יומו האחרון של ישוע עלי־אדמות

אלה הן שעות אחר הצהריים המאוחרות של יום שישי,‏ י״ד בניסן 33 לספירה.‏ קבוצת גברים ונשים מתכוננת לקבור ידיד יקר.‏ אחד הגברים,‏ נקדימון שמו,‏ מצטייד בבשמים כדי להכין את הגופה לקבורה.‏ אדם ששמו יוסף מביא סדין נקי לעטוף בו את הגופה החבולה והמוכה.‏

מי האנשים האלה?‏ את מי הם קוברים?‏ האם פרשה זו נוגעת לך?‏ כדי להשיב על השאלות הבה נחזור אל תחילתו של יום רב חשיבות זה.‏

חמישי בערב,‏ י״ד בניסן

ירח מלא ובוהק מטפס אט אט בשמי ירושלים.‏ שלווה נחה על עיר שוקקת חיים זו אחרי יום עמוס פעילות.‏ ריח בשר טלאים הניצלה על האש מתפשט הערב באוויר.‏ אלפים נערכים לאירוע מיוחד — חגיגת הפסח.‏

בחדר גדול מסב ישוע המשיח עם 12 שליחיו לשולחן ערוך.‏ הקשב!‏ ישוע מדבר.‏ הוא אומר:‏ ”‏נכסוף נכספתי לאכול איתכם את הפסח הזה לפני ענותי”‏ (‏לוקס כ״ב:‏15‏)‏.‏ הוא יודע שאויביו הדתיים זוממים להורגו.‏ אך לפני שייהרג יתרחש הערב דבר הרה חשיבות.‏

בסיום חגיגת הפסח מכריז ישוע:‏ ”‏אחד מכם יסגירני”‏ (‏מתי כ״ו:‏21‏)‏.‏ השליחים נעצבים אל לבם.‏ מי זה יכול להיות?‏ אחרי חילופי דברים קצרים פונה ישוע אל יהודה איש קריות:‏ ”‏את אשר תעשה עשה מהר”‏ (‏יוחנן י״ג:‏27‏)‏.‏ שאר המסובים אינם שמים לב,‏ אבל הבוגד הוא יהודה,‏ והוא יוצא למלא את תפקידו הזדוני במזימה שנרקמה נגד ישוע.‏

טקס מיוחד

כעת מכונן ישוע טקס חדש לחלוטין — טקס זיכרון למותו.‏ הוא נוטל לחם,‏ מברך עליו ברכת הודיה ובוצע.‏ ”‏קחו ואיכלו”‏,‏ הוא אומר.‏ ”‏זה גופי הניתן בעדכם”‏.‏ לאחר שכל אחד מהם אוכל מן הלחם לוקח ישוע כוס יין אדום ומברך עליו.‏ ”‏שתו ממנה כולכם”‏,‏ אומר ישוע ומסביר:‏ ”‏הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם”‏.‏ לבסוף הוא מצווה על 11 שליחיו הנאמנים:‏ ”‏זאת עשו לזכרי”‏ (‏מתי כ״ו:‏26–28;‏ לוקס כ״ב:‏19,‏ 20;‏ קורינתים א׳.‏ י״א:‏24,‏ 25‏)‏.‏

ישוע מכין בעדינות את שליחיו לקראת הצפוי להם ומביע באוזניהם עד כמה הוא אוהב אותם.‏ ”‏אין אהבה גדולה מאהבתו של הנותן את נפשו בעד ידידיו.‏ ידידיי אתם — אם תעשו את אשר אני מצווה אתכם”‏ (‏יוחנן ט״ו:‏13–15‏)‏.‏ כן,‏ 11 השליחים הוכיחו שהם ידידי אמת כי עמדו עם ישוע בניסיונותיו.‏

מאוחר בערב — אולי אחרי חצות — נושא ישוע תפילה בלתי נשכחת ואחריה שרים הוא ושליחיו שירי הלל ליהוה.‏ אחרי כן,‏ לאור הירח המלא הם יוצאים את העיר וחוצים את נחל קדרון (‏יוחנן י״ז:‏1 עד י״ח:‏1‏)‏.‏

בגן גת שמנים

כעבור זמן קצר מגיעים ישוע ושליחיו אל גן גת שמנים.‏ ישוע מבקש משמונה שליחים להישאר בפתח הגן ולוקח עימו את פטרוס,‏ יעקב ויוחנן אל בין עצי הזית.‏ ”‏נפשי מרה לי עד מוות”‏,‏ הוא אומר לשלושה,‏ ”‏הישארו פה והייו ערים”‏ (‏מרקוס י״ד:‏33,‏ 34‏)‏.‏

הוא הולך מהם מעט הלאה אל תוככי הגן להתפלל,‏ והשלושה ממתינים.‏ בצעקה גדולה ובדמעות הוא מתחנן:‏ ”‏אבי,‏ אם תרצה,‏ העבר נא מעלי את הכוס הזאת”‏.‏ אחריות כבדה מאוד נחה על כתפי ישוע.‏ מעיקה עליו המחשבה מה יאמרו אויבי יהוה כשיומת בנו יחידו של אלוהים כפושע!‏ מה שמייסר אותו עוד יותר היא החרפה שתוּמט על אביו היקר שבשמים אם ייכשל במבחן קשה זה.‏ ישוע מתפלל ביתר חוזקה ובבוא עליו חבלי מוות נעשית זיעתו כנטפי דם היורדים על הארץ (‏לוקס כ״ב:‏42,‏ 44‏)‏.‏

הוא מסיים להתפלל בשלישית,‏ והנה מתקרבת קבוצת אנשים בלפידים ומנורות.‏ בראשם הולך לא אחר מאשר יהודה איש קריות,‏ והוא ניגש ישירות אל ישוע.‏ ”‏שלום,‏ רבי”‏,‏ הוא אומר ונושק קלות לישוע.‏ אומר לו ישוע:‏ ”‏יהודה,‏ בנשיקה אתה מוסר את בן־האדם?‏”‏ (‏מתי כ״ו:‏49;‏ לוקס כ״ב:‏47,‏ 48;‏ יוחנן י״ח:‏3‏)‏.‏

לפתע מבינים השליחים מה קורה.‏ אדונם וידידם היקר עומד להיעצר!‏ פטרוס שולף חרב ומקצץ את אוזנו של עבד הכהן הגדול.‏ ”‏הרפו!‏ עד כאן!‏”‏,‏ קורא ישוע.‏ הוא מרפא את אוזנו של העבד ומצווה על פטרוס:‏ ”‏השב את חרבך אל מקומה,‏ כי כל האוחזים בחרב,‏ בחרב יאבדו”‏ (‏לוקס כ״ב:‏50,‏ 51;‏ מתי כ״ו:‏52‏)‏.‏ המשרתים והחיילים אוחזים בישוע וקושרים אותו.‏ מרוב פחד ובלבול נוטשים השליחים את ישוע ובורחים בחסות החשיכה (‏מתי כ״ו:‏56;‏ יוחנן י״ח:‏12‏)‏.‏

שישי בבוקר,‏ י״ד בניסן

אלה הן שעות הבוקר המוקדמות של יום שישי.‏ ישוע נלקח תחילה אל ביתו של חנן,‏ הכהן הגדול לשעבר,‏ איש בעל כוח וסמכות רבים.‏ הוא חוקר את ישוע ושולח אותו לביתו של קַיָפָא הכהן הגדול,‏ שם מתכנסת הסנהדרין.‏

מנהיגי הדת מחפשים אנשים שיעידו עדות שקר נגד ישוע.‏ אלא שבפיהם עדויות סותרות.‏ כל אותו זמן ישוע אינו פוצה את פיו.‏ קייפא נוקט שיטות אחרות:‏ ”‏אני משביע אותך באלוהים חיים שתאמר לנו אם אתה המשיח בן־האלוהים”‏ זו עובדה שאין להתכחש לה,‏ על כן משיב ישוע באומץ לב:‏ ”‏אני הוא.‏ ואתם תראו את בן־האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים”‏ (‏מתי כ״ו:‏63;‏ מרקוס י״ד:‏60–62‏)‏.‏

‏”‏מגדף הוא”‏,‏ זועק קייפא.‏ ”‏מה לנו עוד צורך בעדים?‏”‏ אחדים סוטרים לו ויורקים בפניו.‏ אחרים מכים אותו באגרופים ומטיחים בו קללות (‏מתי כ״ו:‏65–68;‏ מרקוס י״ד:‏63–65‏)‏.‏ זמן קצר לאחר שמפציע השחר על יום שישי מתכנסת הסנהדרין מחדש,‏ אולי כדי לעטוף באיצטלה של חוקיות את המשפט הלא־חוקי שהתקיים בלילה.‏ שוב מציין ישוע באומץ לב שהוא המשיח בן־האלוהים (‏לוקס כ״ב:‏66–71‏)‏.‏

ראשי הכוהנים והזקנים גוררים את ישוע אל פונטיוס פילטוס,‏ המושל הרומי של יהודה,‏ כדי שיישפט על־ידיו.‏ הם מאשימים את ישוע וטוענים שהוא מדיח את העם,‏ אוסר לתת מס לקיסר ו”‏אומר על עצמו שהוא משיח,‏ כלומר מלך”‏ (‏לוקס כ״ג:‏2‏;‏ השווה מרקוס י״ב:‏17‏)‏.‏ אחרי חקירת ישוע מצהיר פילטוס:‏ ”‏אינני מוצא שום אשמה באיש הזה”‏ (‏לוקס כ״ג:‏4‏)‏.‏ הוא מגלה שישוע גלילי,‏ ולכן שולח אותו אל הורדוס אנטיפס,‏ מושל הגליל,‏ שנמצא גם הוא בירושלים לרגל הפסח.‏ הורדוס אינו מחפש צדק.‏ הוא פשוט רוצה לראות את ישוע מחולל נס.‏ מאחר שישוע אינו משביע את סקרנותו ואינו משיב לו דבר,‏ מתחילים הורדוס וחייליו להתל בו ולבסוף שולחים אותו חזרה אל פילטוס.‏

‏”‏מה רעה עשה זה?‏”‏,‏ שואל פילטוס פעם נוספת.‏ ”‏לא מצאתי בו כל אשמה מחייבת מוות.‏ על כן אעניש אותו במלקות ואשחרר אותו”‏ (‏לוקס כ״ג:‏22‏)‏.‏ הוא מוסר את ישוע להלקאה בשוט המורכב מכמה רצועות עור.‏ המכות משסעות את גבו של ישוע והכאב קשה מנשוא.‏ אחר כך שמים החיילים על ראשו עטרת קוצים.‏ הם לועגים לו,‏ ומכים על ראשו בקנה מוצק תוך שהם מחדירים עמוק יותר בקרקפתו את עטרת הקוצים.‏ חרף הסבל המחריד וההתעללות הקשה,‏ שומר ישוע על כבודו ועוזו.‏

פילטוס — אולי בתקווה שמראהו העגום של ישוע יעורר רחמים — שוב מציג את ישוע לפני ההמון.‏ ”‏ראו!‏”‏ קורא פילטוס,‏ ”‏אני מוציא אותו אליכם למען תדעו שאינני מוצא בו שום אשמה”‏.‏ אבל ראשי הכוהנים צועקים:‏ ”‏הוקע אותו!‏ הוקע אותו!‏”‏ (‏יוחנן י״ט:‏4–6‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ פילטוס נכנע ללחצי הקהל ומוסר את ישוע להוקעה.‏

מות ייסורים

אלה הן שעות הבוקר המאוחרות,‏ אולי לקראת צהרי היום.‏ ישוע מובל אל מחוץ לירושלים אל מקום הנקרא גולגותא.‏ את ידיו ורגליו מקבעים אל עמוד הוקעה במסמרים גדולים.‏ לא יימצאו המילים לתיאור הייסורים שחש ישוע כשמעמידים את עמוד ההוקעה,‏ ומשקל גופו קורע את הפצעים שפערו המסמרים.‏ המון רב מן העם מתאספים כדי לחזות בהוקעתם של ישוע ושל שני פושעים.‏ רבים מגדפים אותו.‏ ”‏אחרים הושיע”‏,‏ מתלוצצים ראשי הכוהנים ובני לווייתם,‏ ”‏את עצמו איננו יכול להושיע?‏!‏”‏ גם החיילים וגם הפושעים שלצדיו לועגים לו (‏מתי כ״ז:‏41–44‏)‏.‏

לפתע פתאום,‏ בצהרי היום,‏ אחרי שישוע תלוי זמן מה על עמוד ההוקעה,‏ משתרר חושך מפחיד על הארץ,‏ חושך שמקורו באלוהים,‏ והוא נמשך שלוש שעות.‏a אולי זו הסיבה שאחד הפושעים גוער בשני ופונה אל ישוע בתחנונים:‏ ”‏זכור אותי כאשר תיכנס למלכותך”‏.‏ איזו אמונה מרשימה על סף מוות!‏ ”‏אמן אומר אני לך היום”‏,‏ משיב לו ישוע,‏ ”‏תהיה איתי בגן־עדן”‏ (‏לוקס כ״ג:‏39–43‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

השעה שלוש אחר הצהריים בערך,‏ וישוע חש שסופו קרוב.‏ ”‏אני צמא”‏,‏ הוא אומר.‏ לאחר מכן הוא צועק בקול גדול:‏ ”‏אלי,‏ אלי,‏ למה עזבתני?‏”‏ הוא מצטט את דברי דוד כי הוא מרגיש שאביו הסיר מעליו כביכול את הגנתו,‏ כדי שנאמנותו תיבחן במלואה.‏ מישהו מגיש ספוג רווי חומץ אל שפתיו.‏ אחרי שהוא שותה מעט מן החומץ אומר ישוע:‏ ”‏נשלם”‏.‏ וקורא בקול גדול:‏ ”‏אבי,‏ בידך אפקיד רוחי”‏.‏ הוא מרכין ראשו ונופח את רוחו (‏מתי כ״ז:‏46;‏ יוחנן י״ט:‏28–30;‏ לוקס כ״ג:‏46;‏ תהלים כ״ב:‏2‏)‏.‏

אלה הן שעות אחר הצהריים המאוחרות,‏ ויש להיערך במהירות לקבורת ישוע לפני שקיעת החמה וכניסת השבת (‏ט״ו בניסן)‏.‏ יוסף מרמתיים,‏ חבר סנהדרין מוכר שהאמין בישוע בחשאי,‏ מקבל רשות לקוברו.‏ נקדימון,‏ חבר סנהדרין נוסף שהודה בחשאי על אמונתו בישוע,‏ מביא תערובת מור ואהלות,‏ כשלושים קילוגרם משקלה.‏ הם מניחים בעדינות את גופת ישוע בקבר חדש לא רחוק משם.‏

קם לתחייה!‏

אלה הן שעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון ועדיין חשוך.‏ מרים המגדלית ונשים נוספות מתקרבות אל קבר ישוע.‏ והנה האבן שעל פני הקבר הוסרה ממקומה,‏ והקבר ריק!‏ מרים המגדלית רצה לספר לפטרוס וליוחנן (‏יוחנן כ׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ היא רק עוזבת את המקום ומלאך נגלה אל יתר הנשים.‏ ”‏אל תפחדנה אתן”‏,‏ הוא אומר ומוסיף:‏ ”‏לכנה מהר והגדנה לתלמידיו:‏ ’‏הוא קם מן המתים’‏”‏ (‏מתי כ״ח:‏2–7‏)‏.‏

הן עוזבות את המקום מהר ופתאום פוגשות את ישוע עצמו.‏ ”‏לכנה והגדנה לאחיי”‏,‏ אומר להן ישוע (‏מתי כ״ח:‏8–10‏)‏.‏ מאוחר יותר,‏ חוזרת מרים המגדלית אל הקבר ובעודה בוכה מתגלה אליה ישוע.‏ אין היא יודעת את נפשה מרוב שמחה,‏ והיא רצה לספר את החדשות הנפלאות לשאר התלמידים (‏יוחנן כ׳:‏11–18‏)‏.‏ חמש פעמים ביום ראשון בלתי נשכח זה מופיע ישוע שהוקם לתחייה לתלמידים שונים ומוכיח מעל לכל ספק כי הוא חי וקיים.‏

כיצד פרשה זו נוגעת לך

כיצד ייתכן שאירועים שהתרחשו לפני 966,‏1 שנה ישפיעו עליך על סף המאה ה־21?‏ עד ראייה לאותם אירועים מסביר:‏ ”‏בזאת נגלתה אהבת האלוהים בנו,‏ בעובדה שאלוהים שלח את בנו יחידו לעולם למען נחיה בזכותו.‏ בזאת היא האהבה,‏ לא שאנחנו אהבנו את אלוהים,‏ אלא שהוא אהב אותנו ושלח את בנו להיות כפרה על חטאינו”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏

באיזה מובן מהווה מות המשיח ”‏כפרה”‏?‏ בזכותו ניתן לכונן יחסים טובים עם אלוהים.‏ האדם הראשון מרד באלוהים והנחיל לצאצאיו את החטא והמוות.‏ ישוע,‏ לעומת זאת,‏ נתן את חייו כופר כדי לפדות את האנושות מן החטא והמוות והקנה לאלוהים את הבסיס לנהוג בנו בחסד וברחמים (‏טימותיאוס א׳.‏ ב׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ אם תאמין בקורבנו המכפר של ישוע תוכל להשתחרר מן ההרשעה שירשת מאדם הראשון שחטא (‏רומים ה׳:‏12;‏ ו׳:‏23‏)‏.‏ מעמד זה יסלול בפניך את ההזדמנות לרקום קשר אישי עם אביך האוהב שבשמים,‏ יהוה אלוהים.‏ קורבנו העילאי של ישוע יכול להוביל אותך לחיי־נצח (‏יוחנן ג׳:‏16;‏ י״ז:‏3‏)‏.‏

נקודות אלו ונושאים אחרים הקשורים לעניין יידונו ביום חמישי בערב,‏ ה־1 באפריל,‏ בעשרות אלפי מקומות בעולם כולו,‏ כשמיליונים יתאספו לציון מותו של ישוע המשיח.‏ גם אתה מוזמן.‏ עדי־יהוה שבאיזור מגוריך ישמחו לומר לך היכן ומתי תתקיים האסיפה.‏ אין ספק שאם תבוא,‏ תגדל הערכתך לכל מה שעשו אלוהינו האוהב ובנו היקר ביומו האחרון של ישוע עלי־אדמות.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏טבלה/‏תמונה בעמוד 7]‏

מותו ותחייתו של ישוע

ניסן 33 לספירה אירועים האיש הגדול ביותרb

‏[‏הערת שוליים]‏