דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר יוחנן
יוחנן, ”התלמיד האהוב על ישוע”, הוא האחרון שהעלה על הכתב בהשראת רוח הקודש את קורות חייו ושירותו של המשיח (יוח׳ כ״א:20). ספר הבשורה על־פי יוחנן נכתב בערך בשנת 98 לספירה, והוא חוזר אך במקצת על מה שכבר נאמר בשלושת ספרי הבשורה האחרים.
השליח יוחנן כתב את ספר הבשורה שלו כשלנגד עיניו מטרה מוגדרת. באשר לדברים שכתב, הוא מציין: ”אלה נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן־האלוהים, וכדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו” (יוח׳ כ׳:31). המסר הטמון בספר אכן יקר ערך עבורנו (עב׳ ד׳:12).
”הנה שה האלוהים”
(יוח׳ א׳:1 עד י״א:54)
בראותו את ישוע, מכריז יוחנן המטביל בביטחון גמור: ”הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם” (יוח׳ א׳:29). ישוע עובר בשומרון, בגליל, ביהודה ובאזור עבר הירדן — מכריז את הבשורה, מלמד ומבצע ניסים וכתוצאה מכך ’רבים מאמינים בו’ (יוח׳ י׳:41, 42).
אחד הניסים הבולטים ביותר שישוע מבצע הוא הקמתו של אלעזר לתחייה. רבים מאמינים בישוע כאשר הם רואים שאדם אשר היה מת במשך ארבעה ימים מתעורר לחיים. אולם ראשי הכוהנים והפרושים גומרים אומר להרוג את ישוע. לכן, ישוע עוזב את המקום והולך ”אל אזור קרוב למדבר, לעיר הנקראת אפרים” (יוח׳ י״א:53, 54).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:35, 40 — מי הוא התלמיד השני, מלבד אנדריי, שעמד עם יוחנן המטביל? המספר מזכיר תמיד את יוחנן המטביל כ”יוחנן” ולעולם אינו מזדהה בשמו הוא בספר הבשורה שלו. מכאן, שהתלמיד ששמו אינו מוזכר הוא ככל הנראה יוחנן, כותב הספר.
ב׳:20 — איזה היכל ’נבנה ארבעים ושש שנים’? ראשי היהודים התכוונו לשיקום מקדש זרובבל בידי הורדוס מלך יהודה. לדברי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, החלו העבודות בשנה ה־18 לשלטונו של הורדוס, כלומר בין 18 ל־17 לפה״ס. בניית ההיכל ויתר המבנים העיקריים ארכה שמונה שנים. אולם הרחבת המקדש נמשכה גם אחרי חג הפסח של שנת 30 לספירה — השנה שבה ציינו ראשי היהודים כי נדרשו 46 שנים למלאכת הבנייה.
ה׳:14 — האם חולי הוא תוצאה של ביצוע חטא? לא בהכרח. האיש שריפא ישוע היה חולה במשך 38 שנה כתוצאה מאי־השלמות התורשתית (יוח׳ ה׳:1–9). ישוע התכוון בדבריו כי משזכה האיש לרחמים עליו להתהלך בדרך הישועה ולא לחטוא עוד בזדון, פן יפקוד אותו דבר חמור ממחלה. הוא עלול להיות מואשם בחטא בל יסולח, וראוי למיתה ללא כל תקווה לקום לתחייה (מתי י״ב:31, 32; לוקס י״ב:10; עב׳ י׳:26, 27).
ה׳:24, 25 — מי הם אלה ’העוברים ממוות לחיים’? ישוע התכוון למי שנחשבו בעברם למתים מבחינה רוחנית, אבל כששמעו את דבריו האמינו בו וחדלו מדרכם הרעה. הם ’עוברים ממוות לחיים’ במשמעות שהוסר מהם גזר דין מוות וניתנה להם התקווה לחיות לנצח הודות לאמונתם באלוהים (פט״א ד׳:3–6).
ה׳:26; ו׳:53 — מה כוונת המילים ”חיים בעצמו” או ’חיים בקרבם’? לגבי ישוע הכוונה שאלוהים העניק לו שתי יכולות ספציפיות: להעניק לבני האדם מעמד טוב לפני יהוה וכן הכוח להעניק חיים בהקמת מתים לתחייה. לגבי תלמידי ישוע, כוונת המילים ”חיים בקרבכם” משמעה שיזכו לחיי נצח. משיחיים משוחים זוכים לחיים אלה כאשר הם מוקמים לתחייה שמימית. נאמנים בעלי תקווה ארצית ייהנו מחיי נצח רק לאחר שיעברו את המבחן האחרון שיתרחש מייד בתום אלף שנות שלטון המשיח (קור״א ט״ו:52, 53; ההת׳ כ׳:5, 7–10).
ו׳:64 — האם ידע ישוע בעת שבחר את יהודה איש קריות שהוא יבגוד בו? סביר להניח שלא. אולם במקרה אחד בשנת 32 לספירה אמר ישוע לשליחיו: ”אחד מכם שטן”. ייתכן שבשלב הזה ישוע ”ידע מראש”, כלומר הבחין בסימנים הראשונים שהצביעו על סטייה מדרך הישר אצל יהודה איש קריות (יוח׳ ו׳:66–71).
לקחים עבורנו:
ב׳:4. ישוע למעשה אמר למרים שכבן אלוהים משוח וטבול עליו לקבל הוראות מאביו שבשמיים. אף־על־פי שהיה רק בתחילת שירותו היה ישוע מודע היטב לשעה, היינו לעת שבה עליו למלא את שליחותו לרבות מותו כקורבן. אפילו לבני משפחה קרובים כמו מרים לא הירשה להתערב בפעולות שנקט לביצוע רצון אלוהים. עלינו לשרת את יהוה אלוהים באותה הנחישות.
ג׳:1–9. אנו לומדים שני לקחים מדוגמתו של נקדימון, אחד ממנהיגי היהודים. הלקח הראשון הוא שנקדימון גילה ענווה, תבונה ומודעות לצורכיו הרוחניים, והכיר בבן נגר פשוט כמורה שלוח מטעם אלוהים. המשיחיים האמיתיים צריכים כיום לגלות ענווה. הלקח השני הוא שנקדימון נמנע מלהפוך לתלמיד כאשר היה ישוע עלי אדמות. ייתכן שהיה זה מתוך חרדת אדם, מתוך דאגה למעמדו בסנהדרין או מתוך חיבתו לעושרו. אנו יכולים להפיק מכך לקח חשוב: אל לנו להרשות שנטיות כגון אלו ימנעו מאיתנו ’לשאת את עמוד הוקעתנו ולהתמיד ללכת אחרי ישוע’ (לוקס ט׳:23, ע״ח).
ד׳:23, 24. כדי ששירותנו יהיה רצוי לפני אלוהים, יש לעובדו על־פי האמת המקראית ובהכוונת רוח הקודש.
ו׳:27. לעמול בעד ”האוכל הקיים לחיי עולם” משמעו להשקיע מאמצים נמרצים כדי לספק את צורכינו הרוחניים. אשרינו אם אנו עושים כן (מתי ה׳:3).
ו׳:44. יהוה דואג לכל אחד ואחד מאיתנו. הוא מושך אותנו לבנו דרך מסר הבשורה שמגיע אלינו באופן אישי, ועוזר לנו להבין וליישם אמיתות מקראיות באמצעות רוח קודשו.
י״א:33–36. הבעת רגשות אינה סימן לחולשה.
’לכו אחריו’
(יוח׳ י״א:55 עד כ״א:25)
חג הפסח של שנת 33 לספירה קרב ובא, וישוע חוזר לבית עניה. ב־ט’ בניסן הוא נכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות. ב־י’ בניסן ישוע בא שוב לבית המקדש. הוא מבקש בתפילה ששם אביו יפואר, וכמענה לבקשתו יוצא קול מן השמים ואומר: ”כבר פיארתי ושוב אפאר” (יוח׳ י״ב:28).
במהלך סעודת הפסח ישוע נותן לתלמידיו עצות אחרונות ומתפלל בעדם. לאחר מעצרו, משפטו והוקעתו הוא מוקם לתחייה.
תשובות לשאלות מקראיות:
י״ד:2 — ישוע הבטיח לתלמידיו הנאמנים ש’יכין להם מקום’ בשמיים. מה היה כרוך בכך? על ישוע היה להיראות לפני אלוהים ולהציג בפניו את ערך דמו כדי לתת תוקף לברית החדשה. בנוסף לכך היה עליו לקבל סמכות מלכותית. לאחר מכן תחל תחייתם השמימית של תלמידיו המשוחים (תסל״א ד׳:14–17; עב׳ ט׳:12, 24–28; פט״א א׳:19; ההת׳ י״א:15).
י״ט:11 — האם התכוון ישוע ליהודה איש קריות באומרו לפילטוס ”המוסר אותי”? ישוע התכוון קרוב לוודאי לכל מי שהיו אשמים בחטא הריגתו, ולא רק ליהודה או למישהו מסוים. ביניהם נכללו יהודה, ”ראשי הכוהנים וכל הסנהדרין” ואפילו ”המון העם”, ששוכנעו לבקש את שחרורו של בר־אבא (מתי כ״ו:59–65; כ״ז:1, 2, 20–22).
כ׳:17 — מדוע אמר ישוע למרים המגדלית לא לגעת בו, כלומר לשחרר את אחיזתה בו? מרים אחזה ככל הנראה בישוע מכיוון שחשבה שהוא עמד לעלות לשמיים ושלא תוסיף עוד לראותו. כדי להבטיח לה שהוא איננו עוזב עדיין אמר לה ישוע לשחרר את אחיזתה בו, וללכת אל תלמידיו ולבשר להם על דבר תחייתו.
לקחים עבורנו:
י״ב:36. על מנת להיות ”בני האור”, או נושאי האור, עלינו לרכוש ידע מדויק מתוך דבר־אלוהים, המקרא. לאחר מכן, עלינו להשתמש בידע הזה כדי למשוך את השרויים בחשיכה הרוחנית אל אורו של אלוהים.
י״ד:6. איננו יכולים להתרצות אל אלוהים אלא דרך ישוע המשיח. רק אם נאמין בישוע ונלך בעקבות המופת שהציב נוכל לקרוב אל יהוה (פט״א ב׳:21).
י״ד:15, 21, 23, 24; ט״ו:10. אם נעשה את רצון אלוהים נצליח לעמוד באהבת אלוהים ובאהבת בנו (יוח״א ה׳:3).
י״ד:26; ט״ז:13. רוח קודשו של יהוה מלמדת אותנו ומזכירה לנו דברים. היא גם מגלה אמיתות. מכאן שביכולתה לעזור לנו לגדול בידע, חוכמה, תבונה, כושר שיפוט ויכולת חשיבה. אם כן, עלינו להתמיד להתפלל ולבקש מפורשות רוח זו (לוקס י״א:5–13).
כ״א:15, 19. ישוע שאל את פטרוס אם אהב אותו יותר ”מאלה”, כלומר יותר מהדגים שהיו מונחים לפניהם. במילים אלה הדגיש ישוע בפני פטרוס כי חיוני שיבחר להקדיש את כל זמנו לעבודת אלוהים ולוותר על קריירה כדייג. מי ייתן ולאחר שנהרהר בסיפורים המופיעים בספרי הבשורה נהיה נחושים יותר מתמיד לאהוב את ישוע מעל לכל דבר אחר העלול למשוך אותנו. הבה נתמיד ללכת אחריו בלב שלם.
[תמונה בעמוד 31]
מה אנו לומדים מדוגמתו של נקדימון?