הארות בתקופת השליחים
”אור זרוע [זרח] לצדיק, ולישרי לב שמחה” (תהלים צ״ז:11).
1. במה עדי־יהוה כיום דומים למשיחיים הקדומים?
כמשיחיים אמיתיים, מה מעריכים אנו את המילים שבתהלים צ״ז:11! ”אור זרוע [זרח]” עלינו שוב ושוב! אכן, חלק מאיתנו היו עדים להארתו המבהיקה של יהוה במשך עשרות שנים. כל זאת מזכיר לנו את משלי ד׳:18, שבו נאמר: ”אורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום”. כשאנו מעריכים את כתבי־הקודש במקום המסורת, אנו, עדי־יהוה, דומים למשיחיים הקדומים. ניתן לראות בבירור את גישתם בספרים ובאגרות שבכתבי־הקודש המשיחיים, שנכתבו בהשראת אלוהים.
2. מה היו אחדות מן ההארות אשר להן זכו תלמידי ישוע?
2 אחדות מן ההארות הראשונות, אשר להן זכו תלמידיו הקדומים של ישוע המשיח, היו אלה הקשורות למשיח. אנדרי אמר לאחיו שמעון כיפא: ”מצאנו את המשיח” (יוחנן א׳:41). כעבור זמן קצר, האב שבשמים איפשר לשליח פטרוס להעיד על כך, באומרו לישוע המשיח: ”אתה המשיח, בן־אלוהים חיים!” (מתי ט״ז:16, 17; יוחנן ו׳:68, 69).
אור על שליחותם לבשר
3, 4. לאחר תחיית ישוע, איזו הארה סיפק לתלמידיו באשר לפעילותם העתידית?
3 לאחר תחייתו, ישוע המשיח שפך אור על חובה שהיתה מוטלת על כתפיהם של כל תלמידיו. סביר מאוד להניח כי הפנה את דבריו ל־500 התלמידים שהתאספו בגליל: ”לכו אפוא ועשו תלמידים מאנשי כל העמים, הטבילו אותם בשם האב והבן ורוח־הקודש ולמדו אותם לשמור את כל מה שציוויתי אתכם. הנה אנוכי עימכם עד סיום סדר־הדברים” (מתי כ״ח:19, 20 ע״ח; קורינתים א׳. ט״ו:6). אחרי־כן, כל תלמידי המשיח נועדו להיות מבשרים, ושליחותם לבשר לא נועדה להיות מוגבלת ל”צאן האובדות אשר לבית ישראל” (מתי י׳:6). יתר־על־כן, לא הוטל עליהם להטביל את האנשים כסמל לחזרה בתשובה לשם סליחת חטאים, כשם שעשה יוחנן, אלא היה עליהם להטביל אנשים ”בשם האב והבן ורוח־הקודש”.
4 לפני שישוע עלה השמיימה, שאלו 11 שליחיו הנאמנים: ”אדוננו, האם בזמן הזה תשיב את המלכות לישראל?” במקום להשיב על שאלה זו, נתן ישוע הדרכות נוספות בנוגע לשליחותם לבשר, באומרו: ”אבל בבוא עליכם רוח־הקודש תקבלו כוח ותהיו עדיי הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ”. עד אז, היו הם עדיו של יהוה בלבד, אך מאותה עת ואילך הפכו גם לעדי המשיח (מעשי־השליחים א׳:6–8).
5, 6. אילו הארות קיבלו תלמידי ישוע בחג־השבועות?
5 כעבור עשרה ימים בלבד, לאילו הארות בוהקות זכו תלמידי המשיח! בחג־השבועות שנת 33 לספירה, הבינו לראשונה את משמעותה של נבואת יואל ג׳:1, 2: ”אשפוך [יהוה] את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו. וגם על העבדים והשפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי”. תלמידי ישוע ראו את רוח־הקודש בדמות לשונות כלהבות אש, נחה על ראשי כל הנוכחים — כ־120 גברים ונשים — שהתאספו בירושלים (מעשי־השליחים א׳:12–15; ב׳:1–4).
6 בחג־השבועות, התלמידים גם הבינו לראשונה שהמילים בתהלים ט״ז:10 מתייחסות לישוע המשיח שקם לתחייה. מחבר־התהלים אמר: ”כי לא תעזוב [יהוה אלוהים] נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת”. התלמידים הבינו, כי לא ייתכן שמילים אלו תתייחסנה למלך דוד, מאחר שקברו נמצא עימם עד עצם היום ההוא. אין תימה, שכ־000,3 מאלה אשר שמעו הארה חדשה זו כה השתכנעו, עד כי נטבלו בו ביום! (מעשי־השליחים ב׳:14–41).
7. איזה אור בהיר קיבל השליח פטרוס במהלך ביקורו אצל קורנליוס, קצין הצבא הרומי?
7 במשך מאות רבות של שנים, הבינו בני־ישראל את שאמר עליהם אלוהים: ”רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה” (עמוס ג׳:2). אם כן, אור בהיר אכן זרח על השליח פטרוס ועל הנלווים אליו לבית קורנליוס, הקצין הרומאי, כשלראשונה נחה רוח־הקודש על מאמינים מקרב הגויים הערלים. חשוב לציין, כי היתה זו הפעם היחידה, שבה נשפכה רוח־הקודש לפני הטבילה. אך, הדבר היה הכרחי. אחרת, פטרוס לא יכול היה לדעת כי נוכרים ערלים אלה ראויים לטבילה. בהבינו את מלוא המשמעות של תופעה זו, שאל פטרוס: ”האם יכול מישהו למנוע את הטבילה במים מאלה [הגויים] שקיבלו את רוח־הקודש כמונו?” כמובן, איש מן הנוכחים לא יכול היה להתנגד לכך בצדק, ולכן נטבלו גויים אלה (מעשי־השליחים י׳:44–48; השווה מעשי־השליחים ח׳:14–17).
חסל סדר המילה
8. מדוע משיחיים קדומים מסוימים התקשו לוותר על המילה?
8 אור־אמת בהיר נוסף זרח לגבי שאלת המילה. נוהג המילה החל בשנת 1919 לפה״ס, עם כריתת הברית בין יהוה ובין אברהם. אזי, ציווה אלוהים על אברהם ועל כל שאר הזכרים ילידי ביתו, להימול (בראשית י״ז:9–14, 23–27). כך, הפכה המילה לסימן היכר של צאצאי אברהם. ומה גאים היו הם במנהג זה! כתוצאה מכך, ”ערל” הפך להיות ביטוי גנאי (ישעיהו נ״ב:1; שמואל א׳. י״ז:26, 27). ניתן לראות בנקל מדוע משיחיים קדומים מסוימים רצו לשמר סמל זה. לחלקם היו דין־ודברים לא מעטים עם פאולוס ובר־נבא בנושא. כדי ליישב את המחלוקת, פאולוס והאחרים הלכו לירושלים כדי להיוועץ בגוף המנהל המשיחי (מעשי־השליחים ט״ו:1, 2).
9. איזה אור נגלה לגוף המנהל הקדום, ככתוב במעשי־השליחים פרק ט״ו?
9 הפעם, האור, שהמילה אינה נדרשת עוד ממשרתי יהוה, לא נגה על משיחיים קדומים אלה באמצעות נס גלוי־לעין. במקום זאת, זכו הם להארה זו כאשר חקרו בכתובים, פנו לרוח־הקודש לקבלת הדרכה, והאזינו לחוויותיהם של פטרוס ופאולוס לגבי הגויים הערלים שחבקו את המשיחיות (מעשי־השליחים ט״ו:6–21). ההחלטה יצאה באיגרת, שבחלקה נאמר: ”נראה לרוח־הקודש ולנו שלא להטיל עליכם שום מעמסה נוספת מלבד הדברים הנחוצים האלה: להימנע מזבחי אלילים ומדם, מבשר הנחנק ומן הזנות” (מעשי־השליחים ט״ו:28, 29). כך, שוחררו המשיחיים הקדומים מן הצו להימול ומדרישות נוספות של תורת משה. לפיכך, יכול היה פאולוס לומר למשיחיים הגלטים: ”המשיח שחרר אותנו אלי חירות” (גלטים ה׳:1).
אור בספרי־הבשורה
10. מה היו מספר הארות שנגלו בספר־הבשורה של מתי?
10 אין צל של ספק, כי בבשורה על־פי מתי, שנכתבה בערך בשנת 41 לספירה, טמונות הארות רבות לתועלת קוראיה. מעטים יחסית מן המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה, שמעו את ישוע מסביר את תורתו. במיוחד, ספר־הבשורה על־פי מתי מבליט, שהנושא העיקרי של בשורת ישוע היה המלכות. ובאיזו עוצמה הדגיש ישוע את חשיבות קיומו של מניע נכון! אלו הארות היו בדרשת־ההר שלו, במשליו (כגון אלה המופיעים בפרק י״ג) ובנבואתו החשובה בפרקים כ״ד ו־כ״ה! הללו הובאו כולם לתשומת־לבם של המשיחיים הקדומים בספר־הבשורה של מתי, שנכתב כשמונה שנים בלבד לאחר חג־השבועות של שנת 33 לספירה.
11. מה ניתן לומר על ספרי־הבשורה של לוקס ומרקוס?
11 כעבור כחמש־עשרה שנה, לוקס העלה על הכתב את ספר־הבשורה שלו. בעוד שחלק ניכר ממנו דומה לתיאורו של מתי, 59 אחוז הם תוספת. לוקס תיעד שישה מנסיו של ישוע ויותר מפי שניים ממשליו שלא הוזכרו על־ידי שאר כותביהם של ספרי הבשורה. ככל הנראה, רק שנים מעטות לאחר מכן, כתב מרקוס את ספר־הבשורה שלו, כשהוא שם את הדגש על ישוע המשיח כאיש רב־פעלים, כמחולל נסים. בעוד שמרקוס תיאר לרוב מאורעות שהועלו על הכתב לפנים באמצעות מתי ולוקס, הוא כתב משל אחד שהם לא כתבו. במשל זה, דימה ישוע את מלכות האלוהים לזרע שבהדרגה נובט, גדֵל ונושא פריa (מרקוס ד׳:26–29).
12. באיזו מידה סיפק ספר־הבשורה של יוחנן הארה נוספת?
12 כמו־כן, ספר־הבשורה של יוחנן נכתב יותר מ־30 שנה לאחר שמרקוס כתב את עדותו. אלו אלומות אור שפך אותה עת יוחנן על שירותו של ישוע, בעיקר באמצעות התייחסויותיו הרבות לקיומו הקדם־אנושי של ישוע! רק יוחנן מספק את תיאור הקמתו לתחייה של אלעזר, והוא היחיד שמעניק לנו הערות מעניינות רבות של ישוע לשליחיו הנאמנים וכן את תפילתו הלבבית בליל הסגרתו, ככתוב בפרקים י״ג עד י״ז. למעשה, נאמר כי 92 אחוז מהכתוב בבשורת יוחנן, הוא יחידאי.
הארות באגרות פאולוס
13. מדוע יש המתייחסים לאיגרתו של פאולוס אל הרומים כאל ספר־בשורה?
13 השליח פאולוס שימש במיוחד כדי להביא את אור האמת למשיחיים אשר חיו בתקופת השליחים. למשל, כתב פאולוס איגרת אל הרומים בשנת 56 לספירה בקירוב — בערך באותה תקופה שבה כתב לוקס את ספר־הבשורה שלו. באיגרת זו, פאולוס מדגיש את העובדה כי צדקה נחשבת לתוצאה של חסד אלוהים ושל אמונה במשיח ישוע. הדגש ששם פאולוס על היבט זה של הבשורה הטובה, גרם לכך שיש הרואים באיגרתו אל הרומים ספר־בשורה חמישי.
14–16. (א) באיגרתו הראשונה אל המשיחיים שבקורינתוס, איזה אור שפך פאולוס על הצורך באחדות? (ב) איזה אור נוסף באשר להתנהגות טמון באיגרת הראשונה אל הקורינתים?
14 פאולוס כתב על נושאים מסוימים שהטרידו את המשיחים בקורינתוס. איגרתו אל הקורינתים כוללת הרבה הדרכה בהשראה, המועילה למשיחיים עד עצם ימינו. ראשית, היה עליו להאיר את עיני הקורינתים למשגה שלהם, כשיצרו חוגים סגורים שבמרכזם עמדה אישיות מסוימת. השליח העמיד אותם על טעותם, באומרו להם באומץ: ”אחיי, אני מפציר בכם בשם אדוננו ישוע המשיח שתהיו כולכם תמימי־דעים במוצא פיכם ושלא יהיו פילוגים ביניכם, אלא עימדו מאוחדים לגמרי באותה מחשבה ובאותה דעה” (קורינתים א׳. א׳:10–15).
15 אי־מוסריות משוועת נסבלה בקהילה המשיחית בקורינתוס. איש לקח לו את אשת אביו, ובכך ביצע ’זנות אשר לא היה כמוה אפילו בקרב הגויים’. פאולוס כתב בבירור: ”בערו את הרע מקרבכם” (קורינתים א׳. ה׳:1, 11–13). דבר זה היה חדש לקהילה המשיחית — נידוי. נושא נוסף, שמן הראוי היה להאיר בו את עיני הקהילה הקורינתית, היה קשור לעובדה שחלק מחבריה היו תובעים את אחיהם הרוחניים בבתי־משפט של אנשי העולם כדי ליישב סכסוכים. פאולוס גער בהם קשות על עשותם כן (קורינתים א׳. ו׳:5–8).
16 למרות זאת, נושא נוסף שהציק לקהילה בקורינתוס היה קשור ליחסי־מין. בקורינתים א׳. פרק ז׳, הראה פאולוס שעקב שכיחותה של אי־המוסריות המינית, טוב יהיה אם כל איש ישא אשה ולכל אשה יהיה בעל. פאולוס גם הראה, כי אף־על־פי שהרווקים יכולים להתרכז יותר בשירות יהוה, לא לכולם מתת הרווקות. ואם ימות בעלה, תהיה האשה חופשית להינשא שנית, ”ובלבד שזה יהיה באדון” (קורינתים א׳. ז׳:39).
17. איזה אור שפך פאולוס בנוגע לתחייה כעיקר־אמונה?
17 מה רבה ההארה ששפך האדון באמצעות פאולוס בנוגע לתחייה! באיזה מין גוף יקומו לתחייה המשיחיים המשוחים? ”נזרע גוף נפשי ויקום גוף רוחני”, כתב פאולוס. אף גוף בשר־ודם לא יילקח השמיימה, מאחר ש”בשר ודם אינו יכול לרשת את מלכות האלוהים”. פאולוס הוסיף כי לא כל המשוחים יִשנו במוות, אלא שבמרוצת עת נוכחותו של ישוע, יהיו שעם מותם יקומו לחיי אלמוות כהרף־עין (קורינתים א׳. ט״ו:43–53).
18. איזה אור בנוגע לעתיד הכילה איגרתו הראשונה של פאולוס אל התסלוניקים?
18 באיגרתו אל המשיחיים שבתסלוניקי, שימש פאולוס כאמצעי לשפיכת אור על העתיד. יום יהוה יבוא כגנב בלילה. פאולוס אף הסביר: ”כאשר יאמרו הבריות: ’שלום וביטחון!’, אז יבוא עליהם שבר פתאום, כצירי לידה על אשה הרה, ולא יוכלו להימלט” (תסלוניקים א׳. ה׳:2, 3).
19, 20. לאילו הארות זכו המשיחיים הקדומים בירושלים וביהודה באיגרתו של פאולוס אל העברים?
19 בכותבו את איגרתו אל העברים, העביר פאולוס הארות למשיחיים הקדומים בירושלים וביהודה. באיזו עוצמה הראה, כי עבודת־האלוהים המשיחית נעלה על עבודת־האלוהים על־פי תורת משה! במקום לקיים את התורה שהועברה באמצעות מלאכים, המשיחיים מאמינים בישועה שנאמרה לראשונה על־ידי בן־האלוהים, הנעלה בהרבה על שליחים מלאכיים אלה (עברים ב׳:2–4). משה היה אך עבד בבית אלוהים. אולם, ישוע המשיח כמשגיח הבית כולו. המשיח הוא כהן גדול במתכונתו של מלכי־צדק, כשהעמדה שלו נעלה בהרבה על זו של כהונת בית אהרון. פאולוס אף הצביע על כך שבני־ישראל לא היו מסוגלים להיכנס אל מנוחתו של אלוהים עקב חוסר אמונה ואי־ציות, אך המשיחיים נכנסים אליה עקב נאמנותם וצייתנותם (עברים ג׳:1 עד ד׳:11).
20 יתר־על־כן, הברית החדשה נעלה בהרבה מברית התורה. כשם שנובא כ־600 שנה קודם לכן בירמיהו ל״א:31–34, חוקי אלוהים כתובים בלבם של החברים בברית החדשה, והם נהנים מסליחת חטאים אמיתית. במקום שיהיה להם כהן גדול, שמדי שנה צריך להקריב קורבנות בגין חטאיו ובגין חטאי עמו, הכהן הגדול של המשיחיים הוא ישוע המשיח, שאין בו חטא, ושאחת ולתמיד הקריב קורבן בעד החטאים. במקום להיכנס לקודש מעשה ידי־אדם כדי להגיש את קורבנו, נכנס אל עצם השמים כדי להופיע בפני יהוה. בנוסף לכך, קורבנות בעלי־חיים שהיו נהוגים בתורת משה לא היו יכולים להסיר את החטאים במלואם, שהרי אחרת לא היה צורך להקריבם מדי שנה. אך, קורבן המשיח, שהוקרב אחת ולתמיד אכן מסיר את החטאים. כל הדברים הללו שופכים אור על המקדש הרוחני הגדול, שבחצרותיו משרתות כיום השארית המשוחה ו’הצאן האחרות’ (יוחנן י׳:16; עברים ט׳:24–28).
21. מה הראה דיון זה באשר להתגשמות תהלים צ״ז:11 ומשלי ד׳:18 בתקופת השליחים?
21 תקצר היריעה מלהכיל דוגמאות נוספות, כגון אור הנגוהות המצוי באגרות השליח פטרוס ובאגרות השליחים יעקב ויהודה. אך, די בנזכר לעיל כדי להראות שתהלים צ״ז:11 ומשלי ד׳:18, זכו להתגשמויות בולטות בתקופת השליחים. האמת החלה להתקדם מדוגמאות ומצללים אלי התגשמות ומציאות (גלטים ג׳:23–25; ד׳:21–26).
22. מה אירע לאחר מות השליחים, ומה יראה המאמר הבא?
22 לאחר מות שליחיו של ישוע והתפרצות הכפירה שנחזתה מראש, הועם אור האמת (תסלוניקים ב׳. ב׳:1–11). אולם, בתואם עם הבטחת ישוע, לאחר מאות רבות של שנים, שב האדון ומצא את ”העבד הנאמן והנבון” נותן ל”בני ביתו” את אוכלם בעיתו. כתוצאה מכך, ישוע המשיח הפקיד את העבד ”על כל אשר לו” (מתי כ״ד:45–47, ד”ץ). אילו הארות נבעו מכך? הדבר יידון במאמר הבא.
(מקור המאמר: 1995/5/15)
[הערת שוליים]
a האדמה כאן מתייחסת לסביבה שבה המשיחי בוחר לטפח תכונות אופי. (ראה המצפה מ־15 ביוני 1980, עמ׳ 18–19 [אנג׳].)
האם אתה זוכר?
◻ אילו פסוקים במקרא מראים שהבנת האמת היא הדרגתית?
◻ מה הן כמה מן ההארות הכתובות בספר מעשי־השליחים?
◻ איזה אור מצוי בספרי־הבשורה?
◻ אילו הארות מכילות אגרותיו של פאולוס?