קווה אל יהוה והייה אמיץ
”קווה אל יהוה; חֲזֵק וְיַאֲמֵץ לבך וקווה אל יהוה” (תהלים כ״ז:14).
1. עד כמה חשובה התקווה, ומה משמעות המילה בכתבי־הקודש?
תקווה אמיתית היא כאור בוהק. היא מסייעת לנו להביט אל מעבר לנסיונות הפוקדים אותנו כיום ולקדם את פני העתיד באומץ לב ובשמחה. יהוה לבדו מסוגל לתת לנו תקווה ודאית, והוא עושה כן באמצעות דברו אשר נכתב ברוח קודשו (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). השורש קוה על הטיותיו השונות מופיע פעמים רבות במקרא, ועניינו בציפייה דרוכה לדבר טוב מתוך ודאות שהוא יתקיים. משמעו גם הדבר עצמו שמצפים לו.a התקווה אינה מסתכמת במשאלת לב, שכן משאלה יכולה להיות נטולת בסיס או חסרת סיכוי.
2. איזה תפקיד מילאה התקווה בחיי ישוע?
2 לנוכח נסיונות וקשיים הביט ישוע אל מעבר להווה וקיווה אל יהוה. ”בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את [”עמוד ההוקעה”, ע״ח] ובז לחרפה, וישב לימין כיסא האלוהים” (עברים י״ב:2). מאחר שהיה ממוקד כל כולו בהצדקת ריבונות יהוה ובקידוש שמו, ציית ישוע בכל עת מבלי לסור ימין או שמאל ובכל מחיר.
3. איזה תפקיד ממלאת התקווה בחייהם של משרתי אלוהים?
3 דוד המלך הצביע על הקשר בין התקווה לאומץ ואמר: ”קווה אל יהוה; חֲזֵק וְיַאֲמֵץ לבך וקווה אל יהוה” (תהלים כ״ז:14). אם אנו רוצים שיאמץ לבנו, בל נרשה לתקוותנו להתערפל, אלא תמיד נדאג שתהיה צלולה בשכלנו ונצורה בלבנו. אם נעשה כן יעזור לנו הדבר לחקות את ישוע בגילוי אומץ לב וקנאות בביצוע המלאכה שהטיל על תלמידיו (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20). ואכן, התקווה נמנית יחד עם אמונה ואהבה כגורם חיוני ויציב בחייהם של משרתי אלוהים (קורינתים א׳. י״ג:13).
האם ’גואה בך התקווה’?
4. למה מצפים בכליון עיניים המשיחיים המשוחים ובני לווייתם אנשי ’הצאן האחרות’?
4 למשרתי אלוהים מצפה עתיד מזהיר. המשיחיים המשוחים מחכים בכליון עיניים לשרת עם המשיח בשמיים, ואילו תקוותם של אנשי ’הצאן האחרות’ היא ’להשתחרר משעבוד הכיליון אל החירות והכבוד של בניו [הארציים] של אלוהים’ (יוחנן י׳:16; רומים ח׳:19–21; פיליפים ג׳:20). ”החירות והכבוד” כוללים ישועה מן החטא ומהשלכותיו האיומות. יהוה ש”כל מתנה טובה וכל מתנה שלמה” באה ממנו, ייתן לא פחות מכך לחסידיו (יעקב א׳:17; ישעיהו כ״ה:8).
5. כיצד אנו ’גואים בתקווה’?
5 באיזו מידה צריכה התקווה המשיחית לתפוס מקום בחיינו? ברומים ט״ו:13 נאמר: ”ואלוהי התקווה ימלא אתכם כל שמחה ושלום באמונתכם, כדי שתגאה בכם התקווה בכוח רוח הקודש”. את התקווה ניתן להמשיל לא לנר הדולק באפלה, אלא לקרניים הבוהקות של שמש הבוקר אשר ממלאות את החיים בשלווה, באושר, בתכלית ובאומץ. יש לשים לב שאנו ’גואים בתקווה’ כל עוד אנו מאמינים בדברו הכתוב של אלוהים ומקבלים את רוח קודשו. ברומים ט״ו:4 כתוב: ”כל מה שנכתב מקדם, נכתב להדרכתנו, כדי שתהיה לנו תקווה מתוך הסבלנות והנחמה שבכתובים”. שאל את עצמך: האם אני לומד היטב את המקרא וקורא בו יומיום כדי שתקוותי תהיה בהירה וצלולה? האם אני מרבה להתפלל לאלוהים שייתן לי את רוח קודשו (לוקס י״א:13).
6. ממה עלינו להישמר כדי שתקוותנו תהיה בהירה וצלולה?
6 ישוע המשמש לנו מופת, שאב כוח מדבר־אלוהים. אם נשים לב לדוגמתו, ’לא נתעייף ולא תִרפה נפשנו’ (עברים י״ב:3). מן ההיגיון שאם התקווה שנותן לנו אלוהים תתעמעם בשכלנו ובלבנו או אם נהיה ממוקדים בדברים אחרים — אולי בעניינים חומריים או במטרות חילוניות — תיפול עלינו עייפות רוחנית שתוביל בסופו של דבר לאובדן חוסננו ואומץ לבנו המוסריים. מצב כזה עלול אף להביא לכך ש’ספינת אמונתנו תישבר’ (טימותיאוס א׳. א׳:19). תקווה אמיתית, לעומת זאת, מחזקת את האמונה.
התקווה כגורם חיוני לאמונה
7. באיזה מובן התקווה חיונית לאמונה?
7 ”האמונה היא ביטחון בממשות הדברים המקוּוים, הוכחת דברים שאינם נראים”, אומר המקרא (עברים י״א:1). לפיכך, התקווה אינה משנית לאמונה אלא מהווה חלק בלתי נפרד ממנה. קח לדוגמה את אברהם. מנקודת מבט אנושית היו הוא ואשתו שרה מעבר לגיל הפוריות בשעה שיהוה הבטיח להם יורש (בראשית י״ז:15–17). מה הייתה תגובתו של אברהם? ”באין סיבה לתקווה הוא האמין [”על בסיס תקווה”, ע״ח] כי יהיה לאב המון גויים” (רומים ד׳:18). התקווה שמאת אלוהים הייתה הבסיס האיתן שעליו נשענה אמונתו, האמונה שיהיו לו צאצאים. ובזכות אמונתו התבהרה והתחזקה תקוותו. ואכן, אברהם ושרה אזרו אומץ אף לעזוב את ביתם ואת משפחותיהם ולחיות את שארית חייהם באוהלים בארץ זרה!
8. כיצד כוח עמידה ונאמנות מחזקים את התקווה?
8 אברהם ציית ליהוה ללא סייג גם אם הדבר היה כרוך בקשיים, ותודות לכך שמר על תקווה איתנה (בראשית כ״ב:2, 12). באותו אופן, ציות וכוח עמידה בשירות יהוה מקנים לנו את הביטחון שנבוא על גמולנו. פאולוס כתב שהסבלנות מביאה לידי ”מעמד רצוי” (ע״ח), והמעמד הרצוי לידי תקווה, ”והתקווה אינה מכזיבה” (רומים ה׳:4, 5). זו הסיבה שפאולוס אמר: ”חפצים אנו שכל אחד מכם יַראה את אותה שקידה בעומדו בבטחון התקווה עד הסוף” (עברים ו׳:11). גישה חיובית זו, המבוססת על יחסים אישיים עם יהוה, יכולה לעזור לנו לעמוד בפני כל קושי באומץ לב ובשמחה.
”שימחו בתקווה”
9. מה עלינו לעשות באופן קבוע כדי ש’נגיל בתקווה’?
9 התקווה שמאת אלוהים יקרה לאין ערוך מכל דבר שיש לעולם הזה להציע. בתהלים ל״ז:34 נאמר: ”קווה אל יהוה ושמור דרכו, וירומימך לרשת ארץ. בהיכרת רשעים תראה”. יש לנו כל סיבה שבעולם ’לגיל בתקווה’ (רומים י״ב:12). אך לשם כך התקווה חייבת להיות תמיד צלולה בשכלנו. האם אתה נוהג לחשוב בקביעות על התקווה שנותן לך אלוהים? האם אתה רואה את עצמך בגן עדן, קורן בבריאות טובה, נטול דאגות, מוקף ביקיריך ועסוק בעבודות מספקות? האם אתה מקדיש מחשבה לתמונות גן העדן המופיעות בפרסומינו? הרהורים כאלה באופן קבוע כמוהם כניקוי חלון המשקיף אל נוף עוצר נשימה. אם לא ננקה את החלון, עד מהרה יצטבר לכלוך שלא יאפשר לנו לראות את הנוף במלוא צלילותו וקסמו ודברים אחרים ילכדו את תשומת לבנו. בל נרשה לזה לקרות!
10. אם אנו נכספים לגמול, מדוע מאיר הדבר באור חיובי את יחסינו עם יהוה?
10 כמובן, אנו משרתים את יהוה בראש ובראשונה מתוך אהבה (מרקוס י״ב:30). למרות זאת, עלינו לחכות בכיסופים לגמול. למעשה, זה מה שיהוה מצפה מאיתנו! בעברים י״א:6 נאמר: ”בלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים, כי כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו”. מדוע יהוה רוצה שנראה בו אל אשר גומל למשרתיו? משום שהדבר מראה שאנו מכירים היטב את אבינו שבשמיים, ויודעים שהוא נוהג ברוחב לב ואוהב את ילדיו. עד כמה אומללים היינו ועד כמה קל היה לנו לשקוע בייאוש ללא ”אחרית ותקווה” (ירמיהו כ״ט:11).
11. כיצד התקווה שמאת אלוהים עזרה למשה לקבל החלטות נבונות?
11 אחד האנשים ששימש דוגמה ומופת כאדם הממוקד תמיד בתקווה שנותן אלוהים היה משה. בתור ”בן לבת פרעה” נהנה משה מסמכויות וממעמד, ולרשותו עמדו אוצרותיה של מצרים. האם יעמיד את הדברים הללו בראש מעייניו או האם ישרת את יהוה? באומץ לב בחר משה באפשרות השנייה. מדוע? כי ”נשא עיניו אל הגמול” (עברים י״א:24–26). אין ספק שמשה לא היה אדיש לתקווה שהציג בפניו יהוה.
12. מדוע ניתן להמשיל את התקווה המשיחית לקסדה?
12 השליח פאולוס המשיל את התקווה לכובע או קסדה. הקסדה הסמלית מגנה על שכלנו ומאפשרת לנו לקבל החלטות נבונות, להציב סדרי עדיפויות נכונים ולשמור על תומתנו (תסלוניקים א׳. ה׳:8). האם אתה חובש בכל עת את הכובע הסמלי? אם כן, אתה תולה את תקוותך לא ”בעושר שאין בו ביטחון, אלא באלוהים המעניק לנו את הכול בשפע להנאתנו”. אומנם דרוש אומץ כדי ללכת נגד הזרם ולוותר על עיסוקים אנוכיים, אבל המאמץ משתלם! הרי למה לך להתפשר על פחות מ”החיים האמיתיים” המצפים למי שמקווים אל יהוה ואוהבים אותו? (טימותיאוס א׳. ו׳:17, 19).
”לא אעזבךּ”
13. איזו הבטחה מבטיח יהוה למשרתיו הנאמנים?
13 מי שתולים את תקוותם בסדר העולמי הנוכחי ודאי מביטים אל המחר בתחושת קדרות מבשרת רעות, שהרי ה”צרות” בעולם הולכות ומחמירות (מתי כ״ד:8). לעומת זאת, מי שמשליכים את יהבם על יהוה פטורים מחרדות אלו. הם ימשיכו ’לשכון בטח ויהיו שאננים מפחד רעה’ (משלי א׳:33). הואיל ואין הם תולים את תקוותם בסדר העולמי הנוכחי, הם שמחים להישמע לעצת פאולוס: ”רחקו מאהבת כסף ושימחו בחלקכם, כי הוא אמר, ’לא ארפך ולא אעזבךּ’” (עברים י״ג:5).
14. מדוע אין שום סיבה שהמשיחיים ידאגו יתר על המידה לגבי צרכיהם החומריים?
14 הפסוק הזה מראה מעל לכל ספק שאלוהים דואג לנו. גם ישוע הסביר שאלוהים אוהב אותנו ודואג לנו. הוא אמר: ”אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם. לכן אל תדאגו ליום מחר, כי המחר ידאג לעצמו” (מתי ו׳:33, 34). יהוה יודע שקשה לנו להיות קנאים למלכותו ובה בעת לשאת את מלוא האחריות בדאגה לפרנסתנו. הבה נאמין באמונה שלמה שאלוהים יכול ורוצה לדאוג למחסורנו! (מתי ו׳:25–32; י״א:28–30).
15. כיצד המשיחיים שומרים על ’עין פשוטה’?
15 כדי להראות שאנו סומכים על יהוה עלינו לשמור על ’עין פשוטה’ (מתי ו׳:22, 23, ע״ח). עין פשוטה היא עין כנה, חדורת מניעים טהורים, ונקייה מחמדנות ומשאיפות אנוכיות. עין פשוטה אין פירושה לחיות בעוני מחפיר או להזניח את עצמנו. משמעה להתנהג ב”ישוב הדעת” תוך כדי הצבת שירות יהוה במקום הראשון (טימותיאוס ב׳. א׳:7).
16. מדוע יש צורך באמונה ובאומץ לב כדי לשמור על עין פשוטה?
16 כדי לשמור על עין פשוטה יש צורך באמונה ובאומץ לב. למשל, אם המעסיק עומד על כך ששעות עבודתך הקבועות יתנגשו עם אסיפות הקהילה, האם תדבוק באומץ לב בסולם העדיפויות הרוחני שלך? אם הספק מקנן באדם ואין הוא בטוח שיהוה ימלא את הבטחתו לדאוג למשרתיו, לא נותר לשטן אלא להגביר את הלחץ, והאדם עלול לחדול לגמרי לבוא לאסיפות. חוסר אמונה מצידנו יכול לאפשר לשטן להשפיע עלינו ולקבוע לנו את סדרי העדיפויות במקום יהוה. איזו טרגדיה! (קורינתים ב׳. י״ג:5).
”קווה אל יהוה”
17. כיצד מי שבוטחים ביהוה מבורכים כבר עכשיו?
17 כתבי־הקודש שבים ומדגישים שמי שמקווים אל יהוה לא יֵצאו נפסדים (משלי ג׳:5, 6; ירמיהו י״ז:7). לעתים עליהם להסתפק במועט, אך הם רואים בכך הקרבה קטנה לעומת הברכות השמורות להם בעתיד. על כן ברור לכול שהם ’מקווים אל יהוה’, והם סמוכים ובטוחים שהוא לבסוף ייתן לחסידיו את כל משאלות לבם הראויות (תהלים ל״ז:4, 34). משום כך, כבר עכשיו הם חווים אושר אמיתי בחיים. ”תוחלת צדיקים שִמחה, ותקוות רשעים תאבֵד” (משלי י׳:28).
18, 19. (א) איזו הבטחה אוהבת מבטיח לנו יהוה? (ב) מה אנו עושים כדי שיהוה יישאר ב’ימיננו’?
18 כשילד קטן הולך יד ביד עם אביו, הוא חש מוגן ובטוח. גם אנו חשים כך בלכתנו עם אבינו שבשמיים. ”אל תירא”, אמר יהוה לעם ישראל, ”כי עימך אני. ... אף עֲזרתיך... כי אני, יהוה אלוהיך, מחזיק ימינֶך, האומר לך, ’אל תירא אני עֲזרתיך’” (ישעיהו מ״א:10, 13).
19 איזו תמונה מחממת לב עולה מן המילים הללו — יהוה אוחז בידו של אדם! ”שִוויתי יהוה לנגדי תמיד, כי מימיני [הוא עומד לימיני] בל אֶמוט” (תהלים ט״ז:8). מה אנו עושים כדי שיהוה יישאר ב’ימיננו’? אנו פועלים בשתי דרכים לפחות. ראשית, אנו נותנים לדברו להיות נר לרגלינו בכל דבר בחיים; ושנית, אנו מתמקדים בגמול הנפלא שיהוה מעמיד בפנינו. אסף המשורר אמר בשירה: ”אני תמיד עימךְ; אחזת ביד ימיני. בעצתך תנחני, ואחר [ולאחר מכן] כבוד תיקחני” (תהלים ע״ג:23, 24). בעזרת חיזוקים כאלה ניתן בהחלט להביט אל העתיד בביטחון.
”קְרֵבה גאולתכם”
20, 21. איזה עתיד מצפה לכל מי שמקווים אל יהוה?
20 ככל שעובר הזמן, יותר ויותר הכרחי להקפיד שיהוה יישאר בימיננו. עד מהרה, תבוא על עולם השטן צרה חסרת תקדים אשר תחל בהשמדת דתות הכזב (מתי כ״ד:21). בני אדם חסרי אמונה יהיו אחוזי אימה. במצב זה של תוהו ובוהו, יגילו משרתיו האמיצים של יהוה בתקווה. ”כאשר יתחילו לקרות הדברים האלה”, אמר ישוע, ”התעודדו והרימו ראשיכם, כי קְרֵבה גאולתכם” (לוקס כ״א:28).
21 אם כן, הבה נשמח בתקווה שמאת אלוהים ובל ניתן להסחות הדעת המחוכמות של השטן להוליך אותנו שולל או לפתותנו! במקביל, הבה נעשה כל מאמץ לטפח אמונה, אהבה ויראת אלוהים. כך יהיה לנו האומץ לציית ליהוה בכל מצב ולהתייצב נגד השטן (יעקב ד׳:7, 8). ”חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ליהוה” (תהלים ל״א:24).
[הערת שוליים]
a בכתבי־הקודש המשיחיים המילה ”תקווה” מתייחסת פעמים רבות לגמול השמימי של המשיחיים המשוחים. אך במאמר הזה נדון במילה תקווה במובנה הכללי.
השב על השאלות
• באיזו דרך תרמה תקוותו של ישוע לאומץ לבו?
• מה הקשר בין אמונה לתקווה?
• כיצד התקווה והאמונה נותנות למשיחי את האומץ לקבוע לעצמו סדרי עדיפויות נכונים?
• מדוע ’קווי יהוה’ יכולים להביט אל העתיד בביטחון?
[תמונה בעמוד 28]
בין אם אתה צעיר ובין אם אתה מבוגר, האם אתה רואה את עצמך בגן עדן?