יהוה, אל ”סלח”
”אתה, אדנָי, טוב וסַלָּח” (תהלים פ״ו:5).
1. איזה משא כבד נשא דוד המלך, ובמה התנחם במצוקת לבו?
דוד, אחד ממלכי עם ישראל הקדום, ידע מה כבדה המועקה הנלווית לנקיפות מצפון. הוא כתב: ”עוונותיי עברו ראשי, כמשא כבד יכבדו ממני. נְפוּגוֹתי ונדכֵּיתי עד מאוד, שָאַגְתי מנהמת לבי” (תהלים ל״ח:5, 9). ברם, דוד מצא נחמה במצוקת לבו. הוא ידע שיהוה שונא חטא, אך אינו שונא חוטא, אם זה מגלה חרטה אמיתית ושב מדרכו החוטאת (תהלים ל״ב:5; ק״ג:3). דוד האמין באמונה שלימה שיהוה מוכן לרחם על חוטאים מתחרטים, ולכן אמר: ”אתה, אדנָי, טוב וסַלָּח” (תהלים פ״ו:5).
2, 3. (א) לאחר ביצוע חטא, איזה משא אפשר שאנו נושאים, ומדוע זו תחושה בריאה? (ב) באיזו סכנה נתון מי ש’מתבלע’ בתחושת אשם? (ג) מה מבטיחנו המקרא לגבי סלחנותו של יהוה?
2 לאחר ביצוע חטא, אפשר שגם אנו נושאים את המשא הכבד של ייסורי מצפון. תחושה זו של מוסר כליות אינה אלא טבעית ואפילו בריאה. יש בה כדי להניענו לנקוט צעדים חיוביים לתיקון משגינו. אולם, יש משיחיים הכורעים תחת נטל רגשי האשמה. לבם מרשיע אותם, וייתכן שהם בטוחים שאלוהים לא יסלח להם סליחה מלאה, ולא משנה מה מידת חרטתם. ”לחשוב שיהוה אולי הפסיק לאהוב אותך — זו הרגשה איומה”, אמרה אחות במחשבה על משגה שביצעה. גם לאחר שהתחרטה וניאותה לקבל עצות מועילות מזקני־הקהילה, לא נפטרה מההרגשה שאין היא ראויה לסליחת יהוה. היא מסבירה: ”לא חולף יום מבלי שאבקש את סליחת יהוה”. אם אנו ’מתבלעים’ בתחושת אשם, עלול השטן לנסות לגרום לנו להיכנע ולחשוב שאיננו ראויים לשרת את יהוה (קורינתים ב׳. ב׳:5–7, 11, דל׳).
3 אך השקפת יהוה שונה לחלוטין! דברו מבטיחנו שלנוכח חרטה אמיתית מעומק הלב, יהוה, האל הסלחן, נכון למחול לנו (משלי כ״ח:13). לכן, אם חשת פעם שאפסו סיכוייך לזכות למחילה מיהוה, אולי עליך להבין טוב יותר מדוע וכיצד הוא סולח.
מדוע יהוה הוא אל ”סלח”?
4. מה זוכר יהוה לגבי טבענו, וכיצד משפיע הדבר על יחסו כלפינו?
4 הכתוב אומר: ”כרחוק מזרח ממערב, הרחיק ממנו את פשעינו. כרחם אב על בנים, ריחַם יהוה על יראיו”. מדוע מוכן יהוה לגלות רחמים? הפסוק הבא משיב: ”כי הוא ידע יִצרנו, זָכוּר כי עפר אנחנו” (תהלים ק״ג:12–14). יהוה אינו שוכח אפוא שעפר אנחנו ושיש לנו חולשות ומגרעות עקב האי־שלימות. המילים ”ידע יִצרנו” מזכירות לנו, שהמקרא מדמה את יהוה ליוצר (קדר) ואותנו לכלים מעשה ידיוa (ירמיהו י״ח:2–6). הקדר מעבד את החרס ביד איתנה ועדינה תוך מודעוּת מתמדת לטיבו. כן גם יהוה, היוצר הגדול. במגעיו עימנו, יהוה מתחשב בכך שאנו חלשים וחוטאים. (השווה קורינתים ב׳. ד׳:7.)
5. כיצד מתארת האיגרת אל הרומים את אחיזתו החזקה של החטא בגופנו הלא מושלם?
5 יהוה מודע לכוחו הרב של החטא. כתבי־הקודש מתארים את החטא ככוח חזק, שהאדם נתון באחיזתו הקטלנית. עד כמה חזקה אחיזת החטא? באיגרת אל הרומים, מסביר זאת השליח פאולוס בהשראת אלוהים במונחים ציוריים: אנחנו ’משועבדים לחטא’, כחיילים בפיקודו של מפקד (רומים ג׳:9); החטא ’מושל’ באנושות כמלך (רומים ה׳:21); הוא ”שוכן” בנו (רומים ז׳:17, 20); ”חוק החטא” פועל בנו ללא הרף, ומנסה לכוון את צעדינו (רומים ז׳:23, 25). מה קשה מאבקנו באחיזתו החזקה של החטא בגופנו הלא מושלם! (רומים ז׳:21, 24).
6. מהי גישתו של יהוה כלפי מי שמבקשים את רחמיו בלב מלא חרטה?
6 לפיכך, אלוהינו הרחום יודע, שאין לאל ידנו לציית לו בשלימות, עז ככל שיהיה רצוננו לשמוע בקולו (מלכים א׳. ח׳:46). הוא מבטיחנו באהבה, שאם נבקש את רחמיו האבהיים בלב מלא חרטה, יסלח לנו. מחבר התהלים דוד אמר: ”זבחי אלוהים רוח נשברה; לב נשבר ונדכה, אלוהים, לא תִבזה” (תהלים נ״א:19). יהוה לעולם לא ידחה אדם שלבו נשבר ונדכה מרוב רגשי אשם, ולא יפנה לו עורף. איזה תיאור יפה של סלחנות יהוה!
7. מדוע אי־אפשר לנצל לרעה את רחמי אלוהים?
7 היש בזה לומר, שאנו יכולים לנצל לרעה את רחמי אלוהים ולהשתמש בטבענו החוטא כתירוץ לחטוא? לא ולא! יהוה אינו מניח לרגשותיו לשלוט בו. יש גבול לרחמיו. הוא בשום אופן לא יסלח למי שבקשי לבם נוהגים לחטוא בזדוניות ובמכוון ואינם חוזרים בהם (עברים י׳:26–31). עם זאת, בראות יהוה לב ”נשבר ונדכה”, הוא מוכיח שהוא ”סלח” (משלי י״ז:3). הבה נבחן כמה ביטויים מקראיים מלאי משמעות, המתארים את סליחתו השלימה של אלוהים.
באיזו מידה סולח יהוה?
8. מה משמע הדבר שיהוה נושא את חטאינו, וכיצד צריכה עובדה זו להשפיע עלינו?
8 דוד המלך אמר בלב מלא חרטה: ”חטאתי אודיעך, ועווני לא כיסיתי. אמרתי: ’אודה עלֵי פשעיי ליהוה’. ואתה נשאת עוון חטאתי” (תהלים ל״ב:5). מובניה הבסיסיים של המילה ”נשא” הם ”הרים”, ”העביר”, ”נטל”. משמעה בפסוק הוא ’להסיר אשמה, עוון, חטא’. יהוה נטל, על דרך המשל, את חטאי דוד והעביר אותם ממנו. (השווה ויקרא ט״ז:20–22.) אין ספק שהדבר הֵקל את רגשות האשמה שנשא דוד בחובו. (השווה תהלים ל״ב:3.) גם אנו יכולים לשים את מלוא מבטחנו באלוהים, הנושא את חטאי מי שמבקשים את סליחתו על בסיס אמונתם בקורבן הכופר של ישוע המשיח (מתי כ׳:28; השווה ישעיהו נ״ג:12). לפיכך החוטאים שיהוה נוטל את חטאיהם ומעביר אותם מהם, אינם צריכים עוד לשאת את משא רגשות האשמה על חטאי העבר.
9. מהי כוונת דברי ישוע: ”סְלח לנו את חובותינו”?
9 להמחשת מידת סלחנותו של יהוה, נעזר ישוע בדוגמה של יחסי לוֹוה ומלווה. למשל, ישוע לימדנו לבקש בתפילה: ”סְלח לנו את חובותינו” (מתי ו׳:12, דל׳). ישוע מדמה כאן ’חטאים’ ל’חובות’ (לוקס י״א:4). כשאנו חוטאים, יש לנו ’חוב’ לפני יהוה. אחד ממובניו של הפועל היווני שתרגומו ”סְלח” הוא ”לבטל חוב, לוותר עליו ולא לדרוש את החזרתו”. כשיהוה סולח לנו, במובן מסוים הוא מוחק את החוב שאמור להיזקף לחובתנו. חוטאים מלאי חרטה יכולים לשאוב מכך נחמה. יהוה לעולם לא יתבע תשלום על חוב שביטל! (תהלים ל״ב:1, 2; השווה מתי י״ח:23–35).
10, 11. (א) איזה רעיון מצטייר מן המילה ”יימחו” במעשי־השליחים ג׳:19? (ב) כיצד מומחשת סליחתו השלימה של יהוה?
10 במעשי־השליחים ג׳:19, מציין המקרא עוד ביטוי ציורי לתיאור סלחנותו של אלוהים: ”התחרטו ושובו בתשובה כדי שיימחו חטאיכם”. המילה ”יימחו” מקורה בפועל יווני, שבהשאלה משמעו, בין היתר, הוא ”למחוק לגמרי, לבטל או להשמיד”. לדברי כמה למדנים, הרעיון המצטייר כאן הוא מחיקת כתב יד. כיצד מחקו כתב בעבר? תערובת הדיו שהיה נפוץ בימי קדם כללה פיח, שרף ומים. מייד לאחר הכתיבה בדיו זה, ניתן היה למחוק את הכתוב בספוג לח.
11 מצטיירת כאן תמונה יפה, המתארת את שלימות סלחנותו של יהוה. כשהוא מוחל על חטאינו, הוא כאילו לוקח ספוג ומוחק אותם. אל נחשוש שיהוה יזקוף חטאים אלה לחובתנו בעתיד, שכן המקרא מלמד עוד דבר נפלא על רחמי יהוה: הוא סולח ושוכח!
”לחטאתם לא אזכור עוד”
12. כשהמקרא אומר שיהוה שוכח את חטאינו, האם כוונתו שאין הוא מסוגל עוד להעלותם בזיכרונו? נמק.
12 באמצעות הנביא ירמיהו, הבטיח יהוה לבאים בברית החדשה: ”אסלח לעוונם, ולחטאתם לא אזכור עוד” (ירמיהו ל״א:34). האם משתמע מכך שכאשר יהוה סולח, אין הוא מסוגל עוד להעלות בזיכרונו את החטאים? לא. במקרא מתועדים חטאים של אנשים רבים, ובהם דוד, שיהוה סלח עליהם (שמואל ב׳. י״א:1–17; י״ב:1–13). אין ספק שיהוה עדיין מודע למשגיהם, ומן הראוי שגם אנו נהיה מודעים להם. תיעוד חטאיהם וכן תיאור חרטתם וסליחת אלוהים נשתמרו לתועלתנו (רומים ט״ו:4). אם כן, לְמה מתכוון המקרא באומרו שיהוה אינו ’זוכר’ את חטאי האנשים שזכו לסליחתו?
13. (א) איזו משמעות טומן בחובו הפועל ”אזכור”? (ב) מה מבטיחנו יהוה במילים ”לחטאתם לא אזכור עוד”?
13 לפועל ”אזכור” משמעות עמוקה, ואין הוא מתייחס רק להעלאת זיכרונות מן העבר. על־פי מילון תיאולוגי לתנ״ך (Theological Wordbook of the Old Testament), ”יש בו גם משום רמז לנקיטת צעד מתאים”. לכן, במובן זה, ’לזכור’ חטא משמעו גם לפעול נגד חוטאים. כשאמר הנביא הושע שיהוה ”יזכור עוונם” של בני־ישראל הסוררים, היתה כוונת דבריו שיהוה ינקוט פעולה נגדם, מאחר שלא חזרו בתשובה. על כן, הפסוק מוסיף: ”יפקוד חטאותם” (הושע ט׳:9). לעומת זאת, במילים ”לחטאתם לא אזכור עוד”, מבטיחנו יהוה שמרגע שהוא סולח לחוטא מתחרט, לא יפעל נגדו בעתיד בגין החטאים שנסלחו (יחזקאל י״ח:21, 22). מכאן שיהוה שוכח במובן שאין הוא חוזר ומזכיר את חטאינו, כדי להאשימנו או להענישנו שוב ושוב. יהוה מציב דוגמה מצוינת עבורנו, ועלינו לחקותה ביחסינו עם הזולת. כשמתעוררות מחלוקות, מוטב שלא לנבור בנבכי העבר ולהעלות פגיעות שכבר סלחת עליהן.
מה באשר לתוצאות?
14. מדוע סליחה אין משמעה שהחוטא המתחרט פטור מלשאת בתוצאות דרכו הפסולה?
14 האם העובדה שיהוה נכון לסלוח, משמעה שחוטא מתחרט לא יסבול את השלכות דרכו הפסולה? לא ולא. החוטא יאכל מפרי דרכו. פאולוס כתב: ”מה שאדם זורע, את זאת גם יקצור” (גלטים ו׳:7). אנו עלולים לסבול השלכות מסוימות של מעשינו או בעיותינו, אך לאחר שיהוה סולח, אין הוא ממיט עלינו צרות. כשמתעוררות בעיות, אל למשיחי להניח: ’יהוה אולי מעניש אותי על חטאי העבר’. (השווה יעקב א׳:13.) מאידך, יהוה לא ימנע את כל תוצאות מעשינו המוטעים. גירושין, הריונות לא רצויים, מחלות מין, אובדן אמון וכבוד — אלה עלולים להיות פירותיו הבאושים של החטא, ויהוה לא יגן עלינו מפניהם. זכור, יהוה סלח לדוד על החטאים שביצע בפרשה של בת שבע ואוריה, אך לא הגן עליו מהתוצאות ההרות אסון של חטאיו (שמואל ב׳. י״ב:9–14).
15, 16. כיצד החוק שבויקרא ה׳:20–26 פעל הן לטובת האדם שנעשה לו עוול והן לטובת החוטא?
15 ייתכנו גם השלכות אחרות לחטאינו. חשוֹב, למשל, על הנאמר בספר ויקרא פרק ה׳. תורת משה דנה כאן בחטא חמור. אדם גונב מבן עמו או גוזל ממנו דבר מה, בסחיטה או בהונאה. החוטא כופר בהאשמה המיוחסת לו, ומעז להישבע לשקר. אין בסיס לקבוע מי צודק. ואולם, הימים חולפים והחוטא נתקף ייסורי מצפון ומתוודה. שלושה צעדים נוספים נדרשים ממנו כדי שאלוהים יסלח לו: להחזיר את הגזילה, לשלם לצד השני קנס של 20 אחוז משוֹויה ולהקריב איִל כקורבן אשָם. התורה מציינת שאז ”כיפר עליו הכהן לפני יהוה, ונסלח לו” (ויקרא ה׳:20–26; השווה מתי ה׳:23, 24.)
16 חוק זה היה סידור רחום שקבע אלוהים. הוא פעל לטובת האדם שנעשה לו עוול, כי רכושו הוחזר לו ואין ספק שגם הוקל לו כשהנאשם הודה לבסוף בחטאו. החוק היה גם לתועלת החוטא, שמצפונו הניעוֹ לבסוף להודות באשמה ולתקן את העוולה. זה היה תנאי בל יעבור לסליחה מאת אלוהים.
17. כשחטאינו פוגעים בזולת, מה מצפה יהוה שנעשה?
17 תורת משה אומנם אינה חלה עלינו, אך היא מקנה לנו הבנה יקרת ערך על דרכי חשיבתו של יהוה, ובכלל זה השקפתו על הסלחנות (קולוסים ב׳:13, 14). אם פגענו באחרים או עשינו להם עוול בחטאינו, יהוה יהיה שבע רצון אם נעשה כל שביכולתנו ’לתקן את המעוּות’ (קורינתים ב׳. ז׳:11, ע״ח). לשם כך, מחובתנו להכיר בחטאנו, להודות באשמה וגם להתנצל בפני מי שסבל מחטאנו. אז נוכל לפנות אל יהוה על בסיס קורבן ישוע, ליהנות מן ההקלה שבמצפון נקי ולהיות בטוחים שאלוהים סלח לנו (עברים י׳:21, 22).
18. איזה מוסר נלווה לעתים לסליחת יהוה?
18 כהורה אוהב, יהוה מוכן לסלוח, ולסליחתו נלווית לעתים מידה מסוימת של מוסר (משלי ג׳:11, 12). משיחי מלא חרטה המשרת כזקן־קהילה, משרת־עוזר או חלוץ ייאלץ אולי לוותר על זכויות שירות אלה. אפשר שיכאב לו לאבד לזמן מה זכויות שהיו יקרות ללבו. מכל מקום, הטלת המוסר אינה מרמזת שסר חִנו בעיני יהוה או שיהוה מסרב לסלוח לו. עוד עלינו לזכור, שמוסר מאת יהוה הוא הוכחה לאהבתו. קבלת מוסר ויישומו יפעלו לטובתנו ועשויים להוביל לחיי־נצח (עברים י״ב:5–11).
19, 20. (א) אם חטאת, מדוע אל לך לחוש בלתי ראוי לרחמי יהוה? (ב) במה יעסוק המאמר הבא?
19 מה נעים לדעת שאנו משרתים אל ”סלח”! יהוה אינו רואה רק את חטאינו וטעויותינו (תהלים ק״ל:3, 4). הוא רואה ללבב. אם לבך נשבר ונדכה בשל חטאי העבר, אל תסיק שאינך ראוי לרחמי יהוה. חמורים ככל שהיו משגיך בעבר, אם גילית חרטה אמיתית, נקטת צעדים לתיקון המעוּות והתפללת בכובד ראש שיהוה יסלח לך על בסיס דמו השפוך של ישוע, יהא לבך סמוך ובטוח שהכתוב ביוחנן א׳. א׳:9 נכון גם לגביך: ”אם נתוודה על חטאינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו על חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה”.
20 המקרא מעודדנו לחקות את סלחנותו של יהוה במגעינו עם הזולת. אך עד לאיזו מידה ניתן לצפות מאיתנו לסלוח ולשכוח כשאחרים חוטאים לנו? המאמר הבא יעסוק בשאלה זו.
[הערת שוליים]
a מעניין לציין, ששורש המילה ”יִצרנו” מתייחס בין היתר לכלי חרס שיוֹצר קדר (ישעיהו כ״ט:16).
כיצד תשיב?
◻ מדוע יהוה הוא אל ”סלח”?
◻ כיצד מתאר המקרא את סליחתו השלימה של יהוה?
◻ כשיהוה סולח, באיזה מובן הוא שוכח?
◻ מה מצפה יהוה שנעשה כשחטאינו פוגעים בזולת?
[תמונה בעמוד 12]
כשחטאינו פוגעים באחרים, יהוה מצפה מאיתנו לפצותם