דבוק במופת שהציב ישוע
”מופת נתתי לכם כדי שתעשו גם אתם כמו שעשיתי לכם” (יוחנן י״ג:15).
1. מדוע ישוע משמש מופת לחיקוי עבור המשיחיים?
בכל תולדות האנושות, חי אדם אחד בלבד שלא חטא מימיו. זהו ישוע. מלבדו, ”אין אדם אשר לא יֶחֱטָא” (מלכים א׳. ח׳:46; רומים ג׳:23). משום כך, המשיחיים האמיתיים רואים בישוע מופת מושלם לחיקוי. ישוע עצמו, זמן קצר לפני מותו, ב־י”ד בניסן 33 לספירה, ביקש מתלמידיו ללכת בעקבותיו. הוא ציין: ”מופת נתתי לכם כדי שתעשו גם אתם כמו שעשיתי לכם” (יוחנן י״ג:15). באותו לילה אחרון הזכיר ישוע מספר דרכים שבהן המשיחיים צריכים לעשות כל מאמץ להידמות לו. במאמר זה נדון בכמה מהן.
הצורך בענווה
2, 3. באילו דרכים היה ישוע מופת מושלם לענווה?
2 כאשר האיץ ישוע בתלמידיו לנהוג על־פי המופת שהותיר להם, עיקר דבריו נגע לענווה. לא אחת יעץ לתלמידיו להיות ענווים, ובליל ה־י”ד בניסן, רחץ את רגלי שליחיו כדרך להמחשת ענוותו. אחר כך אמר: ”אם אני, האדון והמורה, רחצתי את רגליכם, גם אתם חייבים לרחוץ זה את רגלי זה” (יוחנן י״ג:14). בהמשך, הורה לתלמידיו לחקות את המופת שהציב. ואכן היה זה מופת של ענווה!
3 השליח פאולוס מספר לנו שלפני בואו אל העולם, היה ישוע ”קיים בדמות אלוהים”. למרות זאת, הריק עצמו ונעשה לאדם פשוט. יתרה מכך, הוא ”השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות [”בעמוד הוקעה”, ע״ח]” (פיליפים ב׳:6–8). חשוב על כך לרגע. ישוע, הדמות השנייה בחשיבותה ביקום כולו, הסכים להיות במדרגה נמוכה מן המלאכים, להיוולד כתינוק חסר ישע, לגדול ולהישמע להורים בלתי מושלמים ובסופו של דבר למות כפושע בזוי (קולוסים א׳:15, 16; עברים ב׳:6, 7). איזו ענווה! הניתן לחקות ”הלך רוח” זה ולטפח ”נמיכות רוח”? (פיליפים ב׳:3–5). כן, אך אין זו משימה קלה.
4. מאילו גורמים מתמלאים אנשים גאווה, אך מדוע הגאווה מסוכנת?
4 הגאווה היא ההיפך מענווה (משלי ו׳:16–19). בעטייה נפל השטן (טימותיאוס א׳. ג׳:6). נקל לה להכות שורשים בלב האדם, וקשה לעוקרם. אנשים מתמלאים גאווה בשל ארצם, גזעם, נכסיהם, השכלתם, הישגיהם החילוניים, מעמדם החברתי, חזותם, יכולותיהם האתלטיות ומגורמים רבים אחרים. אך מאומה מן הדברים הללו אינו חשוב ליהוה (קורינתים א׳. ד׳:7). ואם גורמים אלה מציפים אותנו ברגשי גאווה, מעיב הדבר על יחסינו עימו. ”רם יהוה, ושפל יראה; וגבוה ממרחק יְיֵדָע” (תהלים קל״ח:6; משלי ח׳:13).
ענווים במחיצת אחינו
5. מדוע חיוני שזקני־הקהילה יהיו ענווים?
5 אל נרשה לתרומותינו, להישגינו בשירות יהוה וכן לתפקידינו בקהילה, לעורר בנו גאווה (דברי הימים א׳. כ״ט:14; טימותיאוס א׳. ו׳:17, 18). למעשה, ככל שאחריותנו גדלה, נדרשת מאיתנו ענווה רבה יותר. השליח פטרוס קרא לזקני־הקהילה שלא יהיו ’כרודנים על מה שהופקד בידם, אלא שיהיו מופת לצאן’ (פטרוס א׳. ה׳:3). זקני־הקהילה מתמנים לשמש כמשרתים וכאנשי מופת ולא כאדונים ומושלים (לוקס כ״ב:24–26; קורינתים ב׳. א׳:24).
6. באילו תחומים בחיי המשיחי דרושה ענווה?
6 לא רק זקני־הקהילה נדרשים לענווה. אל הצעירים, אשר עלולים להתגאות בתפיסתם המהירה ובגופם החזק בהשוואה לקשישים, כתב פטרוס: ”חיגרו כולכם נמיכות רוח איש כלפי רעהו, כי אלוהים ללצים הוא יליץ ולענווים ייתן חן” (פטרוס א׳. ה׳:5). ענווה כדוגמת המשיח חיונית לכול. דרושה ענווה לבשר את הבשורה, בייחוד לנוכח אדישות או עוינות. דרושה ענווה לקבל תיקון או לפשט את חיינו כדי להגביר את חלקנו בשירות. בנוסף לכך, אנו זקוקים לענווה, לאמונה ולאומץ לב לעמוד מול פרסום שלילי, התקפות משפטיות או רדיפות אלימות (פטרוס א׳. ה׳:6).
7, 8. באילו דרכים נוכל לפתח ענווה?
7 כיצד יכול אדם להתגבר על הגאווה ו’בנמיכות רוח לחשוב את רעהו לנכבד ממנו’? (פיליפים ב׳:3) עליו לראות את עצמו מבעד לעיניו של יהוה. ישוע הבהיר מהי הראייה העצמית הנכונה. הוא אמר: ”גם אתם, לאחר עשותכם את כל שצוּויתם, אימרו: ’עבדים אנחנו ותוּ לא, עשינו מה שמחובתנו לעשות’” (לוקס י״ז:10). זכור, כל אשר נעשה לא יִשווה להישגיו של ישוע. ובכל זאת, ישוע היה עניו.
8 כמו כן, ניתן לבקש מיהוה שיעזור לנו לטפח ראייה עצמית נכונה. נוכל להתפלל כמו מחבר התהלים: ”טוּב, טעם [בינה] ודעת למדני, כי במצוותיך האמנתי” (תהלים קי״ט:66). יהוה יעזור לנו לראות את עצמנו באופן הגיוני ומאוזן, ויברך אותנו על ענוותנו (משלי י״ח:12). ישוע אמר: ”המרומם את עצמו יושפל והמשפיל את עצמו ירומם” (מתי כ״ג:12).
השקפה נכונה באשר לטוב ולרע
9. מה הייתה השקפתו של ישוע ביחס לטוב ולרע?
9 אף שחי 33 שנה במחיצת בני אדם חסרי שלמות, נותר ישוע ”בלי חטא” (עברים ד׳:15). למעשה, בנבואתו על המשיח, אמר מחבר התהלים: ”אהבת צדק, ותשנא רשע” (תהלים מ״ה:8; עברים א׳:9). גם בעניין זה שואפים המשיחיים לחקות את ישוע. לא זו בלבד שהם יודעים להבחין בין טוב לרע; הם אף שונאים את הרע ואוהבים את הטוב (עמוס ה׳:15). הדבר מסייע להם להיאבק בנטיותיהם השליליות אשר טבועות בהם מבטן ומלידה (בראשית ח׳:21; רומים ז׳:21–25).
10. אם נעשה שוב ושוב מעשי ”עוולה” ללא כל חרטה, מה ניתן לומר על גישתנו?
10 ישוע אמר לנקדימון הפרוש: ”כל עושה עוולה שונא את האור ואינו בא אל האור פן יוכחו מעשיו. אולם עושה האמת בא אל האור למען ייגלו מעשיו כי נעשו באלוהים” (יוחנן ג׳:20, 21). צא וחשוב: יוחנן זיהה את ישוע כ”אור האמיתי, המאיר לכל אדם” (יוחנן א׳:9, 10). ישוע אמר שאם אנו עושים מעשי ”עוולה” — מעשים פסולים שאינם מקובלים על אלוהים — הרי שאנו שונאים את האור. התוכל להעלות על הדעת לשנוא את ישוע ואת כל מה שהוא מייצג? זו עמדתם של מי שהחטא הפך אצלם להרגל ושאין בהם כל חרטה. אולי אין הם רואים כך את פני הדברים, אך ברור שכך ישוע רואה זאת.
כיצד לטפח את השקפתו של ישוע ביחס לטוב ולרע
11. מה עלינו לעשות כדי לטפח את השקפת ישוע ביחס לטוב ולרע?
11 אנו זקוקים להבנה ברורה באשר להגדרת הטוב והרע מנקודת מבטו של יהוה. כדי לרכוש הבנה זו, אין לנו אלא ללמוד את דבר־אלוהים, המקרא. במהלך הלימוד עלינו להתפלל כדוגמת מחבר התהלים: ”דרכיך, יהוה, הודיעני; אורחותיך למדני” (תהלים כ״ה:4). אך אל תשכח שהשטן מתעה (קורינתים ב׳. י״א:14). הוא עלול להסוות את הרע ולגרום לו להיראות טוב בעיני משיחי לא־זהיר. על כן, מן הצורך לחשוב לעומק על מה שאנו לומדים ולהישמע היטב לעצות שמטעם ”העבד הנאמן” (מתי כ״ד:45–47). הלימוד, התפילות וההרהורים בנלמד יעזרו לנו לגדול ולהגיע לבגרות ולהימנות עם אלה אשר ”חושיהם הורגלו על־ידי הניסיון המעשי להבחין בין טוב לרע” (עברים ה׳:14). רק כך ניטֶה לשנוא את הרע ולאהוב את הטוב.
12. איזו עצה מקראית מסייעת לנו שלא לעשות את הרע?
12 אם נשנא את הרע, לא נרשה לתאוות הרעות לצמוח בלבבנו. שנים רבות לאחר מותו של ישוע, כתב השליח יוחנן: ”אל תאהבו את העולם, אף לא את מה שבעולם. איש אם יאהב את העולם אין בו אהבת האב; כי כל אשר בעולם — תאוות בשרים, תאוות העיניים וגאוות הנכסים — לא מן האב הוא כי אם מן העולם” (יוחנן א׳. ב׳:15, 16).
13, 14. (א) מדוע מסוכן למשיחיים לאהוב את מה שבעולם? (ב) כיצד נוכל להימנע מטיפוח אהבה כלפי מה שבעולם?
13 יש שיאמרו שלא כל מה שבעולם פסול. למרות זאת, העולם ומוקדי המשיכה שבו עלולים בנקל להסיח את דעתנו משירות יהוה. מכל מה שמספק העולם, אין דבר וחצי דבר שתכליתו לקרב אותנו אל אלוהים. אם אהבתנו אל מה שבעולם גוברת, גם אל דברים שאינם פסולים כשלעצמם, אנו עומדים על עברי פי פחת (טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10). חוץ מזה, חלק ניכר ממה שבעולם באמת רע ועלול להשחיתנו. אם נצפה בסרטים או בתוכניות טלוויזיה המבליטים אלימות, חומרנות או אי־מוסריות מינית, הם עלולים להצטייר בעינינו כדבר מקובל, ועם הזמן כגורם מפתה. אם נתרועע עם אנשים שעיקר מעייניהם נתונים לשיפור סגנון החיים או לקידום הזדמנויות עסקיות, קיימת הסכנה שהדברים הללו יקבלו עדיפות עליונה גם אצלנו (מתי ו׳:24; קורינתים א׳. ט״ו:33).
14 מצד שני, אם דבר יהוה מסב לנו הנאה מרובה, ’תאוות הבשרים, תאוות העיניים וגאוות הנכסים’ יאבדו מקסמם. בנוסף לכך, אם נבלה בחברת מי שמעמידים את ענייני מלכות אלוהים לפני כל דבר אחר בחיים, נידמה להם: נאהב את מה שאהוב עליהם ונימנע ממה שהם נמנעים (תהלים ט״ו:4; משלי י״ג:20).
15. כיצד אהבת הצדק ושנאת הרֶשע יחזקו אותנו כפי שחיזקו את ישוע?
15 שנאת הרֶשע ואהבת הצדק סייעו לישוע למקד את עיניו ב”שמחה הערוכה לפניו” (עברים י״ב:2). הוא הדין לגבינו. אנו יודעים כי ”העולם עובר עם תאוותיו”. כל סיפוק שהעולם מציע אינו אלא זמני. אך ”העושה את רצון אלוהים עומד לעד” (יוחנן א׳. ב׳:17). ישוע עשה את רצון אלוהים, וכך סלל בפני בני האדם את הדרך לרשת חיי עולם (יוחנן א׳. ה׳:13). הבה נחקה אותו ונפיק תועלת מנאמנותו.
עמידה ברדיפות
16. מדוע קרא ישוע לתלמידיו לאהוב זה את זה?
16 ישוע הצביע על דרך נוספת שבה תלמידיו ילכו בעקבותיו. הוא אמר: ”זאת מצוותי: אהבו זה את זה כמו שאני אהבתי אתכם” (יוחנן ט״ו:12, 13, 17). קיימות סיבות רבות לכך שהמשיחיים אוהבים את אחיהם. כשאמר את המילים הללו, חשב ישוע בראש ובראשונה על השנאה שתכוּון אליהם מצד העולם. הוא ציין: ”אם העולם שונא אתכם, דעו כי אותי שנא ראשונה. ... עבד אינו גדול מאדוניו. אם אותי רדפו, גם אתכם ירדפו” (יוחנן ט״ו:18, 20). גם ברדיפות דומים המשיחיים לישוע. עליהם לרקום ביניהם קשרי אהבה חזקים שיעזרו להם לעמוד בפני השנאה.
17. מדוע העולם שונא את המשיחיים האמיתיים?
17 מדוע העולם שונא את המשיחיים? משום שבדומה לישוע אין הם חלק ”מן העולם” (יוחנן י״ז:14, 16). הם ניטראליים בעניינים צבאיים או פוליטיים, והם מקיימים את עקרונות המקרא הדורשים מהם לכבד את קדושת החיים ולהקפיד על קוד מוסרי גבוה (מעשי השליחים ט״ו:28, 29; קורינתים א׳. ו׳:9–11). מטרותיהם העיקריות הן רוחניות ולא חומריות. הם חיים בעולם, אבל כפי שכתב פאולוס אין הם ’נהנים ממנו׳ עד תום (קורינתים א׳. ז׳:31). יש המביעים הערכה על אמות המידה הגבוהות של עדי־יהוה. אך עדי־יהוה אינם מתפשרים כדי לזכות בהערצה או כדי למצוא חן בעיני אחרים. עקב כך, רוב האנשים בעולם אינם מבינים אותם, ורבים שונאים אותם.
18, 19. כיצד מתמודדים המשיחיים עם התנגדות ורדיפות על־פי המופת שהציב ישוע?
18 שליחי ישוע היו עדים לשנאתו היוקדת של העולם בעת מעצרו והוצאתו להורג של ישוע, וראו כיצד הוא התמודד עם השנאה. בגן גת־שמנים, באו מתנגדיו הדתיים לעוצרו. פטרוס ניסה להגן עליו בחרב, אך ישוע הורה לו: ”השב את חרבך אל מקומה, כי כל האוחזים בחרב, בחרב יאבדו” (מתי כ״ו:52; לוקס כ״ב:50, 51). בימי קדם לחמו בני ישראל באויביהם בחרבות. אלא שכעת המצב השתנה. מלכות אלוהים אינה ”מן העולם הזה” ואין לה גבולות לאומיים הזקוקים להגנה (יוחנן י״ח:36). עד מהרה יהיה פטרוס חלק מעם רוחני, אשר אזרחותו בשמים היא (גלטים ו׳:16; פיליפים ג׳:20, 21). אם כן, מאז ואילך היה על תלמידי ישוע להתמודד עם השנאה והרדיפות בדרכו של ישוע — ללא חַת אך בדרכי שלום. היה עליהם לבטוח ביהוה ולהותיר את ההשלכות בידיו וכן להישען עליו שייתן להם כוח להחזיק מעמד (לוקס כ״ב:42).
19 כעבור שנים כתב פטרוס: ”המשיח סבל בעדכם והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו... אשר חרפוהו ולא השיב חירוף, סבל ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט הצדק” (פטרוס א׳. ב׳:21–23). כפי שהזהיר ישוע, המשיחיים נרדפו עד צוואר לאורך השנים. כבמאה הראשונה, גם כיום הם נוהגים כדוגמת ישוע ורוכשים לעצמם מוניטין של עמידה נאמנה. בזאת הם מוכיחים כי הם שומרי תום שוחרי שלום (ההתגלות ב׳:9, 10). מי ייתן וכל אחד מאיתנו יגיב כך ברגע האמת (טימותיאוס ב׳. ג׳:12).
”ליבשו את האדון ישוע המשיח”
20–22. באיזו דרך המשיחיים ’לובשים את האדון ישוע’?
20 אל הקהילה ברומא כתב פאולוס: ”ליבשו את האדון ישוע המשיח, ואל תדאגו לגוף במגמה להשביע את התאוות” (רומים י״ג:14). המשיחיים לובשים כביכול את ישוע. הם משתדלים לחקות את תכונותיו ואת מעשיו ולהיות השתקפות — אומנם בלתי מושלמת — של אדונם (תסלוניקים א׳. א׳:6).
21 כדי ’ללבוש את האדון ישוע’ כהלכה, עלינו להכיר את חייו ולעשות כל מאמץ לנהל את חיינו כדוגמתו. אנו מחקים את ענוותו, את אהבתו לצדק, את שנאתו לרֶשע, את אהבתו לאחיו, את היבדלותו מן העולם ואת אורך רוחו ועמידתו בסבל. ’אין אנו דואגים לגוף במגמה להשביע את התאוות’, כלומר, אין זו מטרתנו העיקרית בחיים לממש יעדים חילוניים או לספק את תאוותינו הגופניות. אדרבה, בקבלת החלטה או בטיפול בבעיה, אנו שואלים: ’מה ישוע היה עושה במקומי? מה היה מצפה ממני לעשות?’
22 ובנוסף לכול, אנו מחקים את ישוע בהיותנו עתירי פועל ב’הכרזת בשורת המלכות’ (מתי ד׳:23; קורינתים א׳. ט״ו:58). גם בדרך זו נוהגים המשיחיים על־פי המופת שהותיר ישוע, ועל כך ידבר המאמר הבא.
התוכל להסביר?
• מדוע חיוני שהמשיחי יהיה עניו?
• כיצד נוכל לטפח ראייה נכונה באשר לטוב ולרע?
• באילו דרכים מחקים המשיחיים את ישוע ביחסם להתנגדות ולרדיפות?
• כיצד ניתן ’ללבוש את האדון ישוע’?
[תמונה בעמוד 7]
ישוע הציב דוגמה מושלמת לענווה
[תמונה בעמוד 8]
כל היבט בחייו של המשיחי, כולל הכרזת הבשורה, מצריך ענווה
[תמונה בעמוד 9]
השטן עלול לגרום לבידור לא־הולם להיראות טוב בעיני המשיחי
[תמונה בעמוד 10]
האהבה של אחינו תחזק אותנו אל מול התנגדות