יהוה שליטנו!
”עלינו לציית לאלהים כשליט יותר מאשר לבני־אדם.” — מעשי־השליחים ה׳:29, ע״ח.
1, 2. כדוגמת השליחים, איזו עמדה נוקטים עדי־יהוה כשרשויות אנוש דורשות דבר הנוגד את רצון אלהים?
ברשות יהוה נגררו שנים־עשר איש לבית־דין גבוה. השנה היתה שנת 33 לספירה, ובית־הדין היה הסנהדרין. האנשים שהועמדו למשפט היו שליחי ישוע המשיח. ”האם לא ציווינו עליכם בתוקף שלא ללמד בשם הזה?” אמר הכהן הגדול, ”והנה מילאתם את ירושלים בתורתכם.” תשובתם של פטרוס ושאר השליחים: ”עלינו לציית לאלהים כשליט יותר מאשר לבני־אדם.” (ע״ח) (מעשי־השליחים ה׳:27–29) במלים אחרות, השליחים אמרו: ”יהוה שליטנו!”
2 אכן, יהוה הוא ריבונם של תלמידיו האמיתיים של ישוע. הדבר הובהר בספר מעשי־השליחים, שנכתב ברומא בשנת 61 לספירה על־ידי ”לוקס, הרופא האהוב”. (קולוסים ד׳:14) בדומה לאותם שליחים, משרתי יהוה בני־זמננו מצייתים לשליטם השמימי, כשדרישה כלשהי מבני־האדם נוגדת את רצונו. אך, אילו דברים נוספים נוכל ללמוד מספר מעשי־השליחים? (בלימוד האישי שלך, אנו ממליצים שתקרא מתוך הספר את הפסוקים הרשומים באותיות מודגשות.)
ישוע ממנה עדים
3. כשתלמידיו של ישוע ’נטבלו ברוח־הקודש’, מה עמד בראש מעייניהם?
3 השליחים היו מוכנים לנקוט עמדה איתנה לצידו של אלהים משום שזכו לחיזוק רוחני. אמנם, המשיח מת על עמוד־הוקעה, אך הם ידעו שהוקם לתחייה. (א׳:1–5) ישוע ’הופיע לפניהם חי’ בלבשו גופים שונים, ולימד אותם אמיתות על מלכות אלהים, במשך 40 יום. הוא אמר לתלמידיו להמתין בירושלים ’עד שייטבלו ברוח־הקודש.’ או אז הוצבה מלאכת ההטפה בראש מעייניהם, כפי שהיא עבור עדי־יהוה כיום. — לוקס כ״ד:27, 49; יוחנן כ׳:19 עד כ״א:24.
4. מה נועד לקרות כאשר רוח־הקודש תנוח על תלמידי ישוע?
4 מאחר שטרם נטבלו ברוח־הקודש, חשבו התלמידים בטעות על שלטון ארצי שישים קץ לכיבוש הרומי, כששאלו: ”אדוננו, האם בזמן הזה תשיב את המלכות לישראל?” (א׳:6–8) תשובתו של ישוע היתה שלילית, כשהסביר ש’לא להם לדעת עיתים וזמנים.’ כאשר ’תבוא עליהם רוח־הקודש,’ היא נועדה להעניק להם את הכוח הדרוש כדי לשאת עדות לא על מלכות ארצית, אלא על מלכות אלהים השמימית. הוטל עליהם לבשר בירושלים, ביהודה ושומרון, ו”עד קצה הארץ.” בעזרת הרוח, עדי־יהוה מבצעים פעילות זו ברחבי תבל כולה, בתקופה זו של ”אחרית הימים”.
5. כיצד נועד ישוע לשוב באותו אופן בו עזב?
5 והנה, סמוך לעלייתו השמיימה, הסמיך ישוע את הנוהים אחריו לבשר בעולם כולו. עלייתו השמיימה החלה כשנישא למרומים ונעלם מעיני תלמידיו, לאחר־מכן התייצב לפני שליטו השמימי והחל לפעול שוב בתחום הרוחני. (א׳:9–11) לאחר שהענן הסתיר את ישוע מעיני שליחיו, הוא פשט את גופו הגשמי. שני מלאכים הופיעו והודיעו להם ש”ישוע... בוא יבוא באותו אופן.” וכך אכן אירע. תלמידיו של ישוע היו היחידים שראו אותו עוזב, ממש כפי שעדי־יהוה לבדם מכירים בכך שהוא שב באופן סמוי־מן־העין.
יהוה בוחר
6. כיצד נבחר מחליף ליהודה איש־קריות?
6 השליחים חזרו מיד לירושלים. (א׳:12–26) בעליית־גג (אפשר בביתה של מרים, אימו של מרקוס), התמידו 11 השליחים הנאמנים בתפילה, במחיצת אֶחָיו־למחצה של ישוע, תלמידים אחרים ואימו, מרים. (מרקוס ו׳:3; יעקב א׳:1) אך, מי נועד לקבל את ”פקודתו”, או תפקידו, של יהודה איש־קריות? (תהלים ק״ט:8) כ־120 תלמידים היו נוכחים כשאלהים בחר במחליף ליהודה, שבגד בישוע, וכך החזיר את מספר השליחים ל־12. מהמועמד נדרש להיות תלמיד בתקופת שירותו של ישוע, וכמו־כן, עד־ראייה להקמתו לתחייה. כמובן, היה עליו להכיר ביהוה כריבון. לאחר תפילה, הופל גורל כדי להחליט בין מתתיה לבין יוסף בר־שַבָא. אלהים כיוון את הגורל כך שנפל על מתתיה. — משלי ט״ז:33.
7. (א) כיצד זה שיהודה ”קנה לו שדה בשכר הרשע”? (ב) כיצד מת יהודה?
7 ברור שיהודה איש־קריות לא הכיר ביהוה כשליטו. שהרי הוא הסגיר את בן־האלהים בעבור 30 שקלי כסף! יהודה החזיר כסף זה ראשי הכהנים, אך פטרוס ציין שהבוגד ”קנה לו שדה בשכר הרשע.” הכיצד? ובכן, הוא בעצם סיפק את הכסף, וגם את הסיבה, לקניית המגרש שנקרא אחר־כך ”שדה הדם”. כיום מייחסים שם זה לחלקת־אדמה שטוחה בצד הדרומי של גיא־הינום, דרומה מהעיר העתיקה של ירושלים. כשנהרסו כליל יחסיו המבורכים עם שליטו השמימי, יהודה ”תלה את עצמו.” (מתי כ״ז:3–10) יתכן שהחבל נקרע או ענף העץ נשבר, כי נמסר גם ש”נפל ארצה על פניו, בטנו נבקעה,” כשהוא נחבט בסלעים משוננים. אל לאיש מאיתנו להיות אח כזב!
מלאים ברוח־הקודש!
8. מתי נטבלו תלמידי ישוע ברוח־הקודש, וכיצד השפיע הדבר עליהם?
8 אך, מה באשר להבטחה ש’ייטבלו ברוח־הקודש’? הדבר התרחש בחג־השבועות של שנת 33 לספירה, כעבור עשרה ימים מעליית ישוע השמיימה. (ב׳:1–4) כמה מרגשת היתה אותה טבילה! תאר לעצמך את המראה. כ־120 תלמידים התקהלו בעליית־הגג כש”פתאום היה קול מן השמים, כקול משב רוח עזה, והוא מילא את כל הבית.” למעשה, לא היה זה משב רוח, אלא נשמע כך באוזניהם. ”לשונות כלהבות אש” נחו על כל תלמיד ושליח. ”כולם נמלאו רוח־הקודש והחלו לדבר בלשונות אחרות.” כשטבילה זו התרחשה, הם גם ’נולדו’ מרוח־הקודש, נמשחו ונחתמו כערבון לירושה רוחנית. — יוחנן ג׳:3, 5; קורינתים ב׳. א׳:21, 22; יוחנן א׳. ב׳:20.
9. על מה דיברו התלמידים מלאי־הרוח?
9 מאורע זה השפיע על יהודים וגרים ”מכל עם ועם אשר תחת השמים”. (ב׳:5–13) הללו תהו לדעת: ”איך כל אחד מאיתנו שומע בשפת מולדתו?” הם שמעו שפות כמו אלה של אנשי מָדַי (ממזרח ליהודה), פְריגיה (באסיה הקטנה), ורומא (באירופה). כשהתלמידים דיברו, בשפות רבות, על ”גדולות האלהים”, השתוממו מאזינים רבים, אך לגלגנים טענו שהם שיכורים.
פטרוס נושא עדות מלהיבה
10. איזו נבואה הגשים המאורע שהתרחש בחג־השבועות של שנת 33 לספירה, והאם יש לכך הקבלה בימינו?
10 פטרוס פתח את עדותו בציינו שהשעה תשע בבוקר היתה שעה מוקדמת מדי להשתכר. (ב׳:14–21) הוא הבהיר שאותו מאורע היווה התגשמות הבטחת אלהים לשפיכת רוח־קודשו על משרתיו. אלהים הישרה מרוחו על פטרוס לייחס את הנבואה גם לימינו, כשהוסיף את המלים ”באחרית הימים”, שבמרוצתה ’ינבאו’. (יואל ג׳:1–5) יהוה הבטיח לספק ”מופתים בשמים ממעל ואותות בארץ מתחת... לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא,” ורק אלה שיקראו בשמו, תוך אמונה, יינצלו. שפיכה דומה של רוח־הקודש על המשוחים הכשירה אותם ’להתנבא’ בימינו ברוב עוצמה ויעילות.
11. בנוגע לישוע, מה עשו היהודים, ומה עשה אלהים?
11 אז, זיהה פטרוס את המשיח. (ב׳:22–28) אלהים סיפק עדות לכך שישוע היה המשיח, כשהקנה לו את הכוח לחולל מעשי־גבורה, נסים ואותות. (עברים ב׳:3, 4) בכל זאת, היהודים מסרו אותו למוות על עמוד־הוקעה ”בידי רשעים” — רומיים שלא צייתו לתורת אלהים. ישוע הוסגר ”על־פי עצת אלהים הנחרצה וידיעתו מראש,” במובן שהדבר היה בתואם עם רצון אלהים. ברם, אלהים הקים את ישוע לתחייה והעלים את גופו האנושי, כך ש’לא ראה שחת.’ — תהלים ט״ז:8–11.
12. מה חזה דוד מראש, ובמה תלויה הישועה?
12 בהמשך עדותו, ציטט פטרוס נבואות נוספות שהתייחסו למשיח. (ב׳:29–36) הוא הראה שדוד חזה מראש את תחיית צאצאו החשוב ביותר, ישוע המשיח. ממקום רם ונישא, לימין אלהים בשמים, שפך ישוע את רוח־הקודש שקיבל מאביו. (תהלים ק״י:1) מאזיניו של פטרוס ’ראו ושמעו’ אותה בפעולה, כשראו לשונות דמויות להבות־אש נחות על ראשי התלמידים ושמעו את השפות הזרות בהן דיברו. פטרוס הוסיף והדגיש להם שהישועה מותנית בהכרה בישוע כאדון וכמשיח. — רומיים י׳:9; פיליפים ב׳:9–11.
יהוה מביא לידי ריבוי
13. (א) בטרם ייטבלו, במה היה על היהודים והגרים להכיר? (ב) כמה נטבלו, ואיזו השפעה היתה לכך בעיר ירושלים?
13 עד כמה יעילים היו דברי פטרוס! (ב׳:37–42) מאזיניו חשו נקיפות־מצפון על שהסכימו להריגת המשיח. הוא האיץ בהם: ”שובו בתשובה והיטבלו איש איש מכם בשם ישוע לסליחת חטאיכם, ותקבלו את מתנת רוח־הקודש.” היהודים והגרים כבר הכירו ביהוה בתור אלוהיהם ובצורך שלהם ברוחו. עתה, היה עליהם לגלות חרטה ולקבל את ישוע בתור המשיח, כדי להיטבל בשמם (כלומר, להכיר במעמדם או תפקידם) של האב, הבן ורוח־הקודש. (מתי כ״ח:19, 20) במסרו עדות לאותם יהודים וגרים, השתמש פטרוס ב’מפתח’ הרוחני הראשון שהפקיד ישוע בידיו, לפתוח את ’שער’ הידע ולתת הזדמנות למאמינים מקרב עם־ישראל להיכנס אל המלכות השמימית. (מתי ט״ז:19) באותו יום, נטבלו 000,3 איש! תאר לעצמך, כל כך הרבה עדים של יהוה מבשרים בשטחה הקטן של ירושלים!
14. מדוע וכיצד היו המאמינים ”שוּתפים בכל אשר היה להם”?
14 לרבים שהגיעו לירושלים מארצות רחוקות, לא היו האמצעים לשהייה ממושכת, אך גם הם רצו ללמוד דברים נוספים על אמונתם החדשה ולבשר לזולת. לכן, תלמידי ישוע עזרו זה לזה באהבה, ממש כפי שעדי־יהוה עוזרים איש לרעהו כיום. (ב׳:43–47) זמנית, היו המאמינים ”שוּתפים בכל אשר היה להם.” היו שמכרו נכסים, והכספים חולקו לכל נזקק. הדבר העניק לקהילה התחלה טובה, ויהוה ”הוסיף עליהם יום יום את הנושעים.”
נס ריפוי ותוצאותיו
15. מה אירע כשפטרוס ויוחנן נכנסו אל בית־המקדש, וכיצד הגיבו האנשים?
15 יהוה תמך בתלמידי ישוע באמצעות ”אותות”. (ג׳:1–10) באחד הימים כשפטרוס ויוחנן נכנסו לבית־המקדש, בשעה 00.3 אחה״צ, בעת תפילת המנחה. אדם פיסח מלידה שישב ליד השער שנודע כ’שער המהוּדר’, ביקש מהם נדבה. תגובתו של פטרוס היתה: ”כסף וזהב אין לי, אבל את מה שיש לי, את זה אתן לך: בשם ישוע המשיח הנוצרי [הנצרתי, ע״ח] — התהלך!” האיש נרפא מיד! כשהוא נכנס אל בית־המקדש, ”מהלך ומקפץ ומהלל את אלהים,” האנשים ”נתמלאו תימהון ותדהמה.” יתכן שחלקם נזכרו במלים: ”אז ידלג כאייל פיסח.” — ישעיהו ל״ה:6.
16. כיצד היו השליחים מסוגלים לרפא איש פיסח?
16 האנשים שהשתוממו לנוכח הנס, התקהלו ב’אולם שלמה’, אכסדרה, או גג על עמודים, בחצר הבית — שם פטרוס נשא עדות. (ג׳:11–18) הוא הבהיר שאלהים העניק לשליחים כוח לרפא את הפיסח באמצעות עבדו, ישוע שזכה לתפארת. (ישעיהו נ״ב:13 עד נ״ג:12) היהודים כפרו באותו ”קדוש” ו”צדיק”; אך, יהוה הקימו לתחייה. גם אם בני־העם ומנהיגיהם לא ידעו שהרגו את המשיח, הגשים אלהים את נבואתו ש”משיחו יסבול.” — דניאל ט׳:26.
17. (א) איזו פעולה נדרשה מהיהודים? (ב) מה קרה מאז שאלהים ’שלח את המשיח’ בימינו?
17 עקב היחס שגילו אותם יהודים כלפי המשיח, הסביר פטרוס מה נדרש מהם. (ג׳:19–26) הוא קרא להם: ”התחרטו ושובו בתשובה”, כלומר, לחוש מוסר־כליות על חטאיהם ולחזור מדרכיהם הפסולות. אם יגלו אמונה בישוע בתור המשיח המובטח, ויקבלו את קרבן־הכופר שסיפק, יזכו ל”ימי רווחה מלפני יהוה”, כי תהיה מחילה לחטאיהם. (רומיים ה׳:6–11) פטרוס הזכיר לאותם בני־ישראל שהם היו ’בני הברית אשר כרת אלהים עם אבותיהם’, כשהבטיח לאברהם: ”ונברכו בזרעך כל משפחות האדמה.” לכן, בבואו בפעם הראשונה שלח יהוה את עבדו, משיחו, כדי לגאול את היהודים שיגלו חרטה. מעניין לציין שמאז שאלהים ’שלח את המשיח’ באון־מלכותו השמימית בשנת 1914, זכו עדי־יהוה ל”ימי רווחה”, עקב חידוש אמיתוֹת ושיקום אירגון תיאוקרטי בקרבם. — בראשית י״ב:3; י״ח:18; כ״ב:18.
הם סירבו לחדול!
18. איזו ”אבן” מאסו ”הבונים” היהודים, ובאמצעות מי בלבד ניתן להיוושע?
18 ראשי הכהנים, נגיד בית־המקדש והצדוקים זעמו על פטרוס ויוחנן מפני שהכריזו על תחייתו של ישוע, וכלאו אותם. (ד׳:1–12) הצדוקים לא האמינו בתחיית־המתים, אך בינתיים רבים אחרים אכן האמינו, מספר הגברים בלבד הגיע ל־000,5. במהלך החקירה לפני הסנהדרין, ציין פטרוס שהאיש הנכה נרפא ”בשם ישוע המשיח”, שהם המיתו על עמוד־ההוקעה, אך שאלהים הקימו לתחייה. ”אבן” זו שמאסו ”הבונים” היהודים נעשתה ל”ראש פינה”. (תהלים קי״ח:22) ”ואין ישועה באחר,” הוסיף פטרוס.
19. כאשר נצטוו להפסיק לבשר, מה השיבו השליחים?
19 מתנגדיו ניסו להשתיק דיבורים אלה. (ד׳:13–22) כשהאיש שנרפא עומד מולם, לא יכלו להכחיש ”אות ברור” זה, אך פטרוס ויוחנן נצטוו ”לא לדבר ולא ללמד דבר בשם ישוע.” כיצד השיבו? ”הרי איננו יכולים שלא לדבר את אשר ראינו ושמענו!” הם צייתו ליהוה כשליטם!
היענות לתפילות!
20. עבור מה התפללו התלמידים, ומה היתה התוצאה?
20 כשם שעדי־יהוה מתפללים באסיפותיהם בקהילה, כך התפללו התלמידים כשהשליחים המשוחררים סיפרו להם על מה שאירע. (ד׳:23–31) הם ציינו שהשליטים הורדוס אנטיפּס ופונטיוּס פילטוס, יחד עם נוכרים רומיים ובני־ישראל קמו נגד המשיח. (תהלים ב׳:1, 2; לוקס כ״ג:1–12) כמענה לתפילתם, מילא יהוה את התלמידים ברוח־הקודש, כך שהתחזקו לדבר את דבר־אלהים באומץ־לב. הם לא ביקשו משליטם לשים קץ לרדיפות, אלא שיאפשר להם לבשר באומץ חרף הרדיפות.
21. מי היה בר־נבּא, ואילו תכונות היו לו?
21 המאמינים המשיכו להיות שוּתפים בכל, ואף אחד לא היה שרוי במחסור. (ד׳:32–37) אחד התורמים היה איש קפריסאי, משבט לוי, בשם יוסף. השליחים כינוהו בשם בר־נבּא, או ”בן הנחמה”, כנראה מפני שהיה כה נדיב ולבבי. אין ספק שכל אחד מאיתנו חפץ להיות כמוהו. — מעשי־השליחים י״א:22–24.
חשיפת השקרנים
22, 23. מה היה חטאם של חנניה ושפירה, ואיזה לקח מועיל יכולים אנו ללמוד מפרשה זו?
22 לעומתו, חנניה ואישתו שפירה, חדלו להכיר ביהוה בתור שליטם. (ה׳:1–11) הם מכרו שדה, ושמרו לעצמם חלק מן הכסף, אך העמידו פנים שמסרו לשליחים את הכל. באמצעות ידע שהעניקה רוח־הקודש לפטרוס, הוא הבחין בצביעותם, והדבר הביא למותם. איזו אזהרה לכל מי שהשטן מפתה אותו לסטות מדרך הישר! — משלי ג׳:32; ו׳:16–19.
23 לאחר מקרה זה, לא העיז איש בעל מניעים שליליים להצטרף אל התלמידים. אך, אחרים אכן נעשו מאמינים. (ה׳:12–16) יתרה מזאת, כשאנשים חולים ואחרים שהוטרדו על־ידי רוחות טמאות, האמינו בכוח אלהים, ”כולם נרפאו.”
ציית לאלהים כשליט במקום לבני־אדם
24, 25. מדוע רדפו מנהיגי־הדת היהודים את השליחים, אך איזו דוגמה הציבו אותם נאמנים לכל משרתי יהוה?
24 הכהן הגדול והצדוקים ניסו עתה לבלום את הצמיחה הנפלאה בקהילה בהשליכם את השליחים לכלא. (ה׳:17–25) אך, באותו הלילה שיחררם מלאך יהוה. עם עלות השחר, חזרו ולימדו בבית־המקדש! רדיפות אינן יכולות לעצור את משרתי יהוה.
25 לחץ נוסף הופעל עליהם כשהשליחים הובאו לפני הסנהדרין. (ה׳:26–42) אך, משנצטוו לחדול ללמד, השיבו: ”עלינו לציית לאלהים כשליט יותר מאשר לבני־אדם.” תשובה זו הציבה בפני תלמידי ישוע קנה־מידה, לפיו פועלים עדי־יהוה כיום. לאחר אזהרה מפי גמליאל, מורה־תורה, היכו מנהיגי הסנהדרין את השליחים, ציוו עליהם להפסיק לבשר, ושיחררו אותם.
26. כיצד ניתן להשוות את פעילות ההטפה של השליחים עם זו של עדי־יהוה כיום?
26 השליחים שמחו על שזכו לסבול חרפה למען שמו של ישוע. ”ויום יום, בבית־המקדש ובבתים, לא חדלו ללמד ולבשר.” הם הטיפו מבית לבית. כך נוהגים גם עדיו של אלהים בימינו, שגם הם זכו לרוחו, עקב ציותם לו ואמירתם ”יהוה שליטנו!”
כיצד תשיב?
◻ איזו שליחות הטיל ישוע על תלמידיו, גם בעבר וגם בהווה?
◻ מה אירע בחג־השבועות של שנת 33 לספירה?
◻ מתי וכיצד השתמש פטרוס ב’מפתח’ הרוחני הראשון שהפקיד בידיו ישוע?
◻ מה יכולים אנו ללמוד מן המקרה של חנניה ושפירה?
◻ כאשר נצטוו לחדול לבשר, איזו דוגמה הציבו השליחים לכל עדי־יהוה?