה בהרבה אפילו על זו של אב אנושי אוהב ביותר. (תהלים נ״א:19; ק״ג:10–14) יהוה גילה את רחמיו בצורה הנעלה ביותר בכך ששלח את בנו האהוב כדי שימות למעננו, כאמצעי להתרצוּת בינינו לבין אלהים, ובכך לאפשר לנו באמת ’לטעום’ את רחמנותו! — רומיים ה׳:6–11.
15. מדוע ניתן לומר שיהוה אלהים הוא ”ארך־אפיים וגדל חסד”?
15 אבינו השמימי הוא ארך־אפיים. לעולם אינו שופך זעם חסר־מעצורים. על יהוה נאמר גם שהוא ”גדל חסד.” המלה ”חסד” מורה על נדיבות הנובעת מאהבה ומדבקות במטרה מסוימת. הוא דבק בה בנאמנות עד שהוא משיג את מטרתו. ניתן להגדיר ”חסד” כ”אהבה נאמנה”. בין היתר, חסדו של אלהים, כלומר, אהבתו הנאמנה, מתבטא בפעלי גאולה, הצלה, הגנה, הקלה בעת מצוקה, ומחילה לחטאים בזכות קרבן־הכופר. (תהלים ו׳:5; כ״ה:7; ל״א:17, 22; מ׳:12; ס״א:8; קי״ט:88, 159; קמ״ג:12; יוחנן ג׳:16) למשל, העובדה שיהוה לא הביא את מלחמת הר־מגידון מיד עם סיום המלחמה שנערכה בשמים, איפשרה להמונים לזכות בישועה — האין זה מהווה ביטוי נעלה של חסד אלהים? — ההתגלות י״ב:7–12; פטרוס ב׳. ג׳:15.
16. כיצד הוכח ש”טוב יהוה לכל”?
16 לאור רחמיו של אלהים, ניתן לומר שהוא פועל תמיד ברוחב לב. דוד הצהיר: ”טוֹב יהוה לכל, ורחמיו על כל מעשיו.” (תהלים קמ״ה:9) אלהים נהג בטוב כלפי בני־ישראל. בעצם, ”הוא מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים.” (מתי ה׳:43–45) עוד בגן־עדן, יהוה הבטיח ”זרע” שיהווה מקור ברכה. מאוחר יותר, אמר לאברהם: ”והתברכו בזרעך כל גויי הארץ.” (בראשית ג׳:15; כ״ב:18) טובו של אלהים הוא כה רב גם ב”עת קץ” זו, עד כי כל אדם יכול להיענות להזמנה: ”בוא! ... והחפץ יקח נא מים חיים חינם.” (דניאל י״ב:4; ההתגלות כ״ב:17) יהוה נכון להעניק מטובו כלפי כל יצור בר־דעת, ויש בטובו כדי לקרב אותנו אליו.
17. באיזה מובן ”רחמיו על כל מעשיו”?
17 ”רחמיו [של יהוה] על כל מעשיו”, בכך שהוא מספק בשפע את צרכיהם הן של בני־אדם והן של בעלי־חיים. הוא ”נותן לחם לכל בשר.” (תהלים קל״ו:25; קמ״ז:9) אלהים אינו אל המכבד עשירים ומזלזל באביונים, מרומם יהירים ובז לשפלי־רוח, מגביה אווילים ומשפיל חכמים. בני־אדם חוטאים נוהגים כך, אך לא כן אבינו השמימי הרחום. (תהלים ק״ב:18; צפניה ג׳:11, 12; קהלת י׳:5–7) רחמנותו, טובו וחסדו של אלהים מתגלים במידה כה נרחבת באפשרו לנו ישועה באמצעות קרבן־הכופר של בנו האהוב! — יוחנן א׳. ד׳:9, 10.
”וחסידיך יברכוכה”
18. (א) כיצד כל פעליו של יהוה ’מודים’ לו? (ב) מתי יהא זה נאות להודות ליהוה?
18 אלהים ראוי לתהילה מכל עבר, כשם שציין דוד: ”יודוך יהוה כל מעשיך, וחסידיך יברכוכה.” (תהלים קמ״ה:10) פעליו של אלהים ’מודים’ לו או משבחים אותו, כשם שבית נאה מדבר בזכות בונהו וכד יפה מעיד על קדר מיומן. (השווה עברים ג׳:4; ישעיהו כ״ט:16; ס״ד:7.) כה נפלאים פעליו של יהוה עד כי הם הניעו מלאכים ובני־אדם לשבחו. המלאכים, בני־האלהים השמימיים, הריעו ליהוה כאשר ייסד את כדור־הארץ. (איוב ל״ח:4–7) דוד כתב ש”השמים מספרים כבוד אל, ומעשה־ידיו מגיד הרקיע.” (תהלים י״ט:2–7) יש סיבה לפאר את יהוה בראותנו נץ החג לו ברקיע או צבי המקפץ במדרון גבעה ירקרקה. (איוב ל״ט:26; שיר־השירים ב׳:17) הודייה ושבח הם במקומם גם כאשר אנו קוצרים תבואה או נהנים מארוחה טובה יחד עם ידידים. (תהלים ע״ב:16; משלי ט״ו:17) כמו־כן, גופנו המעוצב להפליא יש בו כדי להניענו להביע דברי שבח והכרת־תודה לאלהים. — תהלים קל״ט:14–16.
19. מי הם ’חסידיו’, ומה מבצעים הם?
19 היום ’חסידיו’ משוחי־הרוח של יהוה עלי־אדמות מברכים אותו. הם מדברים בזכותו ומצפים בכליון־עיניים לעת בה ייעשה רצונו בארץ כמו שבשמים. (מתי ו׳:9, 10) בעוד שהמשוחים מספרים לכל על פעליו המופלאים של אלהים, נענה לכך ’ההמון הרב’ במספרים הולכים וגדלים. ביחד עם המשוחים הנאמנים, משרתים הם בהתלהבות כמכריזי המלכות. האם הכרת־תודה מניעה אותך ליטול חלק קבוע בפעילות זו של הסבת תהילה לאלהים?
20. (א) כיצד יקוּדש שם יהוה? (ב) אילו שאלות נוספות ניתן עוד לבחון בנוגע למזמור קמ״ה?
20 בתור עדי־יהוה, דומים אנו לדוד המלך בהסבת תהילה לאלהים. לגבינו, קידוש שמו הנשגב של יהוה והענקת שבח לו הם בראש מעיינינו. מאחר שהמלכות תקדש את שמו של אלהים, עיקר־אמונה מקראי זה ביחס למלכות מהווה היבט בולט בבשורה הטובה אותה אנו מכריזים. האם מזמור תהלים קמ״ה מעניק הארה רוחנית בנושא זה? מה יגלה בפנינו המשך דיוננו במזמור זה? באילו דרכים אחרות מוכיח המזמור שיהוה אכן ראוי לתהילה נצחית?
(מקור המאמר: 1990/9/15)
מה הן הערותיך?
◻ כיצד נוכל לברך את שם יהוה?
◻ מה הם כמה מפעליו הראויים־לציון של אלהים?
◻ כיצד נפעל אם אנו מעריכים את טוּבו של יהוה?
◻ באילו דרכים גילה יהוה את רחמיו?
[תמונה בעמוד 5]
האם אתה מספר לילדיך על פעליו הנאדרים של יהוה, כשם שעשו הורים בעם־ישראל הקדום?
[תמונה בעמוד 7]
כשם שבית בנוי היטב מסב שבחים לבונהו, כך פעליו של יהוה מפארים את שמו